המלחמה

אני עומדת מול החלון


ומסתכלת על הכוכבים,


אני נזכרת במה שהיה


והזכרונות מאוד מתוקים.




אני זוכרת איך נשקת את שפתיי,


אני זוכרת איך לטפת את כתפיי


ואיך שהורדת את הבגדים מעליי.


אתה חיבקת אותי


וחממת את נשמתי


ופתאום הנרות כבר


והשכבת אותי על המיטה.


אני פחדתי מאוד


כי בשבילי זאת הפעם הראשונה.


אמרת לי לא לפחד,


אמרת לי שתהיה איתי.


ואז עצמתי את עיניי


והרגשתי אותך בתוכי.


שנינו זרמנו בתוך החלום העצום


ושנינו הרגשנו את הלילה הקסום.




בבוקר אתה הערת אותי בנשיקות שלך,


אני נהנתי להיות לצדך,


אמרתי לך ש"אני אוהבת אותך"


ואז ראיתי את העצב בעינך.


שאלתי אותך מה קרה


ואתה בקשת ממני לא לחזור על המשפט הזה שוב


כי בשבילך זה יהיה יותר קשה ועצוב.


שאלתי אותך למה


ואמרת לי את הסיבה


ששולחים אותך למלחמה.


לרגע הייתי בשוק


ואז הרגשתי את הדמעות זולגות.


אתה חבקת אותי


ואמרת לי


שאתה אוהב אותי


ושאיתי אתה רוצה לחיות לעד


ואותי לטפת כעת.




אבל המלחמה,


היא זאת שבינינו מפרידה


ואני פוחדת נורא


לאבד אותך.


ואז גלית לי,


שהלילה שהיה


זה בעצם ליל פרידה.


אתה זה שמחבק


ואני זאת שבוכה.




לוויתי אותך לתחנת הרכבת


ולפני שעלית, לחשת לי


"אל תדאגי, אני עוד יחזור


ולתמיד נאהב אחד את השני".




במשך שנה חכיתי לך


במשך שנה כתבתי לך מכתבים,


אבל לא הייתה תשובה.


ואז קבלתי מכתב,


שמחתי שזה ממך


אבל כאשר פתחתי אותו,


הייתה בו רשימה


רשימה של הרוגים במלחמה


וביניהם היית אתה.


לא האמנתי


ומרב הכאב צרחתי


למה?


הרי הבטחת לחזור ושנהיה ביחד!


למה?


עוברת בי הצמרמורת והפחד.




ובזה תם החלום


ובזה תם הזכרון


ואני ממשיכה לעמוד מול החלון


ולהביט בכוכבים


ולראותם נוצצים


במחשבה אחת


שעכשיו גם אתה כוכב.


אני מרימה את ראשי לשמים


ושואלת אותך


אם אתה שומע את הבכי של התינוק שלא בעולמך


כן,


זה התינוק שלנו


שלי ושלך.


ואני מבטיחה


שכשיגל, אומר לו שאביו


                                        הקריב את דמו למען המדינה.