''לאהבה הכי גדולה בחיים שלי!''..כנננסוווווווווווווווו-->שנייינווווווווששששששש

לאהבה הכי גדולה בחיים שלי!



אתה.אם רק היית מסתכל לאחור ישר היית מבין כמה קל היה לאהוב אותך..

וכמה קשה יהיה לי לשכוח אותך..

אתה..רק אתה נגעת לי בלב במקום שעוד אפ אחד לא נגע בו ובחיים לא יגע..

לפני שפגשתי אותך הלב שלי אהבה לא ידע..

איך שהבטתי בך בפעם הראשונה- מבטנו הצטלבו..

ידענו שנינו בתוך ליבנו שלבבותינו התאהבו..

אתה..אתה הבן האדם הכי יקר לי מכולם..בשבילך זה ה-כ-ל..

אבל אתה..אתה גם אותו אחד שנתן לי ועדיין נותן לי להמשיך לסבול..

אתה יודע שבמשך כמעט שנה כל יום בבית הספר כל הפסקה הייתי מחפשת את המבט שלך מבין כל המבטים..

ותמיד הייתי קולטת אותו ראשון..מבין כל הילדים..

חחח ..אתה זוכר פעם שתמיד אמרת לי כמה שאני מצחיקה אותך בשטויות שלי..?

ואז הייתי צוחקת..ומביאה לך סטירה הכי חזקה עם כל הכוח שבי..

והיינו הולכים מכות כמו שני ילדים קטנים..

והיית אומר לי דיי..יש לי בגללך סימנים!!!

חחח..יוהו אני בחיים לא אשכח את זה..

כל פעם שאני מנסה להדחיק את הזכרונות..מראשי כ-ל-ו-ם לא יוצא..

כאילו יש בי פינה מיוחדת ששמורה רק לך..

ששם יש לי את כל הזכרונות והרגשות ממך..

אתה זוכר..פעם שאלת אותי איך זה שאותך אני כל כך אוהבת..?

ולא הייתה לי תשובה..הייתי שותקת..

ובאמת למה דווקא אתה זה שגרם לליבי לפעום כל פעם מחדש..?

שלא משנה כמה הוא דופק..הוא לא היה נחלש..

אתה היחיד שגרמת לליבי לפעום..להעצר..ולהתרגש בו זמנית..

האהבה שיש לי אליך היא כל כך אמיתית..

ואחרי כל מה שהיה בננו אני לא מבינה איך ככה אתה מוותר..

אבל דיי..אני לא יכולה להמשיך להלחם עליך יותר..

כנראה שאני ואתה לא נועדנו להיות ביחד..מה לעשות..

ואתה יודע..הלוואי ואת המכתב הזה היית יכול לראות..

אבל לא..הוא הולך עכשיו לפח..

יחד עם כל הזכרונות..







אני כתבתי..

תגיייבווו..

אוהבתתתתת

שניינווווווששששש