לשיר קוראים

היא הולכת זהו עכשיו היא כבר יודעת שלא תחזור גם אם כואב המון.                                    כול כך הרבה צער וכאב על ימים של אהבה גדולה שכבר לא ישובו להיות ושעם הזמן חומקים... היא כואבת נורא וכול לילה שמגיע היא בוכה על מה שלא הספיקה על מה שלא עשתה מפחד. וכבר לא תהיה הנשיקה שרצתה כול כך וחיבוק נוסף כבר לא ישוב להיות.


הכול נגמר בשבילה היא אומללה כוך כך, והזמן חולף לו לא מחכה לה שתחלים , הצער גובר וכול לילה כולם שומעים אותה זועקת ובוכה לאהובה שיחזור ולו לכמה דקות שתוכל לומר לו מה מרגישה. אבל הוא כבר לא יחזור והיא לבד בודדה בלי אף אחד שיאהב אותה ויהיה לצידה.


וכולם יודעים על אותה ילדה וכולם כואבים בגללה וכול מי שפוגש אותה רואה את הניצוץ בעניה  בהתחלה לא מובן מהוא הניצוץ עד שמתקרבים אליה ומבינים זוהי הדמעה שתמיד שבענייה.