כבר לא ילדים

אסף התעורר שתינו כולנו קפה נדב אני עמית ואסף..
אחרי שסיימנו התארגנו נדב ועמית הלכו הביתה ואנחנו נסענו לבית חולים.
אחרי חצי שעה הגענו ו....
וראינו את אבא במיטה שם, עם הבגדים של הבית חולים, לא הבנתי שזאת אני עומדת שם ושזה אבא ששוכב שם..
התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה...
אסף: נו אבא איך הייה הטיפול?
אבא: בסדר, אני גיבור!
אסף: אין ספק שאתה גיבור!! אתה תותח!
אבא: אתה יותר בן שלי!
השארנו אותם ואמא ואני יצאנו החוצה לקנות קפה.
אני: נו אמא, איך הייה?
אמא: בסדר, אבל הרופא אמר שהטיפול עוד ארוך וזה לוקח זמן, ושעוד מעט יתחילו כל התופעות של המחלה..
אני: מה..... הייתי בשוק..
אמא: שיער, חמצן, הקאות הכל....
לא עניתי לה לקחתי נשימה קנינו קפה וחזרנו למעלה.. אסף ודנה הצטרפו וגם סבא וסבתא.. היינו שם עד הלילה..
הפלאפון שלי צלצל ויצאתי החוצה ראיתי שזה אבי מהעבודה.
אבי: היי מאי מה נשמע?
אני: הכל בסדר, מה שלומך?
אבי: בסדר גמור, תקשיבי מחר יש בערב חתונה, אני רוצה שתעבדי..
אני: אוקי..
אבי: מעולה גם שיר ואור באים, ב6 וחצי מתחילים
אני: סבבה.
נכנסתי חזרה לחדר, אני עובדת מחר...
סבתא: כל הכבוד, איזה יופי שאת עובדת....
אסף: כל הכבוד ...
סבתא: אסף שקט, תלמד..
אסף: סבתא, אני עבדתי מספיק.. עוד מעט אני אתחיל ללמוד..
סבתא: הוו.. ככה אני אוהבת אותך!
סבא: מאיצ'וק אולי תשירי לנו קצת..
אני: לא לא בא לי..
אמא: יאללה ילדים אני ישאר היום עם אבא, לכו לישון בבית..
התארגנו כדי להחזיר את סבא וסבתא..
התקשרתי לקרין..
אני: מה קורה אחותי?
קרין: טוב יפה שלי, מה שלומך?
אני: בסדר, בדיוק יוצאת מהבית חולים- אשפזו אותו..
קרין: אוי.. חיים את בסדר?
אני: כן, מנסה.. מה איתך מאמי?
קרין: בסדר עם דניאל..
אני: הופה הופה מי זאת!!
קרין: כן, הוא מוסר לך דש....
אני: חזרה...!!!!
קרין: רוצה לבוא קצת?
אני: אמ נראה לי אני נפגשת עם נדב קצת, נפגש בבוקר?
קרין: כן מאמי, תבואי אלי כשתתעוררי.. תראי גם את דניאל
אני: סגור.
התיישבנו באוטו ואסף התחיל לנהוג..
חייגתי לנדב..
אני: היי..
נדב: יפה שלי, מה נשמע?
אני: הכל בסדר מה איתך מאמי?
נדב: הכל טוב
אני: מה אתה עושה?
נדב: סתם עם ארז רואה סרט
אני: הבנתי, יצאתי עכשיו מהבית חולים.. אני רוצה לראות אותך!
נדב: תבואי אלי נסיכה?
אני: כן, אסף יוריד אותי אצלך.
אחרי חצי שעה הגעתי אליו.
דפקתי בדלת והוא פתח לי הבאתי לו חיבוק ונשיקה והתיישבתי איתו קצת עם ארז בסלון.
ארז: מה שלומך מאי?
אני: הכל בסדר מה איתך?
ארז: מעולה..
אני: יופי..
ארז: מה את עושה ? מצאת עבודה?
אני: כן אני עובדת באולם גן שלם... ממש טוב שם
ארז: כן הייתי שם כמה פעמיים...
אחרי שיחה נחמדה איתו עלינו לחדר..
אני: מאמי התגעגעתי אלייך..
נדב: גם אני אלייך נסיכה שלי..
התנשקנו החולצה שלי ירדה ומיד גם שלו.. היית כל כך הרבה תשוקה שנינו התגעגענו כל כך אחד לשנייה.. הייה כיף... הייה חם, נכנסו להתקלח לקתי ממנו חולצה גדולה ונכנסו למיטה.
אני: מאמי אתה לא רוצה לחפש עבודה?
נדב: לא אמרתי לך?
אני: לא מה? והרמתי את הראש כדי להסתכל לו בעיניים.
נדב: אנחנו נוסעים לעבוד באילת..
אני: לא נכון!!
נדב: כן.. והוא עשה לי פרצוף עצוב.
אני: אתה לא רציני איתי.. וכבר התחלתי לאכול סרטים בראש..
הדמעות עוד שנייה כבר עלו לי.." לא שוב.." לחשתי
ושמתי עליו חזרה את הראש..
נדב: סתם יגנובבבבבבבבה.. הוא צעק... וראיתי שהוא צוחק..
אני: משוגע אחד!! והבאתי לו כאפה..
נדב: חבל והוא החזיר לי.. והתחיל לדגדג אותי..
אני: ד.י.. ....נ...ד.ב......אני......לא.....נוש....מת........
נדב: נראה לך שאני יוותר על הדבר המושלם הזה..
אני: נסיך שלי נתתי לו נשיקה.
נדב: את יודעת שבחיים לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה מישהו..
אני: גם אני מאמי, אני כל כך אוהבת אותך.. נתתי לו נשיקה ענקית...
נדב: הלוואי וזה השאר ככה תמיד..
אני: הלוואי... עוד כמה שנים ככה נקנה בית... גדול..
נדב: קרקע..?
אני: כן.... 4 ילדים...
נדב: סגור..
אני: ונבשל ביחד...
נדב: ברור...! נעשה מסיבות וזה..
אני: חבל לך על הזמן אם תהרוס לי את הבית
נדב: נראה לךך.. הוא הביא לי נשיקה ונרדמנו.
בבוקר התעוררתי.. הערתי את נדב, התארגנתי על עצמי והוא הקפיץ אותי לקרין.
דפקתי לה בדלת ואחרי שנייה היא פתחה לי..
אני: שלוםםםםם!
קרין: היי חיייםםם!!
אני: מה נשמע?
קרין: בסדר... בואי בואי
הלכנו לחדר וראיתי שם את דניאל..
אני: שלום לך.. אמרתי לו שלום והתיישבתי מולם.
אני: מזל טוב לכם
דניאל: תודה כפרה..
קרין: מה עם אבא...?
וידעתי שדניאל יודע.. אין כבר מה להסתיר.. הוא חבר של אחות..
אני: בסדר, אנחנו חזקים והוא גם חזק..
עוד מעט אני אצטרך להיות הרבה שם.. איתו..
קרין: אנחנו ניהיה איתך מאמי..
דניאל: ברור!!
אני: אני עוד עובדת היום יש חתונה..
ישבתי איתם עד הצהריים..והלכתי לנוח לקרת החתונה..
ב 5 ככה התארגנתי.. אספתי את שיר ואור ונסענו..
אור: מה קורה איתך מאי?
אני: הכל בסדר נשמה..
אור: את לא נראת בסדר..
אני: סתם עייפה..
לא רציתי כל כך לדבר על זה..
החתונה התחילה היו מלא אנשים רצתי משולחן לשולחן מלא עבודה..
אבל קיבלנו מלא מלא טיפים..
ב3 סיימנו... אבי אמר שהיינו תותחים..
אני: אבי אפשר אותך שנייה?
הייתי חייבת לדבר איתו על זה, שידע לשחרר אותי כשצריך.
אבי: בטח מאי, בואי למשרד..
אמרתי לאור ושיר שיחכו לי..
התקדמתי איתו למשרד..
אבי: כן מאי מה קרה?
אני: אוקי, זה נשאר בנינו כן?
אבי: ברור מאי, אין לך מה לדאוג
אני: תראה, גילינו לפני כמה ימים ש... ונעצרתי.. באתי להגיד ועדיין לא האמנתי שהמילים האלה הולכות לצאת לי מהפה...
אבי: ש...?
אני: שלאבא יש סרטן... עכשיו גילינו את זה קצת מאוחר אז הוא כבר התחיל עם הטיפולים.
אבי: אוי ואבוי..
אני: כן.. אמרתי והגולה עמדה לי בגרון.
אבי: אוקי, כל מה שאת צריכה אני פה ..
אני: תודה רבה..
הורדתי את שיר ואור בבית דיברנו קצת ונסעתי הביתה. דיברתי עם הבנות ונדב והלכתי לישון.
בבוקר ירדתי הכנתי לי נס וראיתי את אמא יושבת במטבח.
אני: את לא בעבודה?
אמא: אני תכף יוצאת. מאי תקשיבי ב 1 אבא עובר טיפול תסעי לשם תהיי איתו, זה לא טוב שהוא יהיה לבד אחרי טיפולים.
אני: אוקי אמא.
אמא: יופי, יאללה מאמא אני עפה לעבודה, אם את צריכה משהו תתקשרי.
אני: טוב
היא הלכה והלכתי לחדר של אסף.
אני: אסף..
אסף: אה ?
אני: בוא איתי לבית חולים, לא בא לי לנסוע לבד..
אסף: עמית אמורה לבוא, מה אני יגיד לה שתבוא ?
אני: כן, אם היא רוצה.
הוא היתקשר אליה ואני בינתיים התארגנתי.. אחרי חמש דקות הוא אמר שהם באים..
שמחתי, לא רציתי ללכת לבד..
יצאנו אחרי חצי שעה הגענו, הוא הייה בדיוק באמצע טיפול..
אחרי רבע שעה הוא סיים ונכנסו, הוא הייה נראה כל כך חלש.. בחיים לא ראיתי את אבא שלי ככה, אבא תמיד הייה הכי חזק, תמיד זה שמאור ואסף לוקחים ממנו דוגמא, ופתאום הוא שכב שם חסר אונים..
אני: היי אבא..
אבא: הי הוא אמר בקושי.
אני: איך אתה מרגיש..?
אבא: אני בסדר גומר, קצת חלש אבל אני בסדר והוא חייך אלי...
הבאתי לו חיבוק אסף ועמית התיישבו לידו..הוא שתה והתחיל להשתעל... הוא ניהיה כבר כחול...
אני: רופא....
הרופא אחרי כמה שניות רץ אלינו ושם לו חמצן....
אני: מה זה הייה? כל כך נבעלתי..
הרופא: זה קורה, זה בגלל שהוא חלש מהטיפולים.
אני: הוא בסדר עכשיו?
הרופא: כן חמודה, הוא קיבל חמצן.
אני: אוקי..
אסף חיבק אותי..
אני: ואו זה הייה מבהיל.
עמית: כן מאוד.
סיסמתי לקרין שתבוא להיות איתי שם קצת
הוא נרדם קצת ואסף עמית ואני יצאנו החוצה..
אחרי כמה זמן קרין הגיעה ואמא..
אכלנו כולנו....
אחרי כמה דקות ראינו את כל הרופאים רצים לכיוון של החדר שלו..
אני: מה הולך פה?
אמא ישר רצה אחריהם.. האחות חסמה אותה..
אמא: הי אני רוצה להכנס, זה בעלי שם..
אחות: אין את לא יכולה..
קרין נתנה לי יד.. פחדתי.. לא הבנתי מה הולך שם, הפלאפון שלי צלצל זה הייה נדב..
אני: הלו?
נדב: מאמי מה קורה?
אני: אני יודעת..
נדב: מה מאמי?
אני: סתם בבית חולים..
נדב: את רוצה שאני יבוא?
אני: מה שבא לך מאמי..
נדב: טוב אני קרוב חמש דקות שם.
אני: טוב
ישבנו כולנו בחוץ לא הבנו מה הולך שם..
אמא כבר אכלה את עצמה. נדב הגיע נתן נשיקה לאמא שלי אמר שלום לכולם והתיישב לידי.
נדב: מה מאמי? מה הפרצוף..?
אני: לא יודעת פתאום הייה רעש וכל הרופאים רצו לשם.
הוא חיבק אותי ואחרי 10 דקות הרופאים יצאו..
הרופא: משפחת לוי.. תקשיבו..
אמא: כן?
הרופא: הגידול הסרטני גדול ממה שחשבנו מה שאומר שהטיפולים צריכים להיות יותר אינטנסיביים.
אמא: מה זה אומר?
הרופא: שלגוף שלו יהיה יותר קשה לתפקד, אבל רק ככה יהיה אפשר לנסות להוציא את הסרטן..
אני: לנסות? מה לנסות... תעשו וזהו..
הרופא: אני מבין אותך... אבל את צריכה להיות סבלנית.. אנחנו ננסה להוציא לא תמיד זה אפשרי...
אני: אתם לא תנסו, אתם תעשו הכל כדי להצליח..
הרופא: ברור.. ברור..
הרופא הלך.. וירדו לי דמעות.. ולאמא, הייה לי כל כך קשה לראות ככה את אמא.. את המשפחה שלי בכלל.. מאור הגיע והביא לי חיבוק ענקי.
ישבנו שם עד הלילה, ואז אסף עמית קרין נדב ואני פרשנו.
אמרתי להם ביי ואסף ואני נכנסו הביתה..
התקלחתי שעה בערך..
יצאתי וראיתי בפלאפון
..................................................

