נגמלת ממך +*+נסיכת החלום+*+*

נגמלת ממך לאט לאט...כמו נרקומן שנגמל מסם.


יוצאת מחייך אט אט פוסעת ,לא יודעת לאן...


הולכת ישר אל האופק הבלתי נודע , הולכת ממשיכה בלעדייך...מוציאה את עצמי מעולמך.


מתרגלת להיות שוב לבד-כמו שהיתי לפני שהייתי איתך.


מתנתקת מהזיכרונות , מהלילות ,מהחיבוקים והנשיקות.


מתנתקת מתקופה שהיית לי בתוך החיים...אני ממשיכה הלאה. נגמלת ממך.


אם רק היית יודע כמה אהבתי אותך.


אולי היית פחות מלחיץ אותי ,ולא עושה לי תנאים כמו ילדה קטנה.


כמה היה לי להמשיך להעניק לך...רצית לעמוד איתי מתחת לחופה.


היינו  מתחבקים ,מסתכלים בעיניים ומדמיינים שיש לנו ילד שרק בין שנינו ולי כבר יש עוד בטן .


שאנחנו בונים את עתידינו. עם ילדים ובית וגינה , וחיות בחצר. והבית היה בחלומינו מלא אור ואהבה.


אבל זה לא נתן לנו לעשות כלום-מלבד ההשראה...כי הצבת לי ולך מכשולים בדרך אל האהבה הכי גדולה.


היתי בתוך חייך והיית בחיי...והינו כמו בעל ואישה.


הינו כ"כ אחת בתוך דמו של זה...לא הינו יכולים להיפרד.


ועכשיו כל דבר לעשות בלעדייך נראה לי מוזר כחלום בלהות.


להמשיך הלאה בלי להיות בין זרועותייך יהיה לי קשה מאוד.


לישון בלילה לבד ולחבק את הכרית..., לאכול את ארוחות היום לבד ,בלי לשתף אותך באיך עבר היום.


יום שבת לקום בבוקר וטייל היכן שטיילנו -אבל לבד ,בלעדייך...


לפתוח את הארון ,לראות את כל הבגדים שלך...להפנות את ראשי אל הלוח שלנו מלא בתמונות ומכתבים -מאז..עוד כשאהבנו.


יהיה קשה להיגמל ממך-זה תהליך לא פשוט.


אני אני מאמינה שזה יצליח אם לא אעשה שום טעות.


אני צריכה לשבת בתוך עצמי ולהיתאפק לא להיתקשר אלייך...להילחם בגעגועים שלי כלפייך.


אני צריכה להיגמל ממך כמו נרקומן שנגמל מסם.