למרות כל הצרות -->

😁 המשך!

תמשיכייי

למרות כל הצרות - פרק שמיניי

ליאל-


"אז ממה את נפגעת אם את לא מרגישה כלום?" שאל רן ישירות בלי ללכת סחור סחור,

יכול להיות שאני באמת אוהבת אותו? לא אבל אסור לי, הוא עם מיטל, אני לא יכולה! ,חשבתי לעצמי.

"אסור לי לאהוב אותו." אמרתי בשקט - יותר לעצמי- וקיוויתי שהוא לא ישמע אותי.

"למה אסור לך?" הוא שאל בקול רך מרים את פני לעברו כדי שאביט בו, ראיתי את עיניו הירוקות מביטות בי עמוק אל תוך תוכי כאילו הוא קורא אותי.

"כי.. כי אתה ומיטל.." אמרתי.

"אין אני ומיטל, זה נגמר כבר אתמול."

"בטוח?" שאלתי.

"כן, היא פשוט הבינה שהמשכתי בחיים שלי ושאני אוהב אותך אז היא מנסה להרוס."

"אני.." התחלתי לומר.

"אני באמת אוהב אותך!" הוא אמר לעברי מביט בי בעיניים נוצצות מתוודה באהבתו אליי.

"אבל רן, אנחנו בקושי מכירים.. זה.. זה לא הגיוני."

"אני יודע, אבל משום מה שנינו מהשנייה שנפגשנו התחלנו להרגיש רגשות אחד כלפיי השנייה, אני טועה?" הוא אמר בביטחון

"לא." לחשתי.

"אז את רואה? אם את רוצה שנחכה קצת ונכיר אחד את השנייה יותר ורק אז ננסה להיות ביחד, אין לי עם זה בעיה."

"אני חושבת שזה יותר עדיף." אמרתי.

"אבל בתנאי אחד." הוא אמר והבטתי בו מקשיבה. "שבזמן הזה נבטיח שלא נהיה עם אף אחד אחר."

"אין בעיה." אמרתי ולראשונה מהבוקר באמת חייכתי.

"יופי! ככה אני אוהב אותך, מחייכת!" הוא אמר והסמקתי מעט.

נשמע הצלצול לסיום ההפסקה ושנינו קמנו והתקדמנו לכיוון כיתתנו.

"שיעור מהנה!" הוא אמר.

"כן, להזכירך זה שיעור ספרות כנראה התכוונת לשיעור מעונה!" אמרתי לעברו והוא צחק.

"מה מצחיק? היא המורה הכי מפגרת שאני מכירה."

"אל תדאגי זה לא יימשך לנצח."

"אני מקווה." אמרתי ובאתי להיכנס לכיתה אך לפני זה הסתובבתי לעברו.

"תודה, תהנה גם אתה." אמרתי נושקת על לחיו והוא חייך.

"אני אנסה."

"אה, ותמסור לעומר כל מה שהיה, אני מקווה שהוא לא דואג לי."

"אני אומר לו הכל." הוא אמר וחייך ולאחר שנפרדנו באמירת "ביי" אחד לשני הרשיתי לעצמי להיכנס לכיתה ולהתיישב במקומי.

"את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?" שאל יקיר.

"מה עובר עליי?" שאלתי לא מבינה.

"בבוקר את בוכה ועכשיו את מאושרת כמו לא יודע מה, הכל בסדר?"

"סתם, יום מוזר."

"את בטוחה?" הוא שאל.

"יקיר, מה עובר עלייך ממתי אתה כל כך מתעניין בחיים שלי?" שאלתי והוא לא ענה, פשוט עזב את העניין.

כל השיעור הוא הביט בי והיה נראה שחשב על משהו אך לא אמר לי דבר, התעלמתי ממבטו וחשבתי על רן, ולפתע הרגשתי דגדוגים קטנטנים בביטני.

אלו פרפרים? , שאלתי את עצמי.

"אז כמו שהתחלתי לומר, כמעט כולם מכירים את הסיפור של רומיאו ויוליה, הם חיברו שני עולמות שונים לגמרי שהיו ביריבות קשה, לא רק שהם התאהבו אחד בשני ממבט ראשון אלא הם גם התמודדו עם כל הקשיים בדרך ועם כל האנשים שניסו להפריד אותם ואת אהבתם הגדולה." שמעתי את המורה אומרת ולפתע עיניי נפקחו בהלם,

רומיאו ויוליה? הצרות בהתחלה, הסיכסוכים, האהבה ממבט ראשון, למה שמעתי דווקא את המשפט הזה מכל השיעור? זה אמור להיות סימן? כלכך הרבה שאלות התמלאו בראשי ליבי פעם בפראות אינסופית וכשנשמע הצלצול להפסקה קפצתי בבהלה.