התקלחתי שעה בערך..
יצאתי וראיתי בפלאפון
..................................................
ראיתי בפלאפון הודעה משיר..
"מאמי, ראיתי היום בעבודה שאת לא משהו. את יודעת שאם את צריכה לדבר או כל דבר אני פה בשבילך! "
עלה לי חיוך, הייה כיף לדעת שאיכפת לה ושהחיבור בנינו אמיתי
"מקסימה אחת, תודה רבה... אנחנו נשב במהלך השבוע, אוהבת! "
שמתי את הפלאפון בצד והלכתי לישון...סוף סוף הצלחתי לישון העייפות גברה על המחשבות.
התעוררתי מהאור של השמש באיזה 11 ירדתי למטה וראיתי את אמא וליאן..
אני בוקר...
אמא: היי מתוקה...
אני: הי, הכנתי לי נס והתיישבתי עם אמא במטבח וליאן הייתה בסלון.
אמא: אני מספרת לה...
אני: כן?
אמא: כן אין ברירה, זאת הולכת להיות תקופה לחוצה, אנחנו הולכים להיות שם הרבה.. והיא חייבת לדעת.
אני: מה תגידי לה?
אמא: שהוא חולה, ושהוא צריך להיות בבית חולים.
אני: בהצלחה...
אמא: תודה.
אני: איפה אסף?
אמא: נסע עם מאור לבית חולים.
אני: טוב..
אמא: עוד מעט נסע לשם.. עם ליאן..
אני: טוב..
עליתי לחדר, התקלחתי הוצאתי ג'ינס חולצה חמודה מגפון כי כבר קריר, התאפרתי הכנסתי לתיק ג'קט כסף וכל מה שצריך והייתי מוכנה. ירדתי למטה ראיתי שליאן לא כל כך מבינה מה הולך, טוב בכל זאת ילדה...
לפעמים אני אומרת לעצמי שכל כך בא לי לחזור לגיל הזה, לתמימות הזאת, לא לחשוב על כלום חוץ מלחשוב על מה אני אלבש לבית ספר או עם איזו חברה אני אשחק.. התמימות הזאת כל כך יפה וכייפית... אבל עוברת מהר מאוד... כל הדרך הראש הייה מלא במחשבות, שמעתי מוסיקה דרך הפלאפון כשהגענו הכנסתי אותו לתיק ונכנסו לחדר של אבא.. החזקתי לליאן את היד.. היא ראתה אותו וישר רצה אליו.. ראיתי את העיניים של אבא בורקות כשהוא ראה את ליאן.
אבא: ילדה יפה שלי הוא נתן לה נשיקה ואז לי..
אני: אבא אתה נראה טוב...
אבא: כן, יאללה עוד קצת ואני בבית...
מאור: בע"ה...
אבא: יאללה צאו כולכם מהבאסה.. מי תמיד צודק?
אסף: אמא?
וכולנו צחקנו...
הפלאפון שלי צלצל ויצאתי החוצה..
קרין: חיים מה קורה?
אני: טוב מה איתך מאמי?
קרין: מעולה, יוצאים היום לפאב חדש יש קריוקי, דיברתי גם עם נדב..
אני: כן?
קרין: יאללה, שתחררי.. היום ב 10 אצלי.
אני: טוב יפה ...
סגרתי איתה את השיחה וחזרתי לחדר.. ישבנו איתו באו גם סבא וסבתא..
אמא ליאן ומאור נשארו ואסף ואני חזרנו.
סימסתי לנדב שיבוא.. והוא אמר שהוא בא עם אייל.
התחלתי להתארגן, לבשתי חצאית וחולצה ממש יפה.. עקב איפור ובדיוק נדב ואייל הגיעו.
אני: היי נתתי להם נשיקה יצאנו לקרין והזמנו משם מונית לכולם שחר שני ויוגב באו גם וכמובן דניאל.
אני: מה זה הפאב הזה?
אייל: קריוקי כזה.
קרין: מאי את חייבת לשיר..
ידעתי לשיר, אפילו יפה מאוד.. אבל חוץ מהחברים והמשפחה לא השמעתי לאף אחד
אני: נראה..
התיישבנו כל אחד הזמין בירה, הייה כיף להתאוורר ככה...
הביאו לנו דפים לבחור שיר..
אייל: יאללה דואט..
נדב: לרשום אותנו?
אני: אמ....
שני: כן !!
נדב: מה בא לך?
אני: מעליות!!!
נדב: כן?
אני: כן..
רשמנו ושני נתנה לדיג'י...
אחרי רבע שעה
"מאי ונדב בואו אלינו" התפחדתי כל כך...
התקדמנו לכיוון הבמה והדיגי הביא לנו 2 מקרופונים
נדב: אני אוהב את הלילה איתך
לא זוכר מה זה בלעדייך
אני שומר לך את הדברים הטובים
גם אם הם מעט
מספיקים רק לאחד

אני קוטף לך את כל הפרחים
וגינתי פורחת ללא הרף
אני שומר לך את כל הסודות
שתחזרי אליי בערב
ערב טוב

ביחד: מעליות, מעליות עולות יורדות
ומתרסקות
אבל אני גבוה מכולם
כלום לא נוגע
כלום לא נוגע
רק המבט שלך

אני: מאירה את הבוקר איתך
פותחת בליבך עוד איזו דלת
אתה יפה, אלוהים יודע כמה
מתבוננת לעת ערב
ערב טוב

אני חורזת שרשרת מילים
מפחדת לאבד אותה בדרך
אני אלך איתך לאן שתרצה
רק אל תלך רחוק מדי
רחוק מדי משתי עיני

ביחד: מעליות, מעליות עולות יורדות
ומתרסקות
אבל אני גבוהה מכולם
כלום לא נוגע
כלום לא נוגע
רק המבט שלך

