האהבה הראשונה חלק ז'

למחרת היה עוד סתם יום רגיל בביצפר.. חזרתי הביתה נפגשתי ם חברים שלי ניראה לי
שבאותו יום התכוננתי למבחן או משהו בערב נכנסתי לאיסיקיו.. אבל הייתי על away
והלכתי לראות טלוויזיה.. אחרי שראיתי איזה סרט לא זוכרת מה זה היה הלכתי למחשב
וראיתי הודעה מדנה ברדה (בת דודה של צחי).......





פתחתי את ההודעה .. זה היה צחי!! הוא כתב לי ממצב מאמי?? זה צחי.. בגלל שלא עניתי
הוא שאל את פה?? זה חשוב.. ואז הייתה הודעה גדולה כזאת התחלתי לקרוא...

"בטי אני רציתי להגיד לך את זה כבר הרבה זמן, אבל חשבתי שעם הזמן זה ילך.. אני
מצטער אבל זה לא זה אני לא אוהב אותך כאילו שלא תביני אותי לא נכון את ילדה מושלמת
ואני חולה עליך אבל לא בדרך הזאת. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי הייתי מבולבל ולא
ידעתי מה אני עושה אני מצטער אבל הייתי חייב להגיד לך את זה כי ראיתי שזה הולך
ונעשה רציני. בטי אני מצטער ואני יודע שאני לא בסדר... מגיע לי כל דבר שרק תחשבי
עליו ובצדק כי אני פגעתי בך אני גם יבין אם לא תרצי לדבר איתי , רק שתדעי שזה ממש
יעציב אותי אם תעשי את זה, אבל בכל זאת אני ידע שזה מגיע לי. אני רוצה שתדעי
שנהניתי מכל שנייה איתך, אבל מאמי שלי זה פשוט לא זה. ממני צחי"

לא ידעתי איך לעקל את מה שהוא כתב לי... התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק בכיתי בקול
רעם.. ישר חשבתי על היום שעברנו אתמול ומה שעשיתי והבנתי שאני כל כך מטומטמת שהייתי
צריכה להקשיב לרן שהוא אמר לי שזה כל מה שהוא רוצה.. לא ידעתי איפה לקבור את
עצמי... שלחתי לו הודעה טובבבב ביי... ניסתי להראות לו שאני בסדר... לא הפסקתי
לבכות כמה שניסתי הדמעות פשוט ירדו מעצמן הוא כל הזמן שלח לי הודעות בטי אני
מצטער... אני מצטער עד שהוא כתב תגידי משהו לא הגבתי פשוט התעלמתי מההודעות שלו הוא
כתב לי אני יודע שאת שם תעני...

ואז שפחתי הכל... כתבתי לו "אני לא מאמינה שעשיתי לי דבר כזה במיוחד אחרי אתמול!!
איך יכולת??? אם ידעת שזה לא רציני?? למה שיקרת לי אני שונאת שמשקרים לי יכולת
להגיד לי מהתחלה שאתה לא אוהב אותי.. אף אחד לא הכריח אותך אתה אמרת את זה לבד!!!
אתה שקרן אתה יכול להצליח בתור שחקןןן אני שונאת אותך בחייים לא חשבתי שמישהו יכול
לעשות לי דבר כזה..."

הוא אמר לי שאין לו מה לעשות או להגיד לי חוץ מזה שהוא מצטער..

התנתקתי מהאסיקיו שכבתי במיטה חשבתי עליו לא יכולתי להפסיק לבכות עד שנרדמתי..

