זה מה שעובר עליי.. כואב לי כל כך.. תגיבו אנשים.. (קלינקי)

כבר עברו חודשיים מאז שהתראנו בפעם האחרונה, עברו חודשיים מאז שהאהבה הזאת נגמרה...


נגמרה כמובן רק במילים, כי אני עדיין מרגישה את זה עמוק בפנים- את הכאבים.. הכאבים שלא עוזבים!


עזבת אותי ונכון שזה היה "בלי ברירה.. זה לא תלוי בי" אמרת... ואני בכיתי, נשברתי, התחננתי שתחזור ובכל זאת הלכת... עברו ימים ואני עדיין מרגישה את האהבה שזורמת במקום הדם בוורידים.


ידעתי שגם לך כאב, גם אתה נשברת אבל עדיין המשכת.               המשכת לעשות כל מה שהוא ביקש.. והוא המניאק לא התייאש.            המשיך למרר לנו את החיים עד שראה ששנינו סובלים.                     אבל חבל לחזור על אותו סיפור עצוב כי אתה יצאת ממש עלוב.


ואני לא הבנתי איך יראו חיי בלעדיך, איך יהיו שפתיי ללא שפתיך ..


אז ניסיתי לדבר ואתה התחמקת כי לא רצית שוב להיזכר.                  אז נשארתי לבד עם הכאב, מחפשת דרך להתמודד.


ודווקא עכשיו כשהדחקתי את הכאב, כשהתעלמתי מהלב החלטת להתעורר ולהבין על מה אתה מוותר. פתאום קיבלת את האומץ להתמודד מולו ולהיכנס ל"מלחמה" איתו.    אחרי שהשלמתי עם העובדה שהאהבה שלי אבדה, פתאום התקשרת ולי את הכל סיפרת. אמרת שקשה לך בלעדיי.. שאתה לא מבין איך וויתרת עליי. סיפרת שעברו עליך ימים קשים, שלא תוותר עליי יותר בחיים. שאני צריכה להבין אותך, שזה קרה בגלל שכולם לחצו עליך..


אז מה עכשיו??? לחזור אליך כי אני בעצם לא יכולה בלעדיך?   ואז מה יקרה אם הוא שוב להפריד בנינו ירצה? אני מפחדת כי יודעת שבלעדיו לא תסתדר ואז אני שוב ישבר... אבל גם על הזדמנות לחזור לאהבה של חיי קשה לי לוותר.. אוף אני ממש מבולבלת וכבר כלום לא עוזר...


אז אהובי, נראה לי שעדיף לוותר על אהבה אסורה, מאשר לחיות בכיף חודשיים ואז לקבל שוב את המכה.....