יום שבת, השעה 11 בלילה. כמעט שלושים שעות ואין זכר לאהובתי.
הטלפון מצלצל, אמא שלה על הקו.
"אני לא תופסת אותה מיום חמישי, לא פלאפון, לא בית". אמרה לי בדאגה.
הסברתי לה שגם אני לא, ושהיא בדרום. (ציינתי שאהובתי גרה לבד?)
"היא לא אמרה לי שהיא נוסעת, זה לא הגיוני, אתה בטוח?"
"מאה אחוז, היא אצל חברה שלה". השבתי.
"עופר, תעשה טובה לך אליה הביתה". ביקשה ממני.
"אין בעיה, יש לי כשעה נסיעה עד אליה, אני א...
11/12/2003 00:00
