הבוקר היפה בחיי-חלק יז/נופרוש המאמוש

בשעה 8 התחלתי להתארגן למסיבה ועדן בא אלי ב-9.

הוא חיכה לי בסלון והתכוונו לצאת אך אמא עמדה שם ואמרה:"הערב לא תצאו!"



אני מסתכלת על אמא,מסתכלת על עדן,לא מבינה

"למה?"

"אני לא מוכנה שתצאו נקודה"

"עדן תשאיר אותי שניה עם אמא שלי לבד" אמרתי לעברו,

עדן נכנס לחדרי.

"אמא מה קורה???"

"מה קורה??אני לא מוכנה שתסתובבי בשעות מאוחרות"

"אבל אמא רק 9"

"אתם לא תצאו היום,את לא יכולה כל יום לצאת,יאללה יש לך לימודים עוד מעט אין לך זמן
לשטויות"

"בסדר" עניתי בפרצוף חמוץ,נכנסתי לחדר וטרקתי ת'דלת.

"לא נורא" אמר לי בעידוד

"נראה סרט" הציע

"טוב"אמרתי בחוסר חשק

"רוצה לאכול??"שאלתי

"אמ...לא לא"

"אכלת משו היום??"

"נהיית אמא שלי?" צחקנו.

ראינו תסרט,אין לי מושג מה קרה שם כי הסרט שיעמם אותי,מאוד שיעמם אותי.....

הייתי מבואסת,איך שאמא שלי ביאה אותי ככה ברגע האחרון,כל אותו שבוע אני ועדן בקושי
נפגשנו רק דיברנו בפון ובאיסייקיו,ואז הגיע היום הראשון ללימודים!

נכנסתי לכיתה בחצאית שחורה עם שסע{פתח בצד} עד הברך,עם נעלה עקב גבוהה,פן שהבליט את
הגוונים שלי,איפרו עדין והכי חשוב חיוך מרוח על הפנים!

נכנסתי ביןה המולה של התלמידים מחפשת מישו מוכר,לא מצאתי אף אחד אני מסתכלת כלל
הכינויים לעזאזל איפה כולם?!

התקשרתי לליטל,

"היי בובית איפה את?"

"בכיתה,את חייבת לבוא מהררררררררר"

"מה קרה?"

"בואי אנחנו בקומה השניה בבנין החדש ביי"

עליתי לכיתה,וראיית את כל חברותי הטובות יושבות בקבוצה מקסקסות,

"איזה בו'קר מתוק ליי כל היפיופות בקבוצה אחת" חייכתי אליהם ונשקתי לכל אחת.

הם עידכנו אותי שיש מורה חתיךךך חדש ויש לנו כמה בנים חדשים.

"מתוקות לי יש חבר,אני נותת לכם ת'עונג להתלהב לבד חיחיח"

***

בשיעור הראשון נכנס לכיתה מישו תכול עניים,שיערו שחור שנופל על המצח,עורו שחום,הוא
נראה טוב ללא ספק!

הוא הניח את תיקו ליד שולחני לקח כיסא והתיישב,הצגתי את עצמי,והוא הציג את
עצמו,והרגשתי קליק...

קראו לו אופק,שם מדהים!

באותו יום לא דיברתי עם עדן,דבר שהיה מוזר מאוד,הוא לא ציצל אלי אני לא צילצלית
אליו,ככה יומיםי לא דיברנו בטלפון,ואני כבר לאט לאט הרגשתי שהרגשות שלי יורדות
ממנו,באותו יום עדן צילצל אלי,

"נופר?"

"הא?"

"ממצב?"

"בסדר"

"מה קרה?"

"כלום"

"מזה החוסר חמימות הזאת?"

"מההה?"

"מה קורה לך?יומיים את לא טורחת להתקשר לדבר משו"

"לא היה לי זמן"

"לא היה לך זמן?!!??!"

"כן,אם אתה בא בטענות למה לא התקשרת?"

"מזה חשוב העיקרון הוא למה את לא התקשרת?!?!??!"

"אל תריב איתי על שטויות או-קי??זה לא לענייו!"

"מה קרה לך?"

"כלום!!!!!!!!"אמרתי כבר בעצבים

הייתה שתיקה...

"נופר אני צריך ללכת לבית חולים...."

"מה???"

"יש להורים שלי חששות שאני בתחילת אנורקסיה"

"וזה נכון??"שאלתי בדאגה

"לא לא,נראה לך אני אוכל"

"בגלל זה לא התקשרת?"שאלתי ונימת דאגה נשמעה בקולי

"כן מאמי"

"אני מצטערת!"

"טוב מאמיא ני חייב לנתק אני יתקשר אח"כ ביי"

"ביי ביי"

בשעה 9:00 עדן התקשר

"נופרוש?אני יצטרך לישון כאן היום"

"מזה כאן???"

"בבית חולים"

"למהההה?"

"הרופאים חושבים שאני אנורקס חח נשבע לך סתומים פה....."

"חחח מאמינה לך מאמוש....מאמי תרגיש טוב אני מחר יבוא לבקר אותך ומצטערת שלא
היום,פשוט אתה יודע בצפר לימודים הורים סורי מאמיא בל זה כלום ככה שאני כבר יראה
אותך מחר אצלי בבית"

שנכנתי לישון חשבתי על עדן,באמת בזמן האחרון לא יצא לי לראות אותו ממש אוכל...לא לא
זה בטח כלום עדן לא אנורקס למרות שהוא באמת רזה אבל הוא לא אנורקס....כל הלילה הציק
לי השאלה "האם עדן אנורקס?"

שכחתי מהילד החתיך שיושב לידי,שכחתי מהמוכר החתיך שכחתי מכולם,עדן היה היחידי
שזכרתי.

***

בצהריים למחרת התקשרתי לעדן והוא אמר שלא נותנים לו שיחררור עד שיבדקו 100%....

הלכתי אליו לבית חולים,ראיתי אותו שוכב שם על מיטת החולים בלי חולצה הוא חיכה לאיזה
רופ שיעשה לו איזשהי בדיקה ולא האמנתי למבט עיני!!!!

עדן היה כולו עצמות!!!!!איך לא שמתי לב???שהכרתי אותו היה לו גוף מהמם!!!!!!

עכשיוה או נראה כמוש לד,בטח שחושבים שהוא אנורקס,אבל איך לעזאזל לא ראיתי את זה
שהיינו בבריכה?הסתכלתי על עדן הוא הסתכל אלי וחייך "בואי שבי מאמי תראי איך מפנקים
אותי פה"



~המשך יבוא~