"ליאל?" שאל אותי יקיר והביט בי.

"כן?"

"את רוצה לבוא א.."

"ליאל!!" קטע עומר את יקיר באמצע המשפט והתקרב לעברנו במהירות.

"אני אדבר איתך עוד מעט." אמרתי לעבר יקיר.

"זה בסדר." הוא אמר ונראה כעוס והלך משם.

"מה הוא רצה?" שאל עומר לא מבין.

"אין לי מושג, הוא לא הספיק לומר."

"תתרחקי ממנו."

"למה?"

"מילה שלי, תתרחקי."

"אוקיי." אמרתי לא מבינה.

"טוב טוב, מה שמעתי שוב בכית? מה את רוצה מכות? תפסיקי לבכות כבר!! את יפה יותר עם חיוך תביני את זה כבר."

"זה בסדר עומר, אני לא אבכה יותר." אמרתי וחיבקתי אותו אליי באושר.

"אני אוהב את ליאל המאושרת!"

"גם אני אוהבת." אמרתי בחיוך.

"שוב התנשקתם?" שאל עומר.

"כן, אבל זה קרה בטעות, נפתי במדרגות ישירות עליו."

"זהו, נרגעתם? אתם מדברים?"

"כן, דיברנו ו.. הוא אמר שהוא אוהב אותי." אמרתי משפילה מבט.

"הוא התוודה?" שאל עומר. "ומה את מרגישה אליו?"

"אני חושבת ש.. גם." שאמרתי והרגשתי איך סומק עולה על פניי.

"אז אתם ביחד?" שאל עומר לא מבין.

"לא, אמרתי לו שעדיף שנכיר קודם ורק אז נהיה ביחד כי אנחנו מכירים רק יומיים."

"תשובה טובה." אמרתי עומר בחיוך וצחק.

"מה אתה צוחק?" שאלתי אותו נותנת לו כאפת שטות בכתף. "טוב אני הולכת לעינב היא רוצה לדבר איתי."

"רגע, אני צריך לומר לך משהו." הוא אמר במבט רציני.

"אמא'לה, עומר, אתה מלחיץ אותי, מה נהיית רציני?"

"רן לא משקר לך, הוא באמת אוהב אותך."

"א..אוקי." אמרתי בחיוך מסמיק ובתוך תוכי יש התפרצות של הר געש הלב משתולל לו ורוקד והבטן פשוט מדגדגת!

תהננוו :]

תמשיכיייי 😊

מצצטערתת שלא העליתי פרק,
גם לא יצא לי כלכך להיות במחשב..
היתה לי בגרות אחרונה [לכל החיים ] בהיסטוריה, משמע לילות לבנים עם ספר עבה כתום..
בכל מקרה, אני מקווה שאני שאספיק להעלות לכם היום פרק,
אם לא אז מחר :]
אווהבתתת 😘

למרות כל הצרות - פרק תשיעיייי !

