לך

סביר שלעולם לא תדע שהמכתב הזה מוקדש לך...
אתה, שהיית חלק מחיי, מנשמתי כל כך הרבה שנים הפכת לאחד האנשים הרחוקים ממני..אני מנסה לתאר מה אני מרגישה כלפייך אבל הכל מתבלבל...אהבה, כעס, אכזבה, געגועים הם רק חלק מהרגשות שעולים בי כשאני נזכרת בך... שנים שהיינו חברים הכי טובים ומה שנותר מהן- תמונות ומכתבים ישנים..
משגעת אותי המחשבה שאתה לא מתגעגע...שנתת לי ללכת ככה, בלי שום חרטה...
יכול להיות שאתה הגיוני, שאתה יודע שכל נסיון שלנו לשקם את הידידות שהייתה ביננו מסתכם במיטה.. אבל עדיין, איך אתה מסוגל להפגין קור רוח שכזה, אדישות מטריפה...
זה הגיוני שכל מה שאי פעם היה ביננו נאטם בעבר ולא מעורר בך שום רגש?!
כולם אומרים שהזמן יעשה את שלו..שיבוא יום ונחזור להיות ידידים טובים כמו שהיינו..אבל בתור מישהי שמכירה אותך יותר מדי טוב, אני בספק אם זה יקרה... אם אי פעם תניח את האגו הגדול שלך בצד ותבוא לדבר איתי בגובה העיניים.. אתה יודע שניסיתי כבר מעל ומעבר לדבר איתך, אבל אפילו זה היה יותר מדי בשבילך..
אז לשנה החדשה אני מאחלת לך שתתבגר ושתפקח את העיניים שלך ותראה מה אתה מפסיד...
אוהבת, מנצ'יס.