היו לי ממש דמעות בעיניים, סיימנו וכולם מחאו לנו כפיים.. התיישבנו והוא הביא לי חיבוק ענקי..
שני: אתם חייבים לעשות משהו עם הקול הזה..
אני: משוגעת אחת...
ישבנו שם והייה כבר מאוחר אז חזרנו. הגעתי הביתה ראיתי שאסף ער התקדמתי לחדר שלו וראיתי את עמית בן ומתן.
אני: היוש!
מתן: מה קורה יאחות...
אני: טובב.. התיישבתי בין מתן ובן ונשכבתי אחורה ...
בן: מה הבאסה....?
אני: שום באסה כפרה...
ישבתי איתם עוד 5 דקות והלכתי לישון.
התעוררתי יחסית מאוחר ב 1 הבית הייה ריק.. נכנסתי להתקלח ואז אבי שאל אם אני יכולה לעבוד, אמרתי שבטח... דיברתי קצת עם אמא והלכתי לעבודה...
אני: שלום !!!
אור: נסיכה, כמה געגועים.. הוא הביא לי חיבוק.. התחלנו לעבוד שיר ואור הרסו אותי מצחוק, זה גרם לי לשכח מכל הצרות, זה הייה כל כך כיף..
אחרי שסיימנו ישבתי איתם קצת בבית קפה..
החלטתי לנסוע לבית חולים כי גם ככה אני לא ארדם..
נסעתי הייה 10 בלילה, אחרי חצי שעה הגעתי...
רק אמא היית שם..
אני: למה את בחוץ?
אמא: הוא עובר טיפול...
אני: הבנתי..
אמא: איך הייה בעבודה?
אני: בסדר, כרגיל...
אמא: למה לא הלכת הביתה לישון?
אני: אני לא אצליח להירדם..
אמא נכנסה לחדר כדי לקחת את אבא למקלחת, כי הוא לא מצליח לעמוד..
אחרי רבע שעה נכנסתי... הסתכלתי, הייתי בהלם השיער התחיל לנשור, לא האמנתי שזה באמת יקרה..
אני: אבוש, איך אתה מרגיש? אמרתי בקול חנוק.
אבא: אני בסדר..
הוא אמר ואני חייכתי, זה מדהים כמה בן אדם יכול להיות חזק..
הייתי איתם שם כל הלילה, אמא ואני נמנמו קצת...
בבוקר שמענו אותו ממש משתעל, אמא רצה והביאה לו דלי והוא הקיא.. קפאתי במקום, הרגשתי בסרט, תמיד ראיתי את הדברים האלה בסרטים, לא ידעתי עד כמה הדבר הזה אמיתי וכואב, ראיתי את זה והתחיל לכאוב לי כל הגוף...
הרופא ביקש שניצא איתו החוצה.
אמא: כן דוקטור..
הרופא: תראו, אני רוצה להכין אותכם לתקופה לא קלה, הוא הולך להיות ככה הרבה, הכל נחלש אצלו... והוא לא במצב טוב... אני מקווה שהוא השתפר.
אני: מה לא טוב?
הרופא: קשה לגוף שלו לקבל את הטיפולים.
אמא: מה זאת אומרת?
הרופא: שהרבה יותר קשה להרוג את הסרטן.
אני: שמע ישראל....
הרופא: יהיה בסדר..
אמא: אמן.
הרופא הלך. אמא ואני נשארנו הממות..
אמא: טוב מאי צריך להיות הרבה פה..
אני: כן..
הייה כבר 4 לפנות בוקר... שתייתי קפה ויצאתי הביתה.. התקלחתי והלכתי לישון.. בבוקר הכנתי לי תיק ואמרתי גם לאסף שיבוא..
קרין והבנות אמרו שהם יבואו לשבת איתי שם.
ב 11 יצאתי לכיוון הבית חולים.
הגעתי אמא היית נראת גמורה.. אמרתי לה שתלך להתקלח ולישון קצת בבית.. נשארתי שם עם מאור דנה ואסף...
קיבלתי SMS וראיתי שזה מיואב.. לא הבנתי למה הוא שלח פתחתי את ההודעה
" מאי, שמעתי על אבא, אם את צריכה משהו אני פה!!!"
קראתי, חמוד חשבתי לעצמי יפה מצידו.
אני: אנחנו הרבה בבית חולים, יהיה בסדר...
יואב: אני יקפוץ אולי עם דניאל.
הכנסתי את הפלאפון לתיק וישבתי קצת עם אבא.. הוא הייה נראה על הפנים... אבל כל הזמן אמר שהכל בסדר גמור..
מאור לקח אותו לשירותים... הסתכלתי ופשוט ירדו לי דמעות לא האמנתי שאפילו לשירותים הוא לא מצליח ללכת...
מאור והוא חזרו ואבא נח קצת כולנו ישבנו בחוץ.
קרין ושחר היו ,ובן יוגב ישבו עם אסף..
אחרי כמה שניות ראיתי את נדב, העיניים היו ממש אדומות מכל הדמעות.
אני: נסיך שלי..
הבאתי לו נשיקה והתיישבנו, קרין ונדב ניסו להצחיק אותי כאלה חמודים.
ישבנו כולם גם סבא וסבתא היו , סבתא לא הפסיקה לדבר עם נדב..
אמא הביאה מלא אוכל כולם אכלו ואז ראיתי את דניאל ויואב, לא האמנתי שהוא באמת יבוא, חשבתי שהוא רשם סתם, הערכתי את זה מאוד..
הם אמרו לי שלום, יואב בא להגיד שלום לנדב והוא אל התייחס אליו. יואב הסתובב והם התיישבו ליד קרין
יואב: איך את?
אני: יהיה בסדר
הלכתי לנדב.. מה הקטע שלך?
נדב: מה הוא עושה פה?
אני: הופה.. חזרנו לסצנות קינאה?
אסף: שתקו, אתם בבית חולים...
נדב: שילך מפה מה הוא עושה פה....?
והוא צעק ראיתי שיואב שמע...
אני: תגיד לי מה אתה רציני? הוא בא כי הוא מכבד אותי..
נדב: כן בטח....
אני: נדב תרגע מה זה הקנאה הזאת פתאום..
ראיתי שיואב קם כדי ללכת..
אני: יואב שב...
לקחתי את נדב לצד...
אני: תרגע....
נדב: או שהוא הולך או שאני הולך.
אני: תגיד לי מה אתה ילד בן 2 ? אני לא אומרת לו ללכת תעשה מה שאתה רוצה...
התעצבנת כל כך , מה הוא עושה לי קטעים כאלה ליד כולם ועוד עכישו.
נדב: אין בעיה... הוא הלך אמר לסבתא וסבא שלום והלך.
אני: אני בהלם.. אמרתי לקרין ושני.
קרין: עזבי יעבור לו...
אחרי כמה שניות יואב התיישב לידי.
יואב: מה עשיתי בעיות?
אני: לא זה בסדר, יעבור לו...
יואב: בטוחה?
אני: כן..
הלכתי קצת לשבת עם סבא וסבתא.. ואז כולם הלכו.. נשארתי עם אמא..
היינו עם אבא קצת.. ויצאתי הביתה.
הייתי כל כך עצבנית.. רצו לי מלא מחשבות.. מה יהיה.. האם זה יעובר... ולמה נדב מתנהג ככה.. הלב שלי דפק כל כך מהר.. כאילו רצתי עכשיו מרתון..
הגעתי הביתה דפקתי מקלחת ענקית.. ונכנסתי למיטה... לא שהצלחתי לישון כן...בבוקר התעוררתי ו...


שבת שלום 😊

מדהיםםםם!
היא ונדב כאלה חמודים, אבל מה הסצנת קנאה שוב?
ומעניין מה עם יקרה עם אבא שלה..

מחכה להמשך!!!
שבת קסומה 😊

הייתי כל כך עצבנית.. רצו לי מלא מחשבות.. מה יהיה.. האם זה יעובר... ולמה נדב מתנהג ככה.. הלב שלי דפק כל כך מהר.. כאילו רצתי עכשיו מרתון..
הגעתי הביתה דפקתי מקלחת ענקית.. ונכנסתי למיטה... לא שהצלחתי לישון כן...בבוקר התעוררתי ו...
וראיתי במטבח את ליאן אסף ועמית.
אני: בוקר.
אסף: בוקר טוב...
הכנתי לי נס והתיישבתי איתם.
אסף: מה עם נדב?
אני: לא יודעת...
אסף: מה הוא התעצבן שיואב בא?
אני: כן..
אסף: צודק..
אני&עמית: מה צודק? ושתינו צחקנו.
אסף: תשמעי זה מעצבן לראות שהאקס בא..
אני:ואי אסף עבר מלא זמן, אין בנינו כלום.
אסף: עדיין.
אני: טוב אין לי כח...
המשכתי לשתות את הקפה, הראש עבד שעות נוספות.
הפלאפון צלצל וזה הייה אבי
אבי: היי מאי מה שלומך?
אני: בסדר, מה איתך?
אבי: הכל מעולה, איך אבא?
אני: יהיה בסדר.
אבי: את רוצה לעבוד היום?
חשבתי על זה שזה טוב, ככה אני אנסה לנקות קצת את הראש..
אני: כן..
אבי: 6 פה?
אני: סגור.
התחלתי לנקות את הבית.. גם ככה לא הייה לי מה לעשות.
הייה כבר 5 התחלתי להתארגן ויצאתי לעבודה.
התעצבנתי שנדב לא התקשר..
הגעתי אמרתי שלום לכולם והתחלנו לעבוד, הראש שלי לא הייה שם.
...סליחה מלצרית.. הסתובבתי וכל המגש נפל לי...
שיר ישר רצה לעזור לי.
שיר: מאי מה קורה לך בזמן האחרון.?
אני: נדבר אחרי המשמרת..
הלכתי לשירותים שמתי קצת מים על הפנים וחזרתי.. אחרי שעה וחצי סיימנו לעבוד סידרנו הכל והלכתי לשבת עם שיר בבית קפה.
שיר: נו ספרי לי מה הולך..
אני: את לא מבינה
שיר: דברי..
לקחתי נשימה עמוקה וסיפרתי לה הכל.
שיר: אני בהלם מאי...
אני: כן..
הדמעות לא הפסיקו לרדת
שיר: דיי תהיי חזקה, הוא יעבור את זה את תראי..
אני: כן...
אמא התקשרה שבבוקר אני אקח את ליאן לבית ספר וכשהיא חוזרת אלמד איתה למבחן.
הגעתי הביתה קרין שני ושחר ישבו אצלי קצת...
וישר נרדמתי... בבוקר כמובן קמתי מוקדם שמתי את ליאני בבית ספר וחזרתי הביתה, החלטתי להתקשר לנדב.
אני: הלו..?
נדב: הלו..
אני: מה הקטע נדב?
נדב: שום קטע, הבנתי כמה דברים...
אני: מה הבנת נדב? מה? הוא כולה בא להגיד שלום כי הוא מכבד אותי..
נדב: טוב.
אני: תגיד מה חזרת להיות ילד? אין בנינו כלום. ומה אני מסבירה לך בכלל.
נדב: טוב...
אני: ממש תודה נדב, מצאת לעצמך זמן מושלם לריב איתי..
הוא שתק.. ואני פשוט ניתקתי את הפלאפון והדמעות שוב ירדו...
לא הייה לי כח כבר.. הייתי כל היום במיטה לא הייה לי חשק לאכול, בצהריים ליאן הגיע הכנתי לה אוכל וישבנו ללמוד למבחן.הייתי איתה בבית עד הערב..
אחרי שלושה ימיים בלי לראות את אבא נסעתי עם אסף לבית חולים.
נכנסתי לחדר שלו והייתי בהלם, לא נשאר לו בכלל שיער, והוא כל כך רזה.. חיבקתי אותו חזק. הצלחתי איכשהו להשאיר את הדעמות בגרון, בקושי הצלחתי לדבר.
הרופא קרא לנו החוצה...
הרופא: תראו, המצב לא טוב.
אמא: אנחנו רואים.
הרופא: אנחנו עושים את כל המאמצים אבל הסרטן יותר חזק ממה שחשבנו
ישבנו שם כולם עם דמעות בעיניים.. הרגשתי את הלב מתקבץ כל פעם.אבא ישן, הוא כל הזמן ישן.
התיישבתי לי אמא והיא חיבקה אותי.
אני: אמא מה יהיה עכשיו?
אמא: נקווה לטוב.
סבא וסבתא הגיעו ונכנסו כולם לחדר. התיישבתי ליד אבא וכולם התיישבו מסביב..
אבא: מ.א..י הוא לחש .
אני: כן אבוש?
אבא: תשירי לי משהו הוא אמר בקושי.
אני: טוב..
וכולם הסתכלו עלי
לקחתי נשימה והתחלתי...
אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך
על כל מה שראיתי בפניך
על השלווה ללא מילים
הניחוחות והצלילים
הכל היה כל כך יפה בעיניך

