משהו שכתבתי לאבא שלי ז''ל...

הולכת אני בצידי המדרכה

מחפשת פינה של שלווה ומנוחה

מחפשת מקום שיש בו אהבת חיים

מקום שבו העננים האפורים נעשים לבנים ככנפי מלאכים

שוכבת על ספסל ומביטה לשמיים

וחושבת האם אתה באמת מביט בי בעיניים

חושב מה שאני חושבת,

אוהב את מי שאני אוהבת,

רואה את העצב והכאב ששוכן לי בלב ולא נותן מנוחה

אך מעניק דקה של אהבה

דקה של זיכרון שלא נישכח

זיכרון שבליבי תמיד יזרח

עכשיו זה רק אתה ואני

עכשיו נישארת רק בליבי

בליבי הקטן והכואב שזכה לראותך שאתה עוזב

שראה אותך בשניות של כאב

איך הלך לו לב שאוהב

הלך ולא יחזור לעולמים

הוא נישאר בלב לנצח נצחים.







עכשיו תגובות...

בייי מתוקים שלייי!!!