~|~|~|~|~אנש*ם-*!ם הש!אה..תנ! כ2!ד..~|~|~|~|~

יום השואה קרב


ואיתו הכאב שבלב


כל כך קשה לשכוח


מהמציאות, מהחיים לברוח


פשוט לקום וללכת


זה היה הכי קל


אבל אי אפשר לסגת


אנחנו עם אחד וחבל


 


אנשים כל כך בודדים


המוות לקח קרובים


משפחה אהובה על כולם


אנטישמים הם לא בני אדם


ולבכות כבר אין חשק


נגמר כבר הכוח, הרצון


הם היו רבים בכלי הנשק


הם השאירו אותנו בדיכאון


 


יום השואה, יום של כאב


יום זיכרון שוב מתקרב


יום של אמת, מציאות ושל צער


יום שחלף, יום שעבר


הים, הגלים והשקיעה


החוף, הגשמים והדממה


אנחנו זה לא העם שהיה


אלוקים הביא עלינו חולשה


 


עוד מישהו נרצח, ושוב זה קורה


הגלגל לא התהפך וזה משונה


ובחדשות יש קולות בכי


ועוד דמעה זלגה על הלחי


שקט מוחלט, דממה לא מובנת


תינוק מילל ואמא מודאגת


איך זה קרה? רק אלוקים יודע


בלי עין הרע נצא מזה בלי פגע


 


ורק הלב משתולל לו, הנפש


לים היא יורדת, שוקעת השמש


עוד יום חלף לו, עברה עוד שנה


מהאנטישמים, מהשואה


מתים מפיגועים, מתים מאי צדק


והאמת בליבנו צועקת


איש לא יודע, איש לא שמע


את האמת בנשמה


והכל נשאר לגמרי חסוי


מהציבור, מהעינוי....................


דמעות ממשיכות על הלחי לרדת


נשים מתענות – מהמחשבה ללדת


ללדת לבד, שאין לצידן אף אחד....


אנשים כואבים, תינוקות לעולם נולדים...


וכמה שזה כואב צריך גם לדעת


לכל אחד יש לב, ברגליה רוקעת


ציפור נפש קטנה עם נשמה


בלי כוח, אין חוזק ואין לה תקווה..