ידידות - שווה כניסה !

פעם .. היינו הידידים הכי טובים - עכשיו .. אני לא יכולה להסתכל לך בעיניים ..



זה כבר נחשב כעבר , ולא כהווה ..

כל הזיכרונות .. גם הרעים , גם הטובים - נשארו בליבי .

לחשוב שהיינו תמיד ביחד ,

מספרים ת'סודות הכי גדולים שלנו אחד לשניה ..

את כל החוויות והצחוקים העברנו ביחד ..

רק אתה היית מעלה לי חיוך על הפנים ,

היית תומך ועוזר בכל מצב !

אבל עכשיו זה שונה ,

אי אפשר לתאר את המצב עכשיו -

לא מדברים בכלל ,

אין מי שיעודד אותי ויתמוך בי ..

אבל תמיד אני חושבת ש .. -

הכל אבוד וההל שחור ,

לפעמים נדמה שמה שהיה כבר לא יחזור ..

נדמה שזהו , שהכל נגמר - הכל נעלם ולא נותר שום דבר ,

לחות דבר אחד טוב נשאר - נשאר הזיכרון ..

חיוך ימחוק את העצב .. הצחוק ימחוק את הבכי -

אבל כלום לא ימחוק את הזיכרון !







כתבתי את זה ברגע שלא דיברתי עם הידיד הכי טוב שלי כבר 6 ימים .. :(

ביני לבינו היה קשר ממש טוב !

עד שיום אחד נהייתה לו חברה שאני מכירה אותה עוד לפניו ,

ובגללה אנחנו לא מדברים =

זה שאני והוא לא מדברים משפיע עליי מאוד :|

אני לא מבינה איך אין לה מצפון לבקש מהחבר שלה -

שלא ידבר עם הידידה הכי טובה שלו [?!]





בבקשה תגיבו !!