אבא, זוכר את השבילים לבית הספר
את כל המנגינות מתוך החדר
כשהקשבת איך אני שר
עם המבט המאושר
והחיוך המתחבא בין שפתיך

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הבית הישן מזמן איננו
עברנו, התקדמנו, השתנינו
וממלאים את החסר
בפרצופים דומים יותר
למה שכל אחד חשב שחסר לו

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח
אני הלכתי וניסיתי לנצח
ולא תמיד הבנתי איך
כי לא הכל הולך
אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הזמן עבר ולא דיברנו
אבא, סלח לי
לקח לי זמן כדי להבין - אתה שייך לי
כמו שאני שייך לך
כמו שאני אוהב אותך
בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר

אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך
הדמעות ירדו לי וראיתי שגם לו, פעם ראשונה שראיתי אותו ככה, חלש, בוכה, עצוב, בלי תקווה.. זה שתמיד הייה הכי חזק בעולם. זה שתמיד אמר לי שהכל קטן עלי כי אני חזקה ואני יכולה הכל, לקחתי ממנו את החוזק הזה.. ועכשיו הוא חלש, כל כך.. לא יכול לקום.. החזקתי לו את היד...
כולם יצאו ואסף ואני נשארנו איתו..
אבא: מאי, תבטיחי לי שתעשי משהו עם הקול שלך...
אני: טוב
אבא: ואסף תבטיח לי שתמיד תשמור עליה, ועל כולם.
אסף: אני לא צריך לשמור אבא, אתה כאן לשמור על כולנו.
חיבקנו אותו וראינו שהוא עייף ויצאנו החוצה..
סבא סבתא ומאור הלכו
נשארנו אמא , ליאן אסף ואני.
ליאן ואמא נרדמו ואסף ואני ירדנו לשתות קפה.
אסף: מאי, את חייבת לעשות משהו עם הקול שלך ממש ריגשת.
אני: תודה..
ישבנו שם כל הלילה, ובבוקר ראינו את הרופא רץ לחדר שלו ואחרי כמה שניות הוא יצא ו...

אהההההההההההההה את לא יכולה להשאיר אותנו ככה!
דרוש המשך ודחוף!!!

ונדב באמת לא בסדר, אחלה זמן מצא לו..

אני במתח! המשך המשך המשך!
ושבוע קסום 😊

אסף: מאי, את חייבת לעשות משהו עם הקול שלך ממש ריגשת.
אני: תודה..
ישבנו שם כל הלילה, ובבוקר ראינו את הרופא רץ לחדר שלו ואחרי כמה שניות הוא יצא ו...
אמא ישר נעמדה מולו.
הרופא: אני מציע שתשבי..
אסף ואני ישר נלחצנו..
אמא: דבר...
הרופא: המצב שלו לא טוב, הוא נכנס עכשיו לחדר ניתוח קחו בחשבון שהסיכוי שהוא יצא מזה אפסי.
אני: מה...
כולנו היינו בהלם אמא ואני ישר התחלנו לבכות, אסף התיישב לידה וחיבק אותה חזק.
אסף: אמא, די! הייה יהיה בסדר!
אמא: אמן אמן היא התחילה לקרוא תהילים..
פתאום ראיתי את קרין דניאל ויואב נכנסים... הופתעתי לראות אותו שוב שם, בכל זאת יש לו גם חברה.
התיישבנו, הם אמרו לי שהכל יהיה בסדר.
אני: יואב מה כמה זמן אתה וחברה שלך ביחד?
יואב: חצי שנה עוד מעט
אני: פש יפה..
אסף התיישב ודיבר איתם גם קצת.. אחרי כמה דקות ראיתי את נדב.. הוא נעמד בכניסה וקלט את יואב.. הסתובב והלך.
אני: פאק, מה זה התזמון הזה.
קרין: מה הוא הולך מה הוא דפוק?
התקשרתי אליו והוא לא ענה.
אני: אוף!!!!
הלכתי משם.. הלכתי לבית קפה הקטן שהייה שם והזמנתי לי אייס קפה.
המוכר: הכל בסדר?
אני: יהיה בע"ה.
הוא הביא לי את האייס קפה.. ישבתי שם קצת ואחרי שנרגעתי חזרתי.. קרין יואב ודניאל הלכו.
מאור ודנה באו, ישבנו כולנו מתפללים שהכל יהיה בסדר.
הרופא התקרב אלינו, כל צעד וצעד שיש לו הלב שלי פועם חזק יותר, הגוף מצטמרר מכל נשימה של הרופא.. רק שידבר כבר.
הרופא: טוב.. הוא יצא מהניתוח.. עכשיו מה שנשאר זה לקוות..
מאור: איך הוא?
הרופא: בינתיים ישן, לא כל כך מתפקד.. רק המערכות בפנים. וגם זה בקושי.
הרופא הסתובב מאור חיבק אותי..
נכנסתי אליו לחדר, הוא שכב שם, הוא הייה כל כך חיוור, וחסר אונים. התיישבתי לידו ופשוט החזקתי לו את היד. לא רצית לעזוב.. כל פעם המשפט שהוא אמר לי על השירה לא עזב אותי...
אני: אני כל כך אוהבת אותך!!! ישבתי איתו עוד טיפה, נתתי לו נשיקה ויצאתי החוצה. הייה כבר מאוחר.
אמא נרדמה דנה הייתה צריכה ללכת והתיישבנו אסף מאור ואני התחלנו להעביר קצת חוויות ולשנות את האווירה... אסף ומאור נרדמו גם ואני לקחתי את הפלאפון שלחתי לנדב הודעה
מה הקטע שלך ?
ראיתי שהוא ראה ולא ענה... התעצבנתי עליו כל כך. במקום לשים בצד את כל הכעסים ולהיות איתי, הוא בוחר להיפגע ולעשות סצנות קנאה. התעצבנתי, זרקתי את הפלאפון על התיק ושמתי את הראש על מאור.
התעוררנו באיזה 8. הייה מלא רעש, אמא ואסף נכנסו אליו ואז אחרי 5 דקות הם יצאו.
מאור: איך הוא?
אסף: נורא...
התיישבנו סבא סבתא וליאן הגיעו.. ניסינו לחשוב על דברים אחרים.. שמענו צפצוף מהחדר וכמה אחיות רצות.. הרופא הגיע.. נכנס הלב שלי לא הפסיק לדפוק.. אחרי רבע שעה הרופא יצא.. חיוור כולו.
סבא: נו?
הרופא: הוא....
והוא עצר...
הרופא: הוא נפטר....
עמדתי מולו המומה
שמעתי רק: הוא נפטר הוא נפטר הוא נפטר הוא נפטר הוא נפטר
לא האמנתי למה ששמעתי.. אמא התיישבה והתחילה לבכות... מאור ואסף ירק חיבקו אותה.. סבתא בכתה ישר אחריה וליאן הסתכלה על כולנו המומה..
אני: זה לא יכול להיות.. התחלתי ללכת מצד לצד..
סבא: מאיצ'וק, שבי.
אני: לא סבא, אתה לא מבין.. זה לא יכול להיות.. עוד שנייה נכנס לחדר ונתיישב לידו והכל יהיה בסדר.
אסף התקרב אלי..
אסף: מאי די, בואי לפה..
אני: אסף זה לא יכול להיות...
הוא חיבק אותי והתחלתי לבכות...
הרופא התקרב והביא לאמא מים.
אני: אני יכולה להכנס אליו...
הרופא: את רוצה?
אני: כן!
החלטתי להכנס, אני חייבת להיפרד ממנו כמו שצריך..
בינתיים שמעתי אותם בחוץ מדברים על בית קברות וכל זה.. לא יכולתי להקשיב..
הרגשתי רעד בכל הגוף, הייה לי קר, כל צעד שעשיתי הדמעות יותר גברו..
נכנסתי ראיתי אותו שוכב שם, עם שמיכה על כל הפנים והגוף. לא האמנתי שזה אבא שלי.
הייתי חייבת לפרוק, לא יכולתי הכל עמד לי בגרון.
אין לך מושג כמה אני גאה ואוהבת אותך, אין פעם שלא נכנסה חברה או ידידים שלי או של אסף ולא היית מריץ איתם דחקות.
איך תמיד היית מלמד אותי לשיר, ושירים שאף אחד לא מכיר רק אני הייתי מכירה.. רק בגללך.
אתה כזה חכם,ויודע כל דבר בכל נושא, כל שאלה שהיית לי תמיד הייה לך תשובה. אני מעריצה אותך! כל כך הרבה חוויות, אבא אני לא אפסיק להיזכר בך בשום מצב..
הדמעות חנקו אותי.. הייתי שם עוד כמה דקות ויצאתי החוצה.. ראיתי את מאור יושב ליד סבא, שניהם היו עם עיניים אדומות...
מאור: יאללה אני הולך לסדר, שמחר תהייה הלוויה...
אמא: טוב, דבר עם דוד חיים...
מאור: טוב אימוש..
התחרפנתי.. לא יכולתי להיות שם..
אני: אמא אני חייבת לצאת, אני צריכה אוויר...
אמא: טוב מאמא.
אני: אפשר את המפתח שלה אוטו
אמא: הוא אצל אסף..
לקחתי מאסף את המפתח ויצאתי..
נהגתי, לא חשוב לאיפה העיקר לצאת לברוח... הדמעות לא הפסיקו לרדת.... כל שיר ברדיו יותר ויותר.. מצאתי את עצמי חונה את האוטו מול הבית של נדב...
ישבתי באוטו מתלבטת מה לעשות...
החלטתי לשים את האגו שלי בצד ולהכנס..
יצאתי מהאוטו נעלתי והתקדמתי לדלת.. דפקתי ואחרי 2 דקות ארז אח שלו פתח לי..
ארז: היי, מאי, מה קרה?
אני: סתם.. נדב בבית?
ארז: בטח, תעלי..
התקדמתי לחדר שלו, שמעתי שהוא שומע שירים.. הדמעות כבר התייבשו על הפנים..
נכנסתי לחדר ו...


