פוצעת עצמי בזכרונות

כמה עמוק הוא כאב של אהבה


שמעולם לא הייתה


כמה שוברת היא אמת, כמה רעה.


אני מתעוררת, הולכת על שברי חלום


פוצעת את עצמי בזכרונות


העיניים שלך, עיניים כה כחולות


הטביעו אותי באשליות


ואני לא אשכח מה שהיה


אני לא אשכח את המבטים


ובכל פעם שאשמע שמך


יעלו בי שוב הכאבים


על השקרים, והדמעות


שבגגלך ירדו לי


על מבטים, ורגעים


על לילות וימים


שבהם אני יושבת


לשובך מצפה


לא יודעת למה, מה אני רוצה?


לשוב לסבול?לשוב להשיבר?


אתה לא מה שחשבתי, אתה אחר...


וכמה שאהבה היא בוגדנית...כמה שהיא קשה


אחרי הכל ליבי כולו שלך


אתה עוזב, לוקח אותו איתך


ואני...אני נשארת מאחור


בתוך אהבה.שנאה.