משפט קצת ארוךך אבל לדעתי שווה !! אני כתבתי=]

היתה ילדה

ילדה קטנה

שאולי היא הבינה אבל דימיינה

היא חשבה לעצמה שהוא כל כך אוהב

היא חשבה לעצמה שגם היא אצלו חרוטה בלב

הם היו ביחד תקופה ארוכה

היא נתנה לו הכל גם את ליבה

היא חשבה בתומה שהכל כל כך ורוד

היא חשבה שלמרות הכל האהבה הזאת תעמוד

עד שהוא הלך והאמין לכולם

כל אחד שדיבר הוא האמין לו ככה סתם

והיא הילדה שלא מבינה בכתה ובכתה זה לא אמיתי היא חזרה ואמרה

והם המשיכו לריב כך בכל יום

ואז היא הרגישה שהתפוצץ החלום

היא חזרה ואמרה זה לא אמיתי

אבל הוא לא הקשיב ואמר עזבי אותי

הוא הציב לה תנאים

להתרחק מהאחרים

הוא אמר זה יעזור שלא יגידו זה יעזור שלא יידברו

היא התרחקה כמו ילדה קטנה הקשיבה לכל מה שאמר

וכל פעם הוא חזר ואמר את אותו דבר

היא התרחקה מהכל התרחקה מכולם

אפילו מההורים...

היא חזרה הביתה וכל מילה שאמרו היא ברחה

רצתה ללכת לאהובה שאותו כה אהבה

היא בחרה מהכל היא ברחה מכולם

וחשבה וציפתה שאהובה יחכה לה שם

עד שאדם אחד אדם שהיא לעולם לא תשכח

פקח את עינייה ואמר

עד מתי ילדה שלי עד מתי תהיה כה עיוורת

איך את על הכל מוותרת

על חיים שלמים שבנית או בנו בשבילך

את הכל זורקת לפח?

בגלל ילד שלא העריך!

שלא יידע מהי אהבת אמת שלא ראה מה יש בידיו??

את עינייה הוא פקח והלכה ואמרה

אותצך לא רוצה ליראות לעולם

אפילו אם זה כואב

כמו שאמרת אני עוד אתגבר

על אדם שלא שווה את דימעותיי

את ייסוריי

ואת כאביי