מכתב למלאך שלי

לא שלייייייייי...



אז איך להתחיל את המכתב אני בעצם לא ממש יודעת...

אני רק מרגישה צורך לכתוב, לכתוב את הרגשות, את המחשבות, את החוויות איתך. את הכל.

התחלנו להכיר כבר די מזמן - כשהגענו לתיכון. היינו במעין קשר קרוב-רחוק. לא ממש נפגשים אחרי בי"ס אבל כאשר אנחנו מתחילים לדבר אנחנו לא יכולים להפסיק...

הבנת אותי יותר טוב מכל אדם אחר בעולם. ואז כשהתחלנו להתקרב עוד קצת ולהיפגש גם בימי שישי-הודעת שאתה עוזב.

אז עזבת וחזרת. ואז הקירבה שנוצרה בינינו שנתיים לפני התחילה להתהדק יותר ויותר. ואז בראש השנה נפגשנו כרגיל ודיברנו. פתאום מצאתי את עצמי מנשקת אותך ואתה מנשק אותי. מודה שזה היה רגע מאוד מבלבל. רגע מוזר - רגע יפה...

ואז פתאום לא חשבתי על כלום. לא ידעתי בכלל שיש לי איזשהו רגש אליך ואתה גם לא ידעת.

הקשר התחיל די מבלבל. עם הרבה ספקות וחששות, אחרי הכל הייתי בטוחה שאני אוהבת מישהו אחר. ואתה? אתה בכלל לא ידעת מה אתה מחפש ורוצה...

אבל משהו שהוליך את שנינו שיכנע אותנו לא לוותר. גם כשהיינו מבולבלים. והיה קשה. אז בחודש הראשון היינו די מתוחים והתקשנו ליצור קירבה ליד אנשים. אבל אחרי זה. אחרי החודש שלנו, שברנו את הקרח והפכת לי לאח, חבר ומאהב...

כשהמורה לספרות אמרה שאין כזה דבר גבר מושלם, שהוא גם מאהב וגם חבר וגם אח, ואני ישר התנגדתי לה כי ידעתי שזה לא נכון. שלי יש דבר מושלם כזה, מלאך.

ואת כל הסיפור הארוך הזה כתבתי רק בגלל שרצתי להגיד לך שלוש מילים פשוטות:

אני אוהבת אותך.

אף פעם לא האמנתי באהבה. בגלל שתמיד הייתי מתאכזבת ונפגעת או פוגעת. עד שאתה נכנסת לי לחיים ואז הבנתי שבאהבה כזאת לא כל יום זוכים ולא כולם מרגישים.

כולם מדברים על אהבה - אבל מה באמת הם יודעים עליה?

שלך, לנצח,

אהובתך





נכון יפה?? :]]

שנינוש