מ ה מ ם ם ם ם ם ם ם ם ם ם ם ((:

אני מרגישה אותה

ילדה עצובה מנסה לשרוד

את מכשולי החיים

לא נותנת

לאף אחד ללמד אותה

מטעויותיו..

רוצה לטעות לבד..

גם עם זה כואב..

היא הולכת..

והולכת..

היא לא מפסיקה

היא לא נותנת לאף אבן

שבדרך לעצור אותה

הולכת ונאבקת

היא לא יודעת לאן תגיע

אך עדין..הולכת

היא נאבקת בכל מה שסובב אותה

בשביל להגיע לאן שהיא רוצה

ולאן שהיא מחליטה

הולכת בחושך כמו מצפה

לטיפה אור...

ומסביב מראות

הרבה מראות

היא רואה את עצמה

צבעונית ואפורה שמחה ועצובה

לפעמים אוהבת את מה שהיא רואה

ולפעמים שאנת אבל זה לא

מונע אותה מלהמשיך בדרכה

וכל צעד שלה מחריש את אוזניי

וכל צעד שלה

זוהי צעקה כושלת לעזרה

ואני לא עושה כלום אני יודעת שאני לא יכולה

אני יודעת שהיא לא תקשיב לי

היא רוצה טעיות משל עצמה

ואנשים מנסים.."לכי מפה" "בואי לפה"

"ככה אסור" "ככה מותר"

אך היא ממשיכה

מתעלמת מהם..לא עוצרת לרגע

ממשיכה ללכת בשביל האפור

וכל צעד שלה..הוא דמעה שלי..

כי הילדה הזאת היא..

א-נ-י ..