קל להיות ילדים/אורטל_love_בובי.. חח שיניתי ת'כינוי. קיצרתי.. תגיבו בבקשההההההההה

זה שיר שכאילו על הקושי בלהיות ילדים


זה שיר דיי קיצוני אבל בסדר...


קבלו.. (קראו את זה כשיר ראפ..)


 


אז תגידו לי איך נהיה ביחד כשאין הרבה דברים לומר


ואם נחיה בלי פחד איך נישאר לבד? אי אפשר


לחיות ככה מן הפח אל הפחת כי תכף יגיע המחר


וכלום לא נשאר כי הכול כבר נגמר ודבר לא נותר


כן אולי אנחנו ילדים קטנים שבקושי מבינים


אבל יודעים הרבה יותר ממה שאתם חושבים


כי אנחנו פה רואים כל מה שקורה סביבנו


יודעים מי נגדנו, יודעים מי הם אויבנו


אולי גם אתם פעם הייתם ילדים צעירים


שעברו מה שאנחנו כרגע עוברים


שחושבים שיודעים את צעדינו הבאים


שניזהר שלא נסיים ברגע ת'חייים


אבל הכל השתנה, זה כבר לא אותו דבר


אנחנו לא כמוכם, העבר הוא עבר


לנו יש הורים שדורשים כל היום ללמוד


וכולם רוצים דורשים מאיתנו עוד ועוד,


אבל אנחנו עדיין ילדים, לא יכולים


למלא כל כך הרבה דרישות כל כך הרבה צרכים


יש לנו כל כך הרבה לסחוב על הכתפיים


וכשהלב נשבר המון דמעות בעיניים


ואתם לא יודעים מתי כואב, מתי נשבר הלב


אתם לא יודעים כמה זה צורב, כשאחד שונא אחד אוהב


אתם לא יודעים כמה כואב לראות,


ילדים שמבזבזים את החיים בללכת מכות


אתם מסתכלים מלמעלה אומרים "אחח איזה ילדים"


אנחנו ממבט העיניים, יודעים ואומרים "מה הם מבינים"


כן יש לחץ חברתי, סביבתי, משפחתי ולימודים


נראה אתכם עוברים לחץ כזה בתור ילדים


 


פזמון: זה לא כל כך קל להיות ילדים


גם אנחנו חיים נושמים ורואים


גם אנחנו יודעים, כמוכם לומדים


כן אנחנו, מיום ליום מתבגרים


 


כן אנחנו כבר מתבגרים


עוד שנייה נהיה כבר גדולים


עוד רגע נעלה על מדים


נשרת בצבא, כבר לא ילדים


 


 


מישהו נרצח כל יום - שמענו


בחדשות, בבית ספר – ראינו


לעומתכם יודעים מה עובר עליהם


כמה זה קשה לפעמים להיות בנעליהם


אתם לא יודעים כמה זה קשה להיות צעיר


בעולם הזה שמיום ליום חשוך במקום להיות בהיר


זה לא כל כך קל כמו שאתם חושבים


גם אנחנו כמוכם אפילו יותר כואבים


אתם עוצמים את העיניים להימנע מבעיות


אנחנו כאן חווים אותם, ובשבילכם זה שטויות


ילד בא אל המורה מבקש עזרה והיא עונה


"לך למזכירה אני כרגע לא פנויה" והוא לוחש "בת **נה"


אף אחד אף פעם לא פנוי כשאתה צריך כתף לבכות


להוציא את כל הרעל אדם שינגב את הדמעות


תמיד כולם אומרים "אני פה בשבילך


גם בטוב וגם ברע תמיד פה לצידך"


הכל שטויות הם תמיד פה לצידי


רק בטוב כי כבר ברע אני פה לבדי


בשנייה נעלמים הם אף פעם לא יודעים


את מה שמתחולל בלב בפנים


אדם לאדם זאב, וכמה זה כואב


ושוב פעם מתאכזב מחבר שלא אוהב


אז בתור ילדה קטנה שבקושי מבינה


למדתי שאין כזה דבר אמונה


כי כשאתה מאמין בחבר הכי טוב


הוא לא איתך לנצח הוא אפילו לא קרוב


אז בעולם של פיגועים של מזימות ותככים


למדנו שעל אף אחד כבר לא סומכים


אמא ואבא "תשמרו על עצמכם" תמיד אומרים


הם כל כך מפחדים שמשהו יקרה לגוזלים


בקושי יוצאים מהבית, מבלים רק במקומות מאובטחים


ילדים אחד את השני רוצחים


לוקחים אחד לשני את החיים


בבית הספר לחוצים, ברחוב הם רועדים


בבית רגועים אך לצאת הם פוחדים


כי עכשיו גם הרחובות מלאים בזוועות


רצח, בכי וכל כך הרבה דמעות


ההורים שלה בוכים, איזה פחד אלוהים


לך תדע אם גם מחר, ימותו עוד כמה ילדים


 


פזמון: זה לא כל כך קל להיות ילדים


גם אנחנו חיים נושמים ורואים


גם אנחנו יודעים, כמוכם לומדים


כן אנחנו, מיום ליום מתבגרים


 


כן אנחנו כבר מתבגרים


עוד שנייה נהיה כבר גדולים


עוד רגע נעלה על מדים


נשרת בצבא, כבר לא ילדים


 


 


אגב, כל כך הגעגעתייייייייייי


אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןן


מואיותתתתת


אורטל..A..or..T