כנסו, סיפור אישי שלי. הישר מהלב. :(

הכל חוזר אליי הזיכרונות, התקופה שבה היכרנו,אבל עדיין הכל מטושטש.

לא רוצה להיזכר, לא רוצה להיפגע.

אבל אתה מופיע לי בכל חלום בכל יום בכל דקה ושניה מחיי אני רוצה

להעלים אותך רוצה לשכוח איך פגעת בי ואיך אתה ממשיך לפגוע

בי אפילו שאנחנו לא ידידים כמו פעם.

אני שונאת אותך אך באותו השניה השנאה מתלקחת והופכת לאהבה או אובססיה.

אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך ולהתגעגע אלייך כל פעם מחדש.

יום שאני לא רואה אותך אני מרגישה רייקנות או לפעמים אפילו שמחה, שמחה מוזרה.

ובחופשים אני שוכחת אותך, אך שאני רואה אותך הכל חוזר אליי והרגש מתבלבל.

אני רוצה לישון ולא לחלום עלייך, אני רוצה להתעורר ולא לרצות לראות את דמותך.

דיי!! אני רוצה לצרוח לך שתעזוב אותי שתעלם מחיי לתמיד אבל זה בלתי אפשר,

שנינו יודעים את זה, אני ואתה. אני לא יודעת אם אתה אוהב אותי, או מרגיש כלפיי

משהו. כמו פעם, שרצית אותי. הכל שונה אין בינינו אהבה יותר. לפחות זה מה שנראה מהצד שלך.

אתה יושב עם החברים שלך והם צוחקים עלייך , בגלל שאתה לא איתי ואז שמספרים לי את זה אני צוחקת.

צוחקת אבל בתוך תוכי מרגישה נחמה, אפילו הכי קטנה שאולי אתה בכל מקרה אוהב אותי.

אבל אני כועסת עלייך שיכולנו להיות יחד כבר מזמן אם היית בא אליי ואומר לי שאתה אוהב אותי.

אבל הבנתי,אתה סתם ילד קטן שמתחבא מתחת לשמיכה כי הוא מפחד מהחושך שזה בעצם הדבר שהכי מלהיב אותו.

אולי אף פעם לא ניהיה ביחד.

אבל כנראה שזה הדבר הכי טוב בשבילינו למרות כל הדברים שאני עוברת בגלל זה, אולי גם אתה.

אבל אי אפשר לשנות את הגורל אני ואתה זה לא יחד לעולם.