משהו יפה

היא עכשיו מתמוטטת

כבר אין בה כוחות

היא לא רוצה לשמוע כלום

היא לא רוצה לראות כלום

היא לא רוצה להרגיש יותר,

לעולם!

היא מבקשת לראות את

האור הלבן, שמוביל לשמים

שם,

בין מלאכים

היא בטוחה שזה הוא המקום בשבילה

נמאס לה,

היא רוצה לנוח

היא רוצה קצת שלווה

בלי שיגידו לה מה או איך לעשות

לפתוח דף חדש עם עצמה

עם העולם,

לשכוח מהכל, לשכוח מכולם.

להתחיל חיים חדשים, עם חברים חדשים

אך היא מפחדת

מפחדת למות, מפחדת פחד מוות

היא לא יודעת מה יהיה אחר כך

והפחד גובר עליה

הוא כבר לא בשליטתה

זה משגע אותה

ככה לחיות בים חיים ומוות

מצד אחד הרצון להיעלם, להימחק, להיקבר

בלי להשאיר כל זכר

מצד שני הפחד העז שתופס אותה חזק

תופס ואינו מרפה

כמו בובת חוטים חסרת אונים

שלא יכולה לעשות כלום

מפחדת לזוז

שלא תיפול, שלא תיפצע

שלא יקרע החבל הדק

שמחזיק אותה באויר בין חיים ומוות



אך לבסוף חוסר הוודאות

אם לחיות או למות נשבר

הרצון לאבד כל סימן חיים מנצח

היא מרגישה אותו בכל גופה

בכל שניה שעוברת הוא גובר

הוא לא נותןלדבר לעצור בעדו

גם לא לפחד החזק שנמצא בה

זה מתחיל להשטלת עליה

היא כבר לא יכולה לעשות דבר

זה מתפרץ החוצה,

היא משתוללת

כמו אדם שנפצע באמצע קרב

החבל נמתח,

הוא מתחיל להיקרע לאט לאט

אלו הם רגעיה האחרונים בחיים

היא נושאת תפילה אחרונה לשמים

שזה לא יכאב, שיהיה לה יותר טוב בעולם החדש

וברגע שהיא מסיימת נקרע החבל סופית

והיא נופלת למטה, כמו בור ללא תחתית

עד שהיא מגיעה למטה

זה הרבה פחות כאב ממה שהיא חשבה....



האור הלבן מתחיל להתחזק

בדיוק כמו שהיא רצתה

היא אומרת תודה, עוצמת עיניים

ועולה לשמים.

שהו מעכשיו כבר לא יכאב לה יותר

עכשיו היא לא תסבול לעולם

אך כל השאר, כן

כל אותם האנשים שאהבו אותה

שרצו רק לטובתה

אך היא לא הבינה זאת

היא חשבה שהם רוצים לפגוע בה ועושים לה בכוונה

והם, לא מבינים איך דבר כזה קרה

ילדה כל כך שקטה....

בשבילם זהו הסוף,

בשבילה זו היא רק ההתחלה