הסיפור האמיתי שהחזרת אותי אל תוכו(זה לא בדיוק שיר)-זו מציאות

הייתי שומע שירים דכאונים כי חיי
בעיניי היו דיכאון אחד גדול.
כל מה שעשיתי,כל מה שראיתי,
כל מה ששמעתי,כל מה שביקשתי,
שום דבר מביניהם לא התגשם.
לא הייתי אשם בשום דבר,אני נשבע!.
אני תמים,והגורל חרץ את גורלי.
אלוהים גדול לא רצה לעשות לי טוב על הלב.


את אהובתי החזרת לי את האושר הנצחי
שאף פעם בחיי לא ראיתי אותו.לא ראיתי
אותו כי הייתה לי ילדות קשה,וגם עכשיו
החיים הם לא קלים.ואת גרמת לי לשכוח את הכל.
לא שמעתי יותר דיכאון.לא ראיתי את השחור.
ועכשיו שאת איננה איתי,אני חוזר במהירות רבה
אל חיי הקודמים.ואני שוב מרגיש בשפל.
בעיניי איבדתי את מכסה חיי.אותו מכסה
שגרם לי להיות מאושר שלא עוד כמובן ארגיש כך.


אני לא יכול בלעדיך,ואני לא רוצה לרצות בלעדיך,
אני אוהב אותך,את! אהבת חיי.לא חושב שאוכל
לחיות עוד הרבה בלעדיך.הכאב רק חורץ את גורלי
עוד יותר,ומתמלא בצבע שחור זפת.ואין אני מסוגל
לאהוב מישהי אחרת.