ללא שם

היום כבר לא ראיתיך קמתי אל בית ריק



הצחוק חסר לי מתמיד



לראשונה ידעתי בדידות בחיי



אותה בדידות שהזכרת בלי די פתאום נפלה עליי



לא תיארתי שזוהי התחושה



כמו ליבי מחסיר פעימה בכל שנייה בכל דקה



שאיתך עברו בהרף וכעת הפכו לנצח



שומע קול תפילה עולה מבית הכנסת ושוקע בראשי



ואולי זה קול תפילת ליבי הקרוע



קורא אלייך שתחזרי כי בלעדייך הלב אבוד, גוסס



בתוך גוף המכיל רגשות מעורבים, לא ברורים, זרים לי בינתיים



אני זוכר את ערבי השבת והנרות שהדלקת



אורם, כעת נחוץ לי מכל בתוך החושך הגדול



דמעות עולות מתוכי ,עוצרות בדרכן, חונקות את גרוני חסר הקול



מציפות את עיניי, יורדות לשווא כי לא ישיבו לי אותך



רגליי סוחבות אותי למקומות



בהם היית נוהגת לשבת ולבהות



אני יכול כעת רק לשער את התמונות שבראשך היו רצות



בלילות בהם היית בודדה, סליחה...



אם לא נותר דבר לעשות



אין טעם להמשיך ולחיות



כי נכנסת לדמי, את בליבי, חלק מגופי



תחזרי!..אני זועק בכוחותיי האחרונים



זאת בקשתי היחידה



לפני הנשימה האחרונה



שתיקח אותי אלייך, שם למעלה