לילה סערה

נשמתי כארפל המלטף את המים

עוזבת את גופי ומרחפת בעולם

דמעותי כנחל הזורם במורד ההר,

זולגות מתוך עיניי,

וגופי רוצה לעוף

לנתק רגליו מקרקע

ולגעת בענן צולל ורך במו ידיי

ולחוש בשקט ושלווה כהעולם מתחתיי

כה קרוב , אך כה רחוק.

מנסה לתפוס את נשמתי ,

להחזירה אליי לתוך גופי

אך היא בורחת , נעלמת עם הערפל...

שעוזב את המים , ומפנה מקומו לסערה

גלים גבוהים שאת נשמתי מטביעים

והיא עבודה במעמקי הים

ופתאום נופלת עליי חשכה

כה מתוקה , העוטפת את עיניי בשקט ושלווה

ורוח כה קלילה המייבשת דמעותיי

ולוחשת לאוזניי , שנשמתי אינה טבעה

וגם עם מרגישה אני כאב, נשמתי לא נעלמה

היא אצלי תמיד נשארת

אך לא תמיד ניתן לראותה , להרגישה ...

כי היא פגועה!!!

החשכה נגמרת , קרני בוקר ראשונות

מציצות בשובבות מן העופק

הנרגע אחרי הסערה

קרני שמש ראשונות של בוקר

המסנוורות אותי מעט

אך מחממות מעודדות בדרך נפלאה

ונשמתי פתאום צוחקת

ויוצאת לה לשחר עם קרני האור החדשות

אחרי הלילה האפל הנגמר כלא היה



אנשים ...בבקשה בבקשה תגיבו

תודה:)))