על ספסל יושבת אני לידך...

על ספסל יושבת אני לידך,


ומחפשת מילים איך להיתנצל נכונה...


שתבין שזה היה בלי כוונה,


הרוח נושבת, וקר לי נורא!..


אני מפוחדת, מבוהלת,


ברגע זה אני מבולבלת...


לא מבינה, לא קולטת...


ולחשוב איני מסוגלת...


חכה...אל תלך בבקשה!...


אתה זקוק לי נורא!...


בלעדייך אין לי חיים...


ואני מאוד בודדה.!!


לא מביט עליי אתה...


אני לרעוד מתחילה....


ופעימות הלב רצות, רצות, רצות...


הנשימה לא קצובה, היא נהיית מהירה...


את ראשי על ברכייך מרקינה...


אט-אט לרעוד מפסיקה ולינשום מפסיקה,


והרוח שנשבה עכשיו היא נירגעה...


קר לך,


אני מרגישה,


מרגישה אני את הקור שמימך בא!...


הנשמה שלך קפאה...


גם את זה אני מרגישה..!


איך החיים  שלי היו בלעדך?!...


לא מבינה ,לא קולטת..


ולחשוב איני מסוגלת!...


דיייי!!!!!!!!!-


זולגת לי פיתאום דימעה...


וזולגת עוד,


ועוד, ועוד...


הן כמו ברז פתוח יורדות...


אני ניחנקת מרוב דמעות...


אתה לכיוון שלי הבטת,


ואת הדמעות ניגבת...


אותי חיבקת,


חזק נורא...


הנשמה שלך חזרה...


הרגשתי את החום...חזרת!!!


נישקת במצחי,


וחיבקת חזק אותי...


התחלתי לינשום,


והרוח המשיכה לינשוב...


ואתה??..


חיוך רך כזה חייכת...


אני ניסיתי לחייך חזרה...


הלב שלי נירגע,


והנשמה גם היא חייכה...


אתה לא יודע עד כמה אני אוהבת אותך!!!


אני מיצטערת, אני ישתמה,


לעצמי אני אומרת....ועל החיוך הרך שלך מיתבוננת....