מכתב שכתבתי לאהבת חיי..

ילד, הנה אני שוב מוצאת את עצמי רושמת לך...וכמו בכל פעם המכתב לא ישלח...אני רושמת בלי שום סיבה.

אתה תמיד ידעת שאני אוהבת אותך אבל לא היה לך מושג כמה.

אתה לא יודע מה עברתי בגללך במשך השנה וחצי האחרונה.

עכשיו, כבר שומדבר לא ברור לי, אני לא יודעת איך אני ימשיך מפה, הדבר היחיד שברור לי שאתה נימצא עמוק בתוך הלב, איפה שתמיד היית.

אתה בטח חושב שכבר שכחתי אותך, עבר הרבה זמן מאז שסיפרתי לך, אבל דבר לא עזר.

אומרים שבסוף האהבה מנצחת, אז איך זה שאני עדיין אוהבת אותך ואתה אוהב אחרות?!

אם רק היית רוצה הייתי נותנת לך הכל, אבל הכל תלוי כבר בהחלטות שלך.

הרבה דברים השתנו במשך השנה וחצי שאני אוהבת אותך, שומדבר כבר לא כמו שהיה בהתחלה, עכשיו כבר לא אכפת לי עם מי אתה נימצא, או כמה אתה אוהב אותה, עכשיו כבר לא משנה לי הסביבה שלך.

הכל עניין של רצו, אם רק תרצה אני שלך לעולמים.

אני נזכרת במכתבים שכתבתי לך בהתחלה, כתבתי שלא אחכה לך הרבה זמן, ותראה, עברה שנה וחצי מאז, ואני עדיין מוצאת את עצמי בוכה עליך, עדיין מוצאת את עצמי מודעת לכל פרט מחייך, עדיין מוצאת את עצמי כותבת לך מכתבים.

אני עדיין זוכרת איך הכרתי אותך, איך שנדלקתי עליך באותו רגע, הייתי בעננים אז, כי אמרת לי שאתה אוהב אותי, אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל אמרת שאתה אוהב. כמה שכואב לי עכשיו להזכר.

כניראה שעכשיו כבר הגיע הזמן לשכוח, למחוק הכל. אז רק רציתי שתדע, בכל הכח אנסה אותך לשכוח, אך תמיד תשאר חרוט עמוק בתוך הלב.

תמיד כשתרגיש רע, כשתצטרך עזרה או כשתרצה לחזור אני יהיה פה בשבילך.

תמיד כשתצטרך אני כאן, מחכה לך.