אהבה אסורה.. וכואבת.. תגיבו!!

מהיום הראשון שהתאהבתי בך ידעתי שלקשר הזה אין תקווה, שיום יבוא ונצטרך לעצור את האהבה.                                                   


אבל לא הקשבתי לשכל, הקשבתי ללב ונתתי לעצמי להמשיך להתאהב. חשבתי אולי בעוד כמה שנים דברים ישתנו, אולי נוכל לממש את האהבה עד סופה ובלי שאנשים זאת מאיתנו ימנעו.


אבל דווקא עכשיו, כשדברים בנינו מסתדרים, כשהפסקנו עם כל הריבים, אבא שלך עלינו גילה ולא השאיר לנו שום ברירה.


אנחנו ביחד כבר יותר משנה, אבל מסתבר שלזמן אין פה שום השפעה. הוא הרס את אהבתנו כשביקש ממך לבחור ובלב שלנו הוא השאיר חור.. איך אפשר לבחור בין משפחה לאהבה?? בלי שני אלה, אפילו לנשמה אין תקווה...


ומהיום שהוא עלינו יודע, אתה אחר, כבר לא רואה ולא שומע. לא שומע את זעקות נשמתי שקוראת רק אליך כי מפחדת להישאר בלעדיך! אבל לי כבר אין כל ברירה כי בחיים לא אבקש ממך לוותר על המשפחה.


ואתה שבור, מחפש עוד מוצא, אבל גם אתה בליבך יודע שלאהבה הזאת כבר אין תקווה.. ואני חייבת לשחק את הגיבורה, כדי למנוע ממך להזיל את הדמעה. כי לראות אותך הרוס עושה לי כל כך רע אז אני ממשיכה לחיות באשליה..


על הדמעות אני כבר לא משתלטת, כי כל כך פוחדת מהיום שבו תצטרך ללכת. והנה, הגיע היום שאותי כל כך הפחיד, ואבא שלך הצליח בנינו להפריד. פעם חשבתי שביחד על הכל נוכל להתגבר, אבל עכשיו המציאות מאכזבת.. מסתבר!!


אז רק מקווה שאתה יודע שתמיד תישאר בליבי האהבה, ושאם הדברים היו קצת אחרת אז היא לעולם לא הייתה נגמרת..!!


            שלך, קרן.