הנה המציאות העצובה

הנה המציאות העצובה


דרכת עליי כמו שחול נוגע באדמה..


פצעת את ליבי ובאותו זמן ריפאת


ולהיכנס ולהבין את ראשי לא ניסית..


אנחנו מכירים בפנים כמה שנים..


אבל תמיד שנאתי ת'ך כי עשית לי חיים שחורים


השפעת על הראש של מי שאהבתי


ואותך בכל ליבי לא סבלתי


קיללתי ת'יום וליל ללא הפסקה..


שהייתי רואה ת'ך ברחוב הייתי עוד שניה מקיאה..


אז מה קרה לי אני לא מבינה..


מה יש לי שאני עלייך לחשוב לא מפסיקה??


 


זה סתם מרוב שעמון :-)