פרק קשה....

התקדמתי לחדר שלו, שמעתי שהוא שומע שירים.. הדמעות כבר התייבשו על הפנים..
נכנסתי לחדר ו...
וראיתי אותו יושב מול המחשב, הוא שמע שהדת נפתחת והסתובב אלי.. סדרתי את הדלת ונעמדתי....
הוא לא דיבר, הוא רק הסתכל עלי. העיניים שלי נצצו וכולי הייתי אדומה.
אני: נדב... אמרתי בקושי.
נדב: מאי מה קרה?
התיישבתי על המיטה, ופשוט התחלתי לבכות, הדמעות לא הפסיקו לרדת. ניסיתי לעצור אבל לא הצלחתי. לא הצלחתי לעכל את כל מה שקרה.
נדב הביא לי טישו והתיישב לידי.
נדב: מאי, דברי אלי מה קרה?
הוא הסתכל עלי בחוסר אונים ואני פשוט לא הצלחתי, לא הצלחתי להוציא את זה.
הוא חיבק אותי אליו,
הרגשתי חנק בגרון, והעיניים גבר שרפו לי.
נדב: אני הולך להכין לך קפה ומשהו מתוק, תשטפי פנים בינתיים.
הוא ירד למטבח ואני נכנסתי למקלחת בחדר שלו, פתחתי את הברז שמתי לי מלא מים על הפנים, ניסיתי לנשום ולהירגע . חזרתי לחדר והתיישבתי על המיטה אחרי כמה דקות נדב עלה לחדר עם קפה ועוגיות.
נדב: קחי מאמי תשתי...
לקחתי את הנס, לקחתי שלוק וניסיתי להירגע.
נדב: דברי איתי..
מאי: אבא.... אמרתי והסתכלתי על נדב..
ושוב הדמעות ירדו..
נדב: איך הוא מרגיש..?
אני: הוא לא... אמרתי בבכי.
נדב: מה?
הוא לא הבין.
נדב: נדב... הוא...
כנראה שהוא כבר הבין,
נדב: לא נכון..
אני: כן אמרתי עם ים של דמעות בעיניים...
הוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק...
נדב: חיים שלי, אני מצטער כל כך! את תהיי חזקה! אנחנו נעבור את זה ביחד.
לא יכולתי להתנתק מהחיבוק הזה.
אני: נדב למה? למה? למה זה קרה?
נדב: הוא הייה חולה מאמי, ככה הוא לא סובל. אני מבין אותך אבל עכשיו הכי חשוב זה שתהיי חזקה, ותהיי שם בשביל אמא שלך.
אני: הלוואי וזה הייה כזה פשוט..
ניגבתי את הפנים והפלאפון צלצל..
"מאור"
אני: הלו..
מאור: מאי מה קורה?
שנינו היינו עם קול צרוד מרוב בכי
אני: אצל נדב.
מאור: טוב מאמי, בואי הביתה.. סבא וסבתא גם פה.. הם קובעים מתי ההלוויה והכל.
אני: טוב.
ניתקתי את הפלאפון.
אני: הם רוצים שאני יבוא... תבוא איתי?
נדב: בטח, אבל אני חושבת שאת צריכה להיות היום עם המשפחה שלך, אני יבוא מחר להלוויה ואליך.
אני: טוב מאמי, אה ו.. יש לי בקשה?
נדב: מה שתרצי מאמי?
אני: דבר עם הבנות.. אני לא מסוגלת.
נדב: אין בעיה יפה שלי.
אמרתי לו ביי ויצאתי, אחרי רבע שעה הגעתי הביתה
כולם ישבו בסלון, כולם בשקט, עם המחשבות שלהם בראש.
ראיתי את ליאן הולכת לחדר..
הלכתי אחריה לחדר, וראיתי אותה יושבת על המיטה
אני: יפה שלי..
היא התיישבה במיטה..
ליאן: מאי, למה כולם בוכים? איפה אבא? למה חזרנו מהבית חולים והוא לא בא איתנו.?
אני: יפה שלי, נכון אבא הייה חולה ממש? והוא לא הצליח לקום מהמיטה?
ליאן: נו?
אני: אז המערכות שלו בגוף הפסיקו לעבוד, והוא עלה עכשיו למעלה לשמים.. והוא שומר עלינו עכשיו משם..
אמרתי והדמעות שוב ירדו..
ליאן: זה אומר שהוא לא יטוס איתי בחופש לפריז?
אני: לא מאמי.. אמרתי לה עם דמעות.
ליאן: אבל הוא תמיד ישמור עלינו?
אני: תמיד תמיד, הוא מסתכל עלינו מלמעלה..
ליאן: אוף.. הבאתי לה חיבוק..
אני: ליאני, תשני קצת טוב?
ליאן: טוב מאי... היא הביאה לי חיבוק.
יצאתי חזרה לסלון.
סבא: אז מחר ב 10 בבוקר ההלוויה.
התחיל להיות מאוחר.. נשארנו רק אמא אסף מאור ואני.
אמא לא הפסיקה לבכות, עוד יותר כאב לי לראות אותה ככה.
אמא: תלכו לקנות קצת דברים למחר שיהיה כולם יבואו אחרי ההלוויה.
אני: טוב..
מאור: בואי אני אסע איתך.
שנינו נכנסו לאוטו.
אני: מה יהיה עכשיו?
מאור: מאי, לאט לאט נתגבר על זה..
אני: אני מקווה..
קנינו מלא דברים. סידרתי אותם במקרר.. ראיתי SMS מכל הבנות שהן יגיעו מחר להלוויה...
התקלחתי נכנסתי לישון לא שהצלחתי..
התעוררתי ב7 עזרתי לאמא קצת לסדר את הדברים, התקלחתי והייתי מוכנה.
נכנסו כולם לאוטו.. אחרי כמעט שעה הגענו לבית קברות.
יצאנו מהאוטו ו....


תגובות 😊?