ליאל-

"אה, והיקיר הזה.." התחיל לומר לעברי עומר.
"כן, מה איתו?" שאלתי.
"תעשי לי טובה ותתרחקי ממנו."
"מה? אבל למה?"
"הוא לא מסוג הבנים שאני רוצה שתהיי איתם." הוא אמר.
"אני לא מבינה." אמרתי מתוודה.
"פשוט תיזהרי." הוא אמר.
"אוקיי, אין בעיה, אגב מתי אתה מסיים ללמוד?"
"רבע לשתים עשרה."
"אוף, באסה." אמרתי מחמיצה פנים.
"למה?"
"רציתי שנצא ביחד אבל אני מסיימת בשתיים עשרה וחצי."
"כולה שלשת רבע שעה, אני אחכה לך." הוא אמר לעברי בחיוך.
"יאייי," אמרתי וחיבקתי אותו ולפתע אורטל עברה לידינו כמו רוח והביטה בי במבט ארסי.
"טוב, אני אחזור לכיתה." אמרתי.
"אין בעיה." הוא אמר בחיוך והמשכתי לכיוון כיתתי.
"ליאל." אמרה לעברי עינב כשקלטה אותי.
"סורי שהתעכבתי, דיברתי עם אחי." התנצלתי בפניה.
"אין בעיה, זה בסדר, תקשיבי שניה." היא אמרה ונשמעה מסקרנת במידה רצינית מאוד. "את חייבת להיזהר ממנו."
"מה יש לכולם עם ה"להיזהר" הזה?"
"תקשיבי, זה לא צחוק, אני שמעתי אותו מתעקב על כמה מהר הוא יצליח לשכב איתך, הוא אמר שתוך שבוע הוא יצליח."
"מה?!!!" צרחתי והייתי המומה.
"אם הוא שוב יבוא לדבר איתך אל תתייחסי." היא אמרה לעברי.
"על מה את מדברת? הוא בחיים לא היה מנסה לעשות לי את זה." אמרתי, אין מצב בעולם, רן לא כזה, אני בטוחה, חשבתי לעצמי.
"אני לא צוחקת ליאל, הוא התערב עם נדב ורותם." היא אמרה.
"מי התערב?" שאלתי וכבר איבדתי אותה לגמרי.
"יקיר." היא אמרה.
"אז בגלל זה עומר הזהיר אותי."
"איך? אבל עומר לא יודע שהם התערבו." אמרה עינב.
"אז אני אספר לו היום."
"לא, אני מכירה את אחיך יותר מדיי טוב, הוא לא ישאיר את יקיר בחיים אם הוא ישמע על זה."
"כן נכון, אבל איך אני אסתיר ממנו את זה? בחיים לא הסתרתי ממנו משהו."
"אני אדבר איתו כאילו שאת לא יודעת אבל.." התחילה לומר עינב ולפתע יקיר עברה לידינו כשהוא מגניב לעברי מבט עם חיוך קטן.
"אני יושבת לידך עכשיו." אמרתי לעברה והתחלתי לפחד, למזלי היא ישבה לבד.
"בכיף, בואי." אמרה עינב ועזרה לי לקחת את הדברים שלי ולהעביר אותם לשולחן שבו היא ישבה.
"אני חייבת לספר לפחות לרן." אמרתי לעברה.
"איזה רן?" היא שאלה.
"פרץ."
"את מכירה אותו?" היא שאלה אותי מופתעת.
"כן."
"אני לא בטוחה שזה רעיון טוב כל כך, הוא יכול לומר לעומר או בעצמו לעשות משהו."
"אני אגיד לו לא ספר לעומר."
"אני לא יודעת עד כמה הקשר שלכם חזק אבל אם ממש אכפת לו ממך הוא יכול להתעצבן."
"כן, יש בזה משהו, מה אני אעשה?"
"או שאת מוצאת לך חבר וככה הוא לא יוכל להתקרב אלייך או שבאמת נספר לעומר ורן."
"טוב, נחכה יום יומיים ונראה."
"כיתה יא' 2 להיכנס לכיתה בבקשה אני רוצה להתחיל." אמרה המורה.
אני ועינב התיישבנו במקומותינו כשכל שאר התלמידים נכנסים לכיתה ומתיישבים במקומם."
"להוציא מחברות אני מתחילה ללמד."
"מה אבל המורה, רק התחילה השנה."
"לא נו.."
"כבר?"
נשמעו תלונות בכיתה והמורה הביטה בהם.
"אתם כיתה יא' תתרגלו." היא אמרה לעברם והתחילה להכתיב לנו חומר בתנ"ך.
"עוד כמה זמן נגמר היום?" שאלתי את עינב.
"חמש דקות." היא אמרה.
"אגב, מה איתך ועם יותם?"
"מה איתנו?"
"הסתדר בסוף?"
"לא, הוא בגד בי, הבין שגיליתי ניסה לחזור אליי, לא נתתי לי ובסוך הוא הלך אליה."
"לא נורא חיים, אל תשכחי הלך הנסיך יבוא המלךך!"
"אני מקווה, ומה איתך את?"
"אני, לא יודעת, נקווה שיהיה משהו."
"יש מישהו באופק?" היא שאלה וחייכתי.
"אתם משוחררים." אמרה לפתע המורה וכול הרו אל עבר היציאה מהכיתה.
"נו, נו, דברי כבר, מי זה?"
"רן." אמרתי והרגשתי שפניי סמוקות.
