כאב ואהבה אילנית כהן

"אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות...

ודהרו אל עוד אופק מתוק

הסופים הטובים נסגרו בספרים

אגדות נשארו אגדות.

ואם תראה פעם קבר שעליו חרוט

אני מתגעגעת", תדע שזאת אני , ושהפסקתי לבכות.



("V") ("V") ("V") ("V")

'v' 'v' 'v' 'v'



השתיקה שלי

זו הצרחה הכי גדולה

שבי

השתיקה שלי

זה הכאב הכי כואב

אצלי



וכשהשקט יפול כמו חול

קולי לאיש לא יגיע

אני רציתי לבכות אבל

פחדתי שזה יפריע.



("V") ("V") ("V") ("V")

'v' 'v' 'v' 'v'



רציתי להיות הכתף שעלייה תבכה,

להושיט לך יד כשתצטרך,

לחבק אותך את החיבוקים

הכי אוהבים שאי פעם חיבקו אותך.

לנגב לך את הדמעות,

ולהעלות לך חיוך על הפנים.

לבכות איתך,

ולהצחיק אותך כמו שמעולם

לא הצחיקו.

בעצם רציתי .. . . ..

להיות לידך ולראות אותך מאושר

בכל שניה שעוברת מחיי העלובים

אתה היחיד שעושה אותם מאושרים,

ואתה אפילו לא יודע.

אבל אני כבר לא אספיק .

אתה לא זוכר?

חתכתי את הכנפיים שלי

בשבילך.



("V") ("V") ("V") ("V")

'v' 'v' 'v' 'v'



אני הולכת,

ואני קצת בוכה,

אני כבר לא אבכה,

לא מחר.

אתה לא תשים לב,

לא תדע

כמה היית יקר לי,

לא חושבת שתחוש בחסרוני.

ועינייך, הן היו לי יותר ממילים,

יותר מכל דבר אחר.

אני כבר לא יכולה להביט בהן

מבלי לחשוש שתלך.





("V") ("V") ("V") ("V")

'v' 'v' 'v' 'v'



ליפני שבאת הייתי קצת עצובה

עכשיו כשאתה פה אני הרבה יותר עצובה

יודע למה?

כי אני יודעת שתלך שוב,

כמו בפעם הקודמת.





אילנית כהן