וואיי הרגת אותי...אני בוכה כמו ילדה !!!!!!!!!
המשךךךךךךךך

נכנסו כולם לאוטו.. אחרי כמעט שעה הגענו לבית קברות.
יצאנו מהאוטו ו....
והתקדמנו לכניסה של בית הקברות.. אמא לא יכלה בכלל לעמוד הבאנו לה כיסא.. וחיכינו שכולם יבואו...
ניסיתי להחזיק את הדמעות.. כל אחד בא וחיבק אותנו ונתן לי נשיקה.. אפילו אנשים שאני לא מכירה. ראיתי מלא חברים מהעבודה שלו, כל החברים של מאור ואסף.. כולם באו וניסו לנחם.. ראיתי שנדב בא עם ההורים שלו, זה דיי חימם לי את הלב.
נדב: יפה שלי איך את?
אני: חרא אמרתי ובקושי יצא לי קול. הוא חיבק אותי
ראיתי את קרין, שחר שני.. הן חיבקו אותי חזק.. התחלנו להתקדם לקבר.. לא האמנתי, לא הצלחתי להבין שאני עומדת שם, בלי א ב א.
לא הצלחתי לנשום, כל נשימה הייתה קשה מהשניה.. הדמעות הציפו אותי.. התחילו לקרוא קדיש.. ואני שומעת את הבכי של סבתא ואמא, ושל כל הדודות. הגוף שלי לא הפסיק להצטמרר.. מאור עמד מאחורי ומאחורי אסף ופשוט חיבק את שנינו.. איך שהוא חיבק אותי הבכי יצא.. ותוך שנייה גם אסף ומאור בכו, בחלומות הכי שחורים שלי לא תיארתי את המשפחה שלי ככה.. מאור קרא הספד.
אחרי שהיינו שם כל כך הרבה זמן נסענו הביתה וכולם הגיעו אלינו.. לא הייה לי כח.. עכשיו שבוע לשבת עם כולם.
התיישבנו בסלון עם כל הדודים.. עד שכבר לא הייה לי כח ועליתי לחדר.. הדלת נפתחה אחרי כמה וקרין נכנסה.
קרין: מאמי שלי.. היא קפצה עלי..
דיי, מאמי אל תבכי.
אני: הלוואי והייתי מצליחה, זה לא כזה קל.
את יודעת, כמה ימים לפני שזה קרה... שרתי לו.. את השיר אבא של שלומי שבת.. והוא כל כך התרגש.. וכל כך רצה שאני השתמש בקול שלי.
קרין: הוא צודק! את שרה מדהים..
אני: הלוואי והיית לי עוד דקה איתו, לשיר לו עוד קצת.. לתת לו עוד חיבוק, עוד נשיקה.
קרין: חיים שלי, תמיד רוצים עוד.. אין מה לעושת, זה כואב.. אבל עם הזמן לומדים לחיות עם זה.
אני: אי אפשר..
קרין: אפשר מאמי, לאט לאט.
נכנסתי למקלחת התקלחתי וירדנו לשבת עם כולם..
כל פעם נכנס מישהו חדש.. בערב כולם כבר הלכו, נשארנו אמא אסף מאור דנה ודודה טובה.
סידרנו את כל הבית...
אני: אמא אולי תלכי לישון?
טובה: כן אני ישאר פה, אני אלך איתה לישון
אני: טוב, לכו אני אסדר פה.
הם עלו למעלה... אני ניקיתי את כל הכלים שהיו.
נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לישון, הראש התפוצץ במחשבות. שמעתי מוסיקה ולא הפסקתי לבכות.
ככה כל השבוע הזה עבר, בכי,אנשים,חיבוקים,בכי,בכי ושוב בכי.
אחרי השבוע הזה.. היינו צריכים לחזור לשיגרה.
אמא כמובן היית צריכה לחזור לעבוד...
וגם אני...
הלכתי לעבודה.. אור ושיר כמובן ידעו מה קרה והם עזרו לי.. הגעתי הביתה ונדב היתקשר אלי.
אני: היי מאמי.
נדב: מה קורה מאמי?
אני: בסדר אני יודעת.. חזרתי מהעבודה.
נדב: אולי ניצא קצת?
אני: לא מאמי אין לי חשק..
נדב: טוב חיים, את רוצה שאני יבוא אליך?
אני: כן !!
נכנסתי להתקלח זרקתי על עצמי טרנינג קצת בושם.. ואז נדב הגיע..
אני: בוא נשב קצת עם אסף וחברים שלו.
נכנסו לחדר של אסף וראינו שם את בן יוגב ומתן.
אני : היי.. נתתי להן נשיקה ונדב אמר להם שלום.
התיישבנו כולנו דיברנו קצת וחתכנו לחדר.
נדב: מאמי, אני לא רגיל לראות אותך ככה, תחייכי קצת...
אני: זה יקח קצת זמן לצערי.
נדב: את זוכרת שעוד 4 חודשיים אנחנו שנה?
אני: ברור נסיך...
ראינו סרט ושנינו נרדמנו.
4 עברו, לא אגיד מהר, אבל דיי בניסיון להתמודד ולהתחיל להבין את המציאות, לבכות לא יעזור.. התחלתי להבין שהוא למעלה שומר עלי, ושהוא רוצה שיהיה לי רק טוב! האמנתי בזה, הבטחתי לעצמי שפעם בחודש אני יסע אליו קצת, עבדתי הרבה עשיתי כסף, וכן הבנתי שכלום לא ישנה את העובדה שהוא כבר לא פה, רק לזכור אותו להאמין שהוא נמצא איתי תמיד...
אסף גם התחיל להתמודד עם זה, ואיכשהו חזרו קצת החיוכים הביתה.
התקשרתי לקרין.
אני: קרין מאמי
קרין: מה קורה יפה שלי?
אני: טוב, אני חייבת עזרה..
קרין: ברור !
אני: יש לנדב ולי עוד שבוע שנה... מה אני עושה לו?
קרין: אולי ספא?
אני: ספא ועוד משהו...
קרין: תקני לו איזו חולצה יפה עם ברכה..
אני: כן... יפה!
נסעתי איתה לסגור ספא, וקנינו גם חולצה
הימים עברו והגיע יום חמישי לקחתי אותו ונסענו לספא מהממם, עשו לנו 45 דקות מסג' ממש טוב ואז היית ארוחה.
אני: מאמי, נהננת?
נדב: ברור חיים שלי..
התיישבו והבאתי לו את השקית והוא הביא לי גם
אני: מאמי...
לקרוא עכשיו?
נדב: ברור
הייה דף ורוד מהמם פתחתי
מאי שלי, יפה שלי, אישה שלי, אהבה שלי
אני לא מאמין שכבר עברה שנה. אני לא אשכח את היום הזה שנכנסת אלי לפאב והיית כל כך עצובה.. מאותו רגע ידעתי שיש בך משהו מיוחדת. עברנו כל כך הרבה, וכל רגע איתך הוא מתנה מהשמיים.
אני לא חושב שיצא לי בחיים להכיר בן אדם כמוך: תומך, עוזר, מעודד, אוהב כל כך הרבה... את בחורה אחת ויחידה כמו שנקרא אחת למליון.
אני רוצה להגיד לך תודה על עזרה בלי הפסקה.
אני תמיד פה בשבילך!
אוהב בלי סוף
נדב..
סיימתי לקרוא, והעיניים התמלאו דמעות, הפעם מאושר..
אני: חיים שלי..
התקרבתי אליו ונתתי לו נשיקה..
אני: אני אוהבת אותך כל כך!
נדב: גם אני אוהב אותך מאמי.
פתחתי את הקופסא וראיתי שעון ושרשרת מהממים.. מזהב אמיתי
אני: מושגע,זה יקר!
נדב: בשבילך הכל שווה..
הוא לקח את שלי קרא תברכה וראה את החולצה.. הוא ממש התלהב..
אחרי זה הלכנו אליו, התנשקנו נסחפנו.. נהנו
חייכתי כל כך הרבה, אחרי כל ה 4 חודשים.
נרדמנו כפיות, הייה לי כיף, נחת..
התעוררתי בבוקר.. לריח מטריף..
ירדתי במדרגות וראיתי את נדב מכין פנקיק..
אני: משוגע אחד...
נדב: משוגע עלייך.. נתתי לו נשיקה והתיישבתי.
נדב: תכף מוכן...
אני: טובוש...
הפלאפון שלי צלצל ודיברתי עם קרין.
אני: נדב, רוצה לעשות משהו עם קרין ודניאל?
נדב: בכיף.
אני: קרין מה בא לך?
קרין: באולינג, בואו צחוקים.
אני: טוב..
סיימנו לאכול והתארגנו...
לבשתי ג'ינס מגף וחולצה חמודה..
ויצאנו..
הייה ממש מצחיק... כמובן שאני ניצחתי..
הגעתי הביתה, עזרתי לאמא עם הבישולים לשבת.. ועליתי לנוח.. שהתעוררתי התקלתי וירדתי שנעשה קידוש.
היינו כולנו מסביב לשולחן, כל ארוחה אמא משאירה כיסא ריק... :\
סיימנו לאכול עזרתי לאמא לסדר הכל ועליתי לחדר להתארגן.
לבשתי גרביון חצאית וחולצה ממש יפה, בושם אודם והייתי מוכנה אחרי חמש דקות קרין צלצלה שאני ארד..דניאל נהג ואחרי רבע שעה הגענו ראינו את נדב וחברים שלו בכניסה ונכנסו..
לירן (חבר של נדב ) : את שרה לנו היום כן?
אני: אל תדאג.
הזמנו בירות ורשמתי לדיג'י איזה שיר אני רוצה.
אחרי רבע שעה, שמעתי "מאי לבמה" קמתי והתקדמתי.. הדיג'י הביא לי את המקרפון ופתאום קלטתי שממש מפוצץ שם... לקחתי נשימה והתחלתי:
היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה

היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה

עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע

היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה
כולם מחאו כפיים, והלכתי לכיוון השולחן
לירן: מאי, את מפתיעה אותי כל פעם מחדש..
אייל: ממש אבל, כל הכבוד.
נדב: אין על הנסיכה הזזאת...!
המשכנו לשתות..
אחרי שכבר הייה מאוחר מדי...
..:סליחה.. שמעתי
והסתובבתי..
..: ................


😊?

אני עם דמעות בעיניים!!!
העצבת, ריגשת, שימחת ונגעת כל כך!!

ועכשיו איזה סוכן כישרונות ימצא אותה 😉
מתה להמשך!!!!!!

אחרי שכבר הייה מאוחר מדי...
..:סליחה.. שמעתי
והסתובבתי..
..: ................
ראיתי מאחורי בן אדם בערך בשנות ה 25 לחייו.
אני: כן..?
..: היי אני שמעתי אותך שרה, ואת פשוט רגישת אותי כל כך...
אני: תודה רבה וחייכתי אליו.
..: לאח שלי יש אולפן והוא מפיק גם להרבה זמרים, אם תרצי.. זה המספר שלי והוא הושיט לי דף עם מספר.... הוא יוכל לעזור לך ..
אני: תודה רבה...
...: רגע איך קוראים לך?
אני: מאי ולך?
...: עומר.
הסתובבתי והוא הלך..
קרין: חיים שלי !!!! יאללה תתחילי לעשות עם זה משהו.
אני: נראה..
הייה כבר מאוחר וכל אחד חזר הביתה.
כולם ישנו, נכנסתי להתקלח ויישר לישון.
התעוררתי בבוקר וירדתי למטה, ראיתי את אמא מכינה לאכול..
אני: אמא את צריכה עזרה?
אמא: לא מאמא, רק הכנסתי לתנור,עוד מעט סבא וסבתא יבואו.
התיישבתי איתה בשולחן במטבח..
אני: אמא תקשיבי..
אמא: כן?
אני: אתמול היינו בצ'וצ'ו והייה קריוקי.
אמא: כן?
אני: ושרתי, ואז לקראת סוף הערב, הגיע מישהו ואמר שלאח שלו יש אולפן הקלטות והוא מפיק למלא זמרים.
אמא: ואת רוצה?
אני: בא לי לנסות, אבל אני מפחדת שהוא לא סתם איזה מפיק.
אמא: אז תפגשי איתו תיקח איתך את אסף או משהו שמבין קצת.. ותראי לאיפה זה הולך.
אני: טוב, חייכתי ואז הדלת נפתחה סבא וסבתא נכנסו.
מאור ודנה הגיעו והתיישבנו כולנו לאכול.
הייה כיף כל המשפחה... אומנם זה אף פעם לא הייה כולם.. תמיד הוא יהיה חסר.. בלב...
ישבתי קצת בחוץ עם קרין ושני ובמוצ"ש ישבתי במיטה הסתכלתי על הפתק.. הוא הסתכל עלי.. להתקשר? לא להתקשר? להתקשר? לא להתקשר?
בסוף החלטתי שיאללה, הבטחתי לעצמי שאני ישמור על הקול שלי.
לקחתי את הפתק, רשמתי את המספר..הלב שלי דפק..
אני: הלו..
עומר: הלו?
אני: היי עומר?
עומר: כן מי זאת?
אני: היי, זאת מאי.. מהקריוקי אתמול.
עומר: היי מה שלומך?
אני: בסדר גמור...
עומר: אח שלי פה, בדיוק סיפרתי לו עליך, תגיעי אליו לסטודיו שתדברו?
אני: אמ.. כן..
עומר: אז ב יהודה הלוי 5
אני: סבבה, אני באה עם אחי
עומר: סגור, אנחנו ניהיה שם.
נכנסתי לחדר של אסף והבנתי שאמא כבר דיברה איתו.
אסף: סוף סוף נכנס לך קצת שכל לראש.
אני: מה אתה אומר יקוף.
אסף: יאללה לכי תתארגני...
אני: טוב כפרה.
הלכתי לחדר הוצאתי ג'ינס שחור, חולצה חמודה וקרדיגן. התאפרתי והייתי מוכנה.
הפלאפון שלי צלצל וראיתי שזה נדב.
אני: מאמיייייייייי
נדב: מה קורה יפה שלי?
אני: הכל טוב מה איתך נסיך?
נדב: טוב מאמי, מה את עושה?
אני: זוכר את עומר הזה מאתמול? אני נוסעת עם אסף לסטודיו של אח שלו.
נדב: מה את אומרת.
אני: כן, נראה מה הולך שם.
נדב: טוב מאמי, תראי שלא עובדים עלייך.
אני: כן..
אסף הייה מוכן ויצאנו. אחרי חצי שעה הגענו.
נכנסנו , עומר פתח לנו, ראיתי סטודיו ענקי עם מלא מערכות מקקופוניים, פשוט הכל.
אני: היי.
עומר: בואי, תכירי את אח שלי...
עומר: אלמוג בוא תכיר, זאת הזמרת..
אלמוג: היי, מאי...
אני: שלום.
אלמוג: הוא לא מפסיק לדבר על השירה שלך אחרי אתמול..
ואני רק חייכתי.
אלמוג: טוב, את רוצה לשיר שאני יוכל לראות אם זה מתאים ולאיפה זה מוביל?
הסתכלתי על אסף הוא חייך ואמר לי להתחיל.
אני: איזה שיר?
אלמוג: משהו שאת מרגישה הכי אמיתי שלך.. תגיד לי איזה שיר, אני אשים לך את המנגינה..
אני: שלג בשרב, שירי מימון?
אלמוג:פשש, שיר קשה.. בבקשה.
הוא נתן לי את המקרופון...
השיר התחיל.. הלב דפק לי והתחלתי לשיר:
בשוכבי ובקומי
בחלוני בחלומי
בכאבי בשמחתי
אני יודעת שאתה תמיד איתי

