«::*°• מעיין ספיר ז"ל•°*::»/«::*°• סילבסטר החתול •°*::»

כואב לשמוע על הרצח המזעזע,
אותו רצח שבליבי כה נוגע,
עכשיו אני כותב אלייך, זה כואב,
לדעת שאת לא תראי מה שאני כותב.
המילים אני מקווה שיעלו עד אלייך,
שתשמחי טיפה ויהיה חיוך על פנייך,
אותו חיוך שיש בתמונה שחרוטה בזכרוני,
כשאת נמצאת שם, עם חיוך שכעת הוא זמני,
עכשיו הוא מתחלף בבכי של המשפחה,
הרצח היה ב20:00, זו לא שעה שיש חשיכה,
בסך הכל רצית ללכת לבלות עם חברות,
חיכו לך שתחזרי אבל לא עם עצב ודמעות,
הוא רצח אותך, את יפה כמו מלאך,
הלכת מוקדם אל אלוהים שאותך אליו לקח,
מכל העולם הוא בחר אותך אליו לקחת,
למה? מה זה יעזור לו? זה יעשה לו נחת?
רצית להיות דוגמנית כמו שאמא שלך אמרה,
רצית להתפרסם אבל לא בדרך הזאת, זה נורא,
עכשיו כולם יודעים מי את אבל בדרך הכי קשה שאפשר,
כשעכשיו אנחנו יודעים שלא תחזרי, שזה נגמר,
חבל שאני לא יכול לשלוח לך את השיר הזה,
לתת לך להרגיש עד כמה שכואב לי בחזה,
עד כמה שאני מנסה רק לברוח מהחדשות,
החדשות הכואבות שעל חיי הן רק מקשות,
כמו בשדה מוקשים אני נמצא שרוע,
למרות שלא הכרנו בכלל, יש בי געגוע,
געגוע שכנראה יישאר תמיד ולא ייגמר,
אותו געגוע שיכה בי חזק עד שאשבר,
איך הוא העז? לרצוח מישהי מהעולם,
איך אלוהים לקח אותך אליו כל כך מוקדם?
רק בת 15, כשכל החיים לפנייך,
רק רציתי שתדעי שקשה כאן בלעדייך.