מלאכים יש בשמיים.. קצת ארוך אבל ממש יפה

לאחותי...



עכשיו אני פה לבד בחדר

אם היית כאן איתי היינו יושבות מדברות צוחקות מספרות סודות

אבל במקום זה אני כאן לבד לא צוחקת ולא מדברת רק בוכה ושותקת

פתאום נעלמת לי מהחיים בלי מילה אפילו לא הסברת לי למה הלכת

איך היית מסוגלת לוותר על החיים שלך בגללו...

בגלל אחד שכבר לא אהב אותך...

כשאני עוצמת עיניים ואני ניזכרת איך שכבת שם

על המיטה עם דם נוטפ ממך...

באותו הרגע לא קלטתי איך אחותי הגדולה שהייתי כל כך גאה בה שכבה שם חסרת חיים עם דם של אהבה יוצא ממנה

איך היית מסוגלת לוותר עלי על אמא על המשפחה שלך בשבילו..

מאותו היום שעזבת אותי אני כבר לא מרגישה כלום

אני הולכת לביצפר וחוזרת עם אותה תפילה

אני כבר לא מחייכת וכבר לא מצפה...

פעם הייתי מצפה ליום חמישי שבו היית חוזרת מהבסיס

הייתי מחכה לרגע שתיכנסי לבית עם המדים והתיק

היית זורקת את הכל ואני הייתי קופצת עליך מחבקת אותך ומנשקת היינו נכנסות לחדר מדברות וצוחקות

אבל עכשיו יום חמישי זה סתם עוד יום רגיל בשבוע

את כבר לא חוזרת מהבסיס

את כבר לא רצה אלי

את כבר לא מדברת איתי

את רק שותקת שתיקה ארוכה וכואבת..

אני זוכרת שסיפרת לי על אופיר כשהכרת אותו אמרת לי

"אני לא מאמינה שעדין יש מלאכים בעולם.."

אמרתי לך

"מאמי... מלאכים יש רק בשמיים.."

עכשיו אני מבינה את המשפט הזה..

מלאכים יש רק בשמיים...

בלילות קשה לי לישון אני לפעמיים קמה מותך שינה מסתכלת במיטה שלך... אולי חזרת..?

אבל אני רואה מיטה מסודרת עם מלא בובות ולבבות

את הדובי הגדול הלבן עם הלב האדום שכתוב שם I LOVE YOU

את הדובי הזה שמתי במיטה שלי כל לילה הוא יושן איתי וכשאני ניזכרת שהלכת ואת גם לא תחזרי.. אני מחבקת אותו ובוכה אבל בוכה בשקט כדי שאמא שלא תשמע... כי גם לה קשה

אני רואה אותה איך כל בוקר היא קמה בלי חשק

ועכשיו כשאת כבר לא פה ואין מי שיעזור לה

עכשיו אני הגדולה בבית

אני זאת ששומרת על הקטנים

ואני זאת שעוזרת לאמא כשהיא עייפה...

ביום שישי בבוקר כשהם קמים אני קמה ומשחקת איתם

אני דואגת שהם יהיו שקטים כדי שאמא תוכל לנוח קצת

אור פעם שאל אותי איפה את...

איפה אושר..?לאן היא הלכת...?

באותו הרגע אושר נשבעת לך שלא יכולתי יותר

לחשתי לו בשקט כדי שהדמעות לא ישמוע וירדו פתאום

לחשתי לו שהלכת ולא תחזרי

אבל אור ואלינור עדין קטנים בשביל להבין את המוות...

אושר..

את חושבת שהיה שווה לוותר על החיים בשבילו...??

את חושבת שאני אוכל להמשיך את החיים בלעדיך...??

כי אני לא מצליחה אני נשברת כל רגע אני מנסה להחזיק את עצמי אבל זה חזק ממני את כל כך חסרה לי שאני לא מצליחה להמשיך לחיות.

אני מסתכלת על התמונה שלך הילדה היפה עם החיוך המושלם

איך גמרת את החיים שלך והכל בגלל גבר שבכלל לא היה שווה את זה...

לפעמיים אני רואה אותו ברחוב הוא הולך הוא חיי הוא נושם ואת לא

יום אחד הוא עצר אותי ושאל מה איתי מה איתנו איך אנחנו מחזיקים מעמד אמרתי לו "איך אתה קם כל בוקר וממשיך את היו..?"

הוא אמר "אני לי חיי אני לא ממשיך אני כל הזמן חושב רק עליה.."

שתקתי לרגע ולא יכולתי לדבר ואז אחרי שהכרחתי את עצמי אמרתי "גם אני.." והלכתי משם לא יכולתי יותר להסתכל עליו בלב כל כך שנאתי אותו האשמתי אותו שבגללו את לא פהה הוא חיי ואת נעלמת



הוא ויתר על האהבה ואת ויתרת על החיים...

____

זה לא סיפור אמיתי סתם כתבתי אותו היה לי מוזה באותו הרגע

מקווה שאהבתם...

אוהבת