בתפילתי ובפחדיי
מול המראות באישוניי
בשלוותי במחשבתי
אני יודעת -- שאתה איתי

ואתה, אתה הרי יודע כבר את כל חסרונותיי
ואת הקסם המוזר שמתרקם בינינו
כמו שלג בשרב אתה נושר אל זרועותיי
והחיבוק הזה כל כך שומר עלינו, שומר עלינו
סיימתי את השיר, הסתכלתי עליהם כמו 3 קופים מהופנטים.
אלמוג: ואו.....
אני: מה.. וחייכתי בביישנות...
אלמוג: תראי, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה התרגשתי ככה..
תראי כרגע אני עובד עם שירי מימון, עידן עמדי, איברי לידר..
אני: ואו..
אלמוג: כן, שירי בדרך לפה.. אפילו יצא לכם לראות אותה.
אלמוג: אם תרצי להתחיל לעבוד, אני אשמח.. אם תרצי כוכב נולד אני איתך...
אסף: טוב אחי, אנחנו ניהיה איתך בקשר..
לחצנו ידיים ויצאנו.. פגשנו במעלית את שירי מימון זה הייה כזה מצחיק.
החלטתי לרדת אצל נדב, סימסתי לו שאני באה
אחרי חצי שעה הגעתי..
ישבתי קצת עם ההורים שלו ועליתי לחדר.
אני: בובי...
נדב: נו איך הייה?
אני: בסדר, צריכה עוד קצת לחשוב על זה..
אחרי חמש דקות ראיתי שהדלת נפתחת וראינו את אושרי חבר של נדב עומד בפתח...
אושרי: אוי אחי לא ידעתי שהיא פה..
אני יכול אותך לבד?
נדב: מה קרה?
אושרי: לבד....
ושניהם הסתכלו עלי, הייתי בהלם, בא בלי להודיע וגם מבקש שאני אלך.
אושרי: איכפת לך?
ונדב פשוט שתק.. הייתי בשוק..
הסתכלתי עליו והוא אפילו לא ענה..
לקחתי את התיק וירדתי..
ארז: מה כבר את הולכת?
אני: מה אני יעשה, חבר שלו צריך לדבר איתו לבד.. ואמרתי את זה בקול עצבני..
ארז: מה התעצבנת עליו?
אני: כן, חבר שלו מגרש אותי והוא יושב בשקט..
ארז: עזבי אותך, אח שלי דפוק לפעמים.
אני: כן די.. מה איתך?
ארז: כרגיל, אני יוצא להקפיץ אותך הביתה?
אני: אם אתה יכול, זה יעזור לי..
ארז: סגור..
יצאנו אחרי רבע שעה הגעתי..
דיברתי קצת עם הבנות... ועם ניב, הוא חזר מחול אמרתי לו שיבוא קצת.. האח היקר הזה.
אחרי חצי שעה הוא בא, דיבר שעה עם אמא ועלה.
אני: מאמי, התגעגעתי אליך.
ניב: גם אני..את לא מבינה איזה כיף הייה..
אני: יאו יזבל איזה כייף לך.
ניב: ואי בדרך נזכרתי שביסודי תמיד הייתי מציק לך בדרך הביתה..
אני: ואי ואי מציק.... לא יכולתי לסבול אותך....
ניב: חח הכי כייף הייה להציק לך..
אני: מה אתה אומר..
ניב: כן..
אני: זוכר שאתה וקרין הייתם ישנים אצלי..? היינו עושים כפיות..
ניב: ואי, עכשיו הייתי חוזר לזה..
אני: גם אני..
ניב: נסיכה !
אני: מה איתך, מתי תביא לי איזו גייסה?
ניב: שתגיע כבר..
אני: עם הזמן (:
ניב: מה איתך ועם אדון נדב?
אני: בסדר.. אבל הוא עיצבן אותי...
ניב: למה?
אני: אנחנו יושבים אצלו, פתאום חבר שלו דופק בדלת.. וגירש אותי כי הוא צריך לדבר איתו.. ובתכלס זה בטוח על סתם חרטא..
ניב: ונדב לא אמר כלום?
אני: לא ישב בשקט.
ניב: רציני?
אני: כן...
ניב: עזבי אותך.. הוא ידבר איתך.
אני: כדי לו מאוד.
אסף ובן נכנסו לשבת איתנו קצת, נדב היתקשר לא עניתי..
הייה מאוחר הם הלכו ואני נרדמתי.
התעוררתי בבוקר, וראיתי SMS מאבי שיש היום עבודה.
וההודעה השנייה הייתה מנדב
"מאמי אני מקווה שלא נעלבת..."
"תמשיך לקוות"
הייתי עצבנית.
כל היום הייתי בבית ובצהריים הלכתי לעבודה.
אור: חיייים שליי קפץ עלי
אני: מאמי מה קורה..?
אור: אששש..
עבדנו מלא היה כייף.. אחרי 4 שעות עבודה... סיימנו עייפים אבל מרוצים.
שיר: יאללה בואו נלך לקפה קפה.. היא צעקה לי ולאור...
נכנסו לאוטו של אור..
ואחרי 20 דקות הגענו
נכנסו לקפה קפה וראיתי את נדב,אייל,אושרי ועוד 2 בנות לא מוכרות...
קלטתי אותו ו...........


מה אתן אומרותתת

אומרות שחובה המשך ומהר!
ושנדב חצוף אבל שאני אוהבת אותם ביחד
ושהיא צריכה לעשות דואט עם שירי מימון 😊

אז אמממ המשך?

דייי פאסה כל הריבים האלה...זה טו מאץ'
גבר שהוא אוהב הוא תמיד יאמין בבת זוג ולא יעשה לה סרטי קינאה
היא לא צריכה את הילד הזה כבר!

QUOTE (לולו_סטייל @ 08/12/2012) דייי פאסה כל הריבים האלה...זה טו מאץ'
גבר שהוא אוהב הוא תמיד יאמין בבת זוג ולא יעשה לה סרטי קינאה
היא לא צריכה את הילד הזה כבר!
הם פשוט רבים על שטויות, וחבל..
אבל הם תמיד מוצאים את המקום לחזור אחד לשני
וזה מה שיפה

שיר: יאללה בואו נלך לקפה קפה.. היא צעקה לי ולאור...
נכנסו לאוטו של אור..
ואחרי 20 דקות הגענו
נכנסו לקפה קפה וראיתי את נדב,אייל,אושרי ועוד 2 בנות לא מוכרות...
קלטתי אותו ו...........
הוא הסתכל עלי, התיישבתי.. לא ידעתי מה לעשות
שיר: מה קרה נתקעת..?
אני: זה נדב.. והיא הסתכלה..
הוא לא קם בכלל.
שיר: את אל הולכת להגיד לו שלום?
אני: סתם עצבנית עליו.
אור: שנלך למקום אחר?
אני: מה פתאום...
ראיתי שהם הזמינו חשבון ואז הוא בא
נדב: היי.. הוא אמר לשיר ואור..
שיר&אור: היי
נדב: אפשר אותך שנייה..?
אני: לא עכשיו נדב..
נדב: דברי איתי אז שתסיימי?
אני: כן.
ישבתי עם אור ושיר, הם הרסו אותי מצחוק.. אחרי שעה וחצי יצאנו התקשרתי לנדב..
אני: הלו..
נדב: מה קורה?
שמעתי מלא רעש.
אני: איפה אתה?
נדב: אצל אושרי...
אני: סבבה, אתה רוצה לדבר?
נדב: כן, תרדי ליד הבית של אושרי...?
אני: כן..
ושמעתי ברקע מלא רעש של בחורות.
אחרי כמה דקות ירדתי מהאוטו אמרתי להם ביי. וראיתי את נדב יוצא מהבניין.
התיישבנו על הספסל ליד הבית שלו.
נדב: מה קורה?
אני: מה קורה.
נדב: לא יודע, מה קרה לך ביומים האלה?
אני: נראה לך הגיוני שחבר שלך מגרש אותי מהבית שלך?
נדב: נו בסדר מה את מתעצבנת מאושרי.. את יודעת שהוא משוגע...
אני: אני לא מתעצבנת ממנו, אני מתעצבנת עליך שהוא מזלזל והוא אומר לי ללכת ואתה יושב בשקט.
הוא הסתכל עלי ולא אמר לי כלום
אני: ומה הוא בכלל רצה ממך?
נדב: סתם לדבר על הטיול...
אני: איזה.?
נדב: הם רוצים שנטוס לתאילנד..
והוא הסתכל על הרצפה..
אני: ממממ ואני חשבתי שנטוס ביחד לחשתי...
נדב: מה.?
אני: כלום...
אני: לכמה זמן?
נדב: חודש...
אני: פשש, יפה לכם אמרתי בציניות... מי טס?
נדב: לא יודעת עוד הם רוצים : אייל, אני, לירן, אושרי ועוד 2 ידידות שאת לא מכירה..
אני: מה אתה אומר..
נדב: כן...
אני: אז בגלל זה הוא רצה שאני אלך?
נדב: כן..
אני: טוב, תהנו..
הוא קיבל הודעה וזה הייה מאושרי " נו אחי תעלה,מה שעה? "

