לשמעון....לאותו שמעון שאף פעם לא ידע מי הוא....

שמעון אהובי....

כל כך הרבה דברים יש לי לומר לך מותק...

ודבר ראשון אני רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך,מאמי אני אוהבת אותך!

כמה זמן לקח לי להתוודות בתוך המכתב הזה,ועצוב לי שאת כל הרגשות שלי כלפיך אני
דוחפת לתוך מכתב.

אבל אין לי דרך אחרת,אין לי את האומץ לבוא אליך ולומר לך מה שיש לי בפנים,כי אני
יודעת טוב מאוד איך תגיב,ואני לא רוצה את זה,אני מפחדת מהתגובה שלך.

אני לא ידועה כילדה פחדנית שלא תחשוב,אני ידועה בתור ילדה אמיצה שמה שיש לה להגיד
אומרת,אבל במקרה שלך אני לא יכולה,פשוט לא יכולה....

ואני זוכרת את כל אותן פעמים שניסית לגרום לי לקנאות,בשביל שאני יגיד לך מה אני
מרגישה כלפיך,אבל אני לא ילדה מטומטמת,קלטתי אותך ישר!

ונמאס לי לעשות את הצעדים הראשונים כי בסוף זה מוביל אותי לדרך ללא מוצא!

הפעם אני רוצה שאתה תעשה צעדים!

אני יודעת שאתה מנסה ואני לא כל כך מתייחסת,אבל תמשיך לנסות מאמי,כי אני מאוהבת
בך,ועד שתוציא את זה ממני יקח לך הרבה הרבה זמן.....

אז נשמתי שמעון,אל תשכח בחיים,אני אוהבת אותך ואני תמיד אוהב,

ואני מקווה שיהיה לך את האומץ לבוא אליי לשפוך את הרגשות שלך לפניי,כי אני לא
אצחק,אני רק ישב ויאזין לך...