"ליאל." שמעתי לפתע את רן קורא לי הוא היה ממש רחוק ממני, הוא עמד בקצה השני של בניין בית הספר, ובית הספר שלנו היה -איך לומר!?- פשוט ענק!
"איזה חיים ארוכים." אמרה לעברי עינב.
"ליאל." ראיתי לפתע את יקיר מהצד השני."
"מבוקשת את." אמרה עינב.
"אני צריכה אותך, עינב, אל תלכי בבקשה." אמרת לעברה.
"ליאל, אני צריך לדבר איתך." אמר יקיר לעברי והבטתי בעינב מתחננת.
"אני חייבת לעוף, סורי מאמי, וזה בסדר, רן פה." לחשה לי עינב והתחילה ללכת כשהיא מנופפת לי לשלום, רן עוד היה רחוק ממני ויקיר כבר הספיק להיעמד מולי.
"כן?" שאלתי בקול שברירי, אני מודה, פחדתי, לא היה לי את אותו האומץ כמו בלילה הקודם שקרה לי משהו כזה, הייתי משותקת פשוט.
"אני ואת צריכים לדבר."
"אני.. אני מצטערת יקיר, אני חייבת ללכת, אנחנו.. אמ.. נדבר?" שאלתי אותו.
"לא, אנחנו חייבים לדבר עכשיו."
"מ..מה?" שאלתי אותו מביטה בו בפחד.
לפתע הוא הצמיד את שפתיו לשפתי במהירות והתחיל לנשק אותי, ניסיתי להתנגד לו אך ללא הצלחה הוא היה חזק ממני, הבטתי לכיוון שממנו רן בא וראיתי שהוא התחיל לרוץ לעברנו.
ניסיתי שוב להתנגד והצלחתי איכשהו להתנתק ממנו וכשסוף סוף הצלחתי הרמתי את ידי והיא עפה בחבטה חזקה על הלחי של יקיר כשאני מתרחקת אחורנית, כנראה שהוא לא הבחין ברן כי הוא ניסה להמשיך להתקרב אליי.
"רן.." אמרתי מפוחדת כשכבר נדחקתי לקיר ודמעות בעיניי, הבטתי ברן וראיתי שהוא מדברעם מישהו בפלאפון כשהוא עדיין מתקדם לעברנו במהירות אך הוא עדיין היה רחוק.
"אל תיגע בי." אמרתי לעברו של יקיר.
"אף אחד לא פה, זה רק אנחנו." הוא אמר והצליח לקרוע את שרוול חולצתי כך שחציה נפל כלפיי מטה.
"תפסיק." צעקתי אך הוא לא וייתר, הוא הכניס את ידו מתחת לחולצתי מנסה להגיע אל הסוגר של החזייה, ניסיתי להתנגד ולמנוע ממנו לעשות את זה אך הוא הצליח להגיע ולפתוח אותה.
"לא!"צרחתי ואזרתי את כל כוחותיי והרמתי את ברכי אל בין רגליו חובטת בחבטה חזקה והוא התקפל מכאבים.
החזרתי את חולצתי כדי שלא תיפול וכשניסיתי ללכת משם הוא תפס אותי שוב כשהוא רוחן לעברי והתחיל לנשק את צווארי, לא יכולתי להתנגד לו, אם הייתי משחררת את ידי מחולצתי היא והחזייה היו יכולות ליפול.
"תתרחק ממנה!" צעק רן כשסוף סוף הצליח להגיע אליי והדף אותו מעליי, התיישבתי על הרצפה במקום שבו עמדתי והתחלתי לבכות, רן לא חיכה שניה וכבר החל להרביץ ליקיר ללא רחמים וראיתי את עומר רץ לעברי.
"ליאל," אמר עומר לעברי והתקופף מקים אותי.
"מה הוא עשה לך?" שאל עומר כשהוא מוחה את הדמעות שלי.
"הוא נישק אותי בכוח ו.. ו.. הוא פתח לי את החזייה וקרע לי את החולצה." אמרתי ביבבה דרך הבכי.
"תסתובבי." הוא אמר והפניתי לו את גבי, הוא הרים מעט את חולצתי והחזיר את החזיה למצבה.
"עומר." אמרתי מחבקת אותו ובוכה על כתפו.
"שימי את זה עלייך." הוא אמר והביא לי את הקפוצון שלו שהוא הביא למקרה ויהיה קר. "תחכי לי במכונית, קחי את המפתחות ותנעלי מבפנים."
"הוא.." התחלתי לומר.
"הוא מה?" שאל עומר.
"הוא התערב עם נדב ורותם שהוא תוך שבוע יצליח להשכיב אותי." אמרתי לעברם בקול חלוש.
"מה?" רן ועומר צעקו.
"מאיפה את יודעת?" שאל עומר.
"זה נכון?!" שאל רן את יקיר.
"לא, זה לא." הוא אמר ורן תפס את ידיו מאחוריי גבו כשהוא מדביק אותו לרצפה ומועך אותו בעזרת ידו השנייה.
"מי אמר לך?" שאל אותי עומר.
"עינב סיפרה לי." אמרתי משפילה את מבטי.
"אתה משקר!" אמר רן לעברו והכאיב ליקיר יותר.
"טוב, לכי למכונית, אנחנו כבר באים." אמר עומר והתקדמתי לעבר היציