איך הזמן

איך הזמן רץ יושבת ולא מאמינה

אתה היית בשבילי עולם מילאת כל פינה

והיום שנה וחצי בנפרד אין נחמה מאף אחד

הלילות קרים הבקרים אפורים

איפה כל הימים שהיו תמיד מלאים,

מלאים באהבה גדושים ברגשות

אהבה כזאת לא מצאתי גם לא בחלומות.

פתאום בבוקר אחד הכל נגמר

אמרנו שלום והלב נשאר קר

בודד מיותם מחפש אותך

בוכה על הגורל האכזר.

הזכרונות מציפים התמונות רטובות מדמעות

לא ראית כבר ארוכות את פניך היפות

אתה חושב שכך עדיף איך אתה אומר

"אולי ככה אני יפסיק להרגיש"

ואני שואלת את אלו העונים

למה אין רחמים בגשמים

ולמה אני לא יכולה להיות מהאדישים

מאלו שכבר לא מרגישים...