מאוהבת בו...

עליי להגיד לך מספר דברים,
על הלילות בלעדייך, הלילות הקרים.
אתה לא יודע ולעולם לא תדע
כמה הפחד כל פעם עלה,
כמה החשכה כיסתה את פניי,
כמה הבדידות השתלטה על חיי.
לעולם לא תבין כמה היית חשוב
אך למרות הכל פגעת שוב ושוב.
כמה אנשים בשבילך מחיי סילקתי
כמה כאב ממך ספגתי.
לעולם לא תבין כמה אהבתי
כמה אלייך התקרבתי, כדי להרגיע...
כדי לנסות אותך להושיע...
כדי להבין, כדי לתמוך,
שתמיד תדע שיש לך על מי לסמוך.
לא רציתי תמורה, לא חיכיתי שתהיה שם בשבילי
רק רציתי לצעוק לעולם שאתה רק שלי.
אך היית עיוור, לא ראית
לא הסתכלת, לא הבחנת
לא הבנת, לא העזת...
ואילו היית מעיז היית מבין,
היית מבחין, היית רואה...
את הלהבה שיצאה ממני שחלפת מעליי,
המבטים שהצטלבו כשעברת מול פניי.
ראית אותי מתפוררת מולך,
אין לך מושג כמה הייתי שלך.
עכשיו אומר לך רק את האמת,
כל מה שהיה בנינו כבר מת,
הכאב שבי עדיין נשאר
אך מה שהיה זה כבר עבר.
הטעם המתוק הפך לו למר
צחוקך היפה נהיה כאב אכזר.
כעת...עוצמת את עיניי, הכל כבר התפורר
נרדמת לאט, בתקווה לא להתעורר...