לב שבור

לב שבור


"אני רואה שוב בעייניך-שהיית שוב איתה,אתמול...


אני רואה איך בעייניך-אתה והיא,עכשיו לבד...


אני רואה שוב את פניך-מביטות בי,באותו מבט...


אני אוחזת בידיך-בידיך הקרות...כמעט.....


אם היא אמרה שהיא אוהבת רק אותך כל כך-אז לך איתה! לך לך איתה לשם!"


"ואני שותפה סמויה...אני בצל כשעולה האור...אני ילדה את האילמת שנשארת מאחור.....


לבד על הגג,שבתות וחגים...לבד על הגג,שבתות וחגים..... ...... ............


אני יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח,ואולי את כבר יודעת..ואולי שמעת את שמי....


את ישנה לך שם בשקט-לא חושדת בקיומי....


אבל אני תמיד איתכם-רואה אתכם ואיני נראית........


שאתה שם-מה נשאר לך ממני כעת?? לבד על הגג...שבתות וחגים....


אתה יודע איך הרגשתי כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן...


אני הייתי בסדר-לא העלתי שום סימן!! אבל בלילה איך בכיתי....איך הרטבתי את הכר....


אוו למה אני מתאהבת תמיד..במה שאי אפשר................... ........ "


 


שני אלה שירים שדיי מתארים מה עובר עליי......הם לא בדיוק מתארים,הם יותר מתארים את ההרגשה שלי.אתם יודעים למה??אוקי,אז ככה: אני בת 15,יש לי חבר כבר יותר מחצי שנה-הוא בצבא בן 19.נראה טוב,אופי ממש טוב.מה עוד אני יכולה לבקש?אז אני אגיד לכם...כנות,שלא ישקרו לי,שיהיו איתי ולצידי כי באמת רוצים אותי-כי מרגישים שלא יכולים בלעדיי...


אני לא רוצה שתהיה איתי כי איתה אין לך סיכוי.היא אמרה לך ש-אני,אני זאת שמפריעה.איך היא מעיזה בכלל?!היא!היא זאת שמפריעה!היא לא רואה?לקשר שלי ושלך!!!ואתה,לך כמובן טוב ונוח לך בקשר הזה שלנו."נו טוב,לא נורא אם אני לא אהיה איתה,יש לי אותך".אז זהו שזה לא ככה!אני לא רוצה שזה יהיה ככה בכלל!איך אתה מעיז???ככה לפגוע בי.


אתה אוהב אותי,זה נכון.אבל אתה גם חושב עליה ורוצה אותה ומרגיש גם אליה משו.


אבל מותק,זה לא הולך ככה.ממש לא.אתה צריך לקבל החלטה.זה:או אני או היא.


נכון,דיברנו על זה המון פעמים,ובכל הפעמים שיכנעת אותי שאותי אתה אוהב ושאותי אתה רוצה ושבגלל זה נשארת איתי.


 


אבל יש משו אחד.משו אחד שלא אתה ולא אף אחד אחר יודע.זה משו שאני מתחרטת עליו לעיתים קרובות.והדבר הזה-זה מה שנתתי לך.נתתי לך את כל כולי.כי אני אוהבת אותך.אולי זה היה מוקדם מדי?אולי זה היה מהיר מדי?לא הכרנו מספיק זמן,עובדה הנה היא באה לה משום מקום פתאום.


אני כל כל מבולבלת,לא מבינה,כואבת.


ולא מספיק זה,אלא שחברה שלי,שלא חשבתי שתדבר-פתחה ת'פה שלה.וסיפרה לעוד חברה על הסוד שבקופסא.אתה ראית שהיא גילתה את זה.אבל אמרת לי לא משנה,לא נורא.לא קרה כלום.אמרתי לה שאני לא יודע מזה כלום.אבל איך אני עכשיו אסתכל להן בעיינים?!איך??דבר שכל כך רציתי וניסיתי כל כך הרבה זמן להסתיר-פתאום ניתגלה בתוך שניה!וכבר חודשיים וקצת הן כולן יודעות על זה.ואני כמו טיפשה,כמו סתומה!לא תיארתי לעצמי שזה יגיע למצב כזה.המשכתי לחייך,לצחוק לחבק כאילו כלום!!!!


אבל הן,בתוכן ידעו,הרגישו,הבינו...שזה הכל מסכה,הצגה להסתיר את מה שבאמת קיים.


ואני מאוכזבת מהן.


וממך.


פגעתם בי,כולכם.בשתי דרכים שונות.ואני לא יודעת איך להסתדר עם זה.לא יודעת איך להתמודד.מה לעשות עכשיו,איך להתנהג,מה לומר.


מקווה שהכל יעבור וכמה שיותר מהר.זה כמו סיוט שחוזר על עצמו.כמו שפעם השניה.


אני לא מאמינה.


שיהיו לכם המשך חיים יפים...שלא תדעו צער,כמוני....


אני הלכתי עד לפעם הבאה......