בבוקר קמתי כולי נפחוה מרוב בכי... היו לי שיקיות שחורות בעיניים לא יכולתי להזיז
את עצמי לא רציתי לחיות הלכתי שטפתי פנים סידרתי את התיק התלבשתי ירדתי למטה שתיתי
מים קפואים זה כאב לי בגרון שעוד היה חנוק מהדמעות וההורים שלי הסיעו אותי לבית
הספר... בדרך אמא שאלה אותי אם צחי הזה הוא חבר שלי אמרתי לה שכן.. אני לא יודעת
למה אבל יצא לי כן וכשהיא המשכה להתעניין לא הגבתי הגענו לבית הספר ירדתי הכל היה
ניראה לי כל כך רע... כל כך עצוב ליעד ראתה אותי בשער וישר הבינה שמשהו לא בסדר..
היא שאלה אותי מה קרה ושוב התחלתי לבכות פרצתי בכזה בכי שאף אחד לא יצליח לעצור..
אמרתי לה שאני וצחי נפרדנו היא חיבקה אותי חזק וניסתה לעודד אותי.. זה לא עזר לה
בהפסקות ישבתי כל היום בכיתה ולא הפסקתי לבכות רציתי אבל לא הצלחתי קיבלתי את זה כל
כך קשה כנראה שבאמת אהבתי אותו... וכל מי שניסה לעודד אותי פשוט לא הצליח...

ככה הייתי במשך שבוע ניסיתי לשכוח אותו אבל כמה שניסיתי לא יכולתי ורק נזכרתי בו
שוב ושוב בנשיקות שלו בחיבוקים שלו כל כך רציתי שהוא יהיה לידי עכשיו ויגיד לי שהוא
אוהב אותי ובאמת התכוון לזה.. אבל כנראה שזה באמת היה רק חלום... עבר לו עוד שבוע..
לא יכולתי יותר הייתי חיבת לדבר איתו.. אז התקשרתי אליו הוא שאל אותי אם אני בטוחה
בזה שאני מדברת איתו.. אם אני לא יפגע מזה אמרתי לו שאני לא יודעת אני רק יודעת
שבלעדיך אני לא יכולה.. הוא לא הגיב... אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר אם ככה
עדיף שלא נדבר אני פשוט לא רוצה לפגוע בך יותר... אמרתי לו טוב אז ביי וניתקתי....


עברו כמה ימים הגיע כבר יום כיפור... הסתובבתי בשכונה עם חברים... אחרי שעשינו
סיבובים רבים התיישבנו ליד הבית הכנסת... השעה הייתה כבר איזה שתיים בלילה... פתאום
צחי בא... עברתי לצד השני לא רציתי להיות איתו... הוא הלך אחרי... הוא סיבב אותי
אליו ירד על הברכיים ואמר... בטי.. אני מצטער אני יודע שפגעתי בך אני לא יודע מה
חשבתי לעצמי תראי זו שנה חדשה זה יום כיפור ואני מבקש סליחה אני רוצה שנתחיל דף
חדש.. אני מבקש ממך שתסלחי לי.. שאלתי אותו בלי שום קשר אתה צם?? הוא אמר לי שכן
אבל מה זה קשור אמרתי לו שהינה זה המחיר ששילמת למה שעשיתי לי.. הוא חייך אלי ונתן
לי חיבוק... הוא היה עם חבר שלו (שאותו הכרתי יותר מאוחר שקוראים לו שון) הוא אמר
לי שהם הולכים לשבת אצל רג'י בחצר ושאני יבוא.. (רג'י היא גם חברה שלי היא גרה
בתחילת הרחוב שלי) נתן לי עוד חיבוק והלך....

רן ראה את זה והוא אמר לי שאני טיפשה שאני סולחת לו ושאני חוזרת לדבר איתו.. אמרתי
לו שלא יתערב... שאני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו ואם הכי קרוב שאני יכולה להיות
איתו זה להיות ידידה שלו אז אין לי בעייה..

ככה היה.. במשך איזה חודש היינו ידידם ממש טובים... הוא והמשפחה שלו גם עברו דירה
הם עברו גם להדר יוסף השכונה שאני גרה בא.. והשיא היה שהם עברו לאותו רחוב שלי הוא
גר כמה מטרים אחרי.....

כל כך שמחתי.. גם הוא שמח סוף סוף הוא עבר לשכונה שכל החברים שלו כמעט גרים בא..
וגם ככה נפגשנו כל יום כמעט יענו היינו רואים אחד את השני שישה ימים בשבועה..
ולפעמים גם כל השבוע היה כל כך כיף פשוט היינו ידידים שאיפשר היה להפריד בינינו..
כל היום ביחד 24 שעות... הייתי מאושרת ככה.. גם כבר וכמעט לגמרי שכחתי מהאכזבה שהוא
גרם לי... עד שיום אחדדדד.....