אהבה ואכזבה...../כנסו, תגיבו...ואולי אפילו תדרגו

יש לי הכל ואין לי כלום,


בריאות, משפחה


וחסרה לי אהבה.


אהבה היא מה שחסר לי.


"למה צריך אותה"? אני צועקת לפעמים.


ואז מיד משפילה פנים.


כי זאת אהבה,


ומההתחלה ידעתי שהיא מעט שובבה.


ידעתי שתשחק בי ותפגע,


כי החיים שלי הם לא סוג של אגדה....


הם מין סיפור ידוע מראש- צפוי,


ואין בהם שומדבר חבוי....


למרות שאני יודעת שאין אור במנהרה ושאני צועדת בחשיכה...


בתוכי יש עדיין תקווה.


כל כך זקוקים למישהו שאיתו אפשר לחלוק את הטוב והרע


אבל ביום אחד בכל נופל עלייך כמו ממטרה....


וזה עצוב שלא זוכרים


את האנשים הכי אהובים,


את האנשים הכי חשובים,


ולפתע פתאום- מחלק חשוב בחייכם הם נעלמים...


אז בשביל מה הם קיימים?!?


בשביל לגרום לי צער וסבל?


כדי לקשור אותי אליהם בחבל?


חשבתי שבכוחה של האהבה למנוע צרות,


אך אני מגלה בה רק בעיות..


וזה מוביל אותי למסקנה....


שחוץ מאהבה אחרונה-


כל אהבה תוביל לאכזבה...