אני: תעלה מחכים לך...
נדב: מה יש לך ממנו?
אני: כלום...
קיצור אין לי כח לשבת פה נדב, אתה עולה או בא איתי?
נדב: עולה,לא נעים לי מהם..
אני: סבבה.. תהנו...
קמתי והתחלתי להתקדם לכביש..
נדב: נו מאי.. שמעתי אותו אומר והמשכתי ללכת.
התקשרתי לאסף.
אני: הלו
אסף: מה הולך אחותי?
אני: טוב, איפה אתה?
אסף: בבית עם עמית..
אני: אה, יש מצב אתה בא לקחת אותי? אני תקועה..
אסף: אעאעאעא כן אני באה איפה?
אני: אתה יודע איפה אושרי לווין גר?
אסף: ליד הגן שם?
אני: כן
אסף: טוב אני יוצא..
אחרי 10 דקות הוא הגיע..
נכנסתי לאוטו, לא הייה לי כח לדבר.. הגענו הביתה נכנסתי למקלחת לבשתי פיג'מה ונכנסתי לישון. הייתי כל כך עייפה בגלל העבודה אז נרדמתי תוך שנייה.
בבוקר התעוררתי כשהרגשתי ליטוף על הפנים, התעוררתי וראיתי את קרין.
אני: מאמי..
קרין: יאללה תתארגני על עצמך.. יוצאים לשופינג.
אני: ואו מ ו ש ל ם...
קפצתי מהמיטה, צחצחתי שיניים..
התלבשתי, התאפרתי והייתי מוכנה.
אני: את עם אוטו?
קרין: אכן..
סיימתי להתארגן ויצאנו.
סיפרתי לה מה שהייה עם נדב.
קרין: מה נסגר איתו?
אני: לא יודעת קרין.. וחבר שלו עוד יותר מעצבן אותי.
קרין: כן האושרי הזה מתמיד הייה מעצבן.
אני: אין לי כח לזה... זה מכביד עלי קרין..
קרין: תגידי לו את זה..
הגענו לקניון , נכנסו למלא חנויות קניתי מלא בגדים.. ועגילים זה הייה כזה כייף.
קרין: את יודעת שיש היום מסיבה, של אחד מהשכבה של דניאל. משהו מטורף כל האזור בא.
אני: ישש, נדפוק הופעה..
חזרנו באיזה 3 הביתה.. כל אחת הלכה לביתה... ישבתי עם אמא-דיברנו ואז הלכתי לשיון.. נדב היתקשר ולא עניתי.
התעוררתי ב 7 התחלתי להתארגן.
ראיתי שיש לי הודעה מקרין
"מאמי, יוצאים ב 11 תהי מוכנה נוסעים מונית גדולה.."
הלכתי לשבת קצת עם אסף.
וב 10 התחלתי להתארגן
הוצאתי את השימלה החדשה שקנינו.. התאפרתי שמתי עקב וחיכיתי לטלפון מקרין.
אחרי רבע שעה הם הגיעו, ירדתי... הרגשתי טוב עם הלבוש..
נכנסתי למונית אמרתי שלום לכולם..
גל: היי בובה
אני: מה נשמע?
גל: מעולה...
הגענו הכניסו אותנו מהצד... כמובן !
נכנסו והייתה מוסיקה כזאת כפיית.. קרין ואני הרמנו צייסרים והמשכנו לרקוד..
אחרי כמה דקות ראיתי את חברים של נדב ונדב.. בספות...
לא התייחסתי המשכנו לרקוד..
דניאל: יאללה בנות, בואו ואן גוך עלי.. הרמנו עוד צייסר..
חזרנו לרוקד....
קיבלתי SMS מנדב
" את מוכנה להירגע..? "
הסתכלתי והכנסתי לכיס..
מה אתה אבא שלי.. לא הייה לי כח..
כך פעם באו להתחיל איתי והעפתי.. בשלב מסוים הלכתי לשבת...
..:סליחה אפשר לשבת פה?
אני: כן בטח...
הסתכלתי לצד וראיתי את נדב וחברים שלו רוקדים עם הידידות שהיו בקפה קפה..
זה עיצבן אותי, זה כל כך עיצבן אותי.. לקחתי שלוק מהבירה.. ושוב הסתכלתי....
הבחור שהתיישב לידי: הכל בסדר?
אני: הכל מצוין.... !
הבחור: אז למה את לא מחייכת..
אני: כי אני עצבנית..
וקמתי...
לקחתי עוד כמה שלוקים מהבירה והתקדמתי.. ראיתי את שחר ויוגב ורקדתי איתם..
יוגב: מאי הוא צעק
אני: אה?
יוגב: את ונדב נפרדתם?
אני: לא..
יוגב: סתכלי.. והוא הצביע..
הסתובבתי, וראיתי אותו רוקד עם ה"ידידה" הפרחה שלו.. צמוד.. אבל מה צמוד...
התעצבנתי.. שחר תפסה אותי ביד, הזזתי אותה והתקדמתי אליו..
דפקתי לו על הגב.. הוא הסתובב. ופשוט העפתי לו כאפה.. כל כך חזקה.. עם כל העצבים שהיו לי...
ופשוט הלכתי .. התקדמתי ליציאה.. הוא רץ אחרי...
יצאתי החוצה והתקדמתי למקום שאני יוכל לשבת בו..
נדב: מאי, מה נראה לך?
הוא תפס לי את היד..
אני: נדב עזוב אותי..
נדב: השתגעת?
אני: אני? ראית אך רקדת עם הזונה הזאת..
נדב: תרגעי...
אני: לא רוצה להרגע נדב... נמאס לי כבר...
נדב: לך נמאס?
אני: כן לי נמאס, מהקנאה הזאת, ומלעשות דווקא...
שנינו שתיינו טיפה אז הכך יצא..
נדב: איזה דווקא? מה את גנובה?
אני: לא פשוט סתם אתה רוקד איתה ככה? אה? וגם בטיול בטח תרקוד איתה ככה..
צעקתי עליו
נדב: ועוד אני קנאי?
אני: נדב כפרה.. אני לא קנאית אני מציאותית..
נדב: טוב מה את רוצה עכשיו?
אני: שתפסיק להתנהג כמו ילד... ותתנהג משום מה כמו גבר..
נדב: מה את אומרת.. הוא הסתכל עלי....
אני: מה שאתה שומע.. כמו ג ב ר !!!!!!
נדב: יודעת מה מאי, אין לי כח אלייך.. כל דבר שעושים בשבילך לא טוב ! את לא מעריכה שום דבר...
אני: אני? אני לא מעריכה ?
אני זאת שרבה איתך על כל שטויות? כל בן אדם שני שמדבר איתי אתה כבר חושב שיש לי משהו איתו ורץ הביתה נעלב...
נדב: כן את לא מעריכה...
אני: איך אתה מעיז להגיד דבר כזה...?
נדב: נתתי לך את הנשמה שלי..
אני: ואני לא? כל דבר שהיית צריך נתתי לך.. מה אתה בא לריב איתי על מי נתן יותר? זה בדיוק מה שאני מסבירה לך..
אתה ילד! תתבגר!!!
צעקתי עליו, הוצאתי אליו כל כך הרבה עצבים.
נדב: לא מותק, תני לי לחדש לך משהו.. את ילדה...
אני: סבבה, אין לי כח לריב הדפוק הזה....
הוא עמד והסתכל עלי..
אני: אתה יכול להיכנס.. אין לי מה להגיד לך יותר
הוא עמד כמה דקות ונכנס..
הרגשתי רע.. הלכתי לספסל מאחורה.. ופשוט הדמעות לא הפסיקו ירדו..
הוצאתי את הפלאפון ראיתי מלא שיחות שלא נענו מקרין ודניאל ומשחר ושני שהיו גם
"קרין, אני רוצה לעוף.. אתם בקטע של ללכת .?"
הייה יחסית מוקדם אז לא חשבתי שהם ירצו ללכת.
"איפה את? מה קרה?"
אני: "בספסל מאחורה, אין לי כח !!!"

אחרי חמש דקות שמעתי צעדים.. וראיתי את קרין. היא חיבקה אותי ואני בכיתי.. כמו תינוק.
קרין: היי בייב, מה קרה?
אני: רבתי עם נדב... ממש הגענו למצב של צעקות... בחיים זה לא הייה ככה.
קרין: בסדר מאמי, אין מה לעשות. היית חייבת להתפרק.
אני: כן.. לא בא לי להיות פה..
קרין: חייבים אבל מונית גדולה.. כי קטנה תעלה מלא כסף..
אני: לא איכפת לי.. מאמי, אם בא לך להישאר תישארי אני יחזור לבד..
קרין: נראה לך... אני רק יגיד ביי לדניאל
אני: טוב אני אזמין מונית בינתיים..
הזמנתי מונית ואחרי 10 דקות היא הגיעה..
קרין ירדה אצלי, נכנסו התקלחנו ונרדמנו כפיות..
בבוקר התעוררנו קרין הלכה...
אני הכנתי לי נס, התיישבתי במחשב, פתחתי את הפייסבוק ו...



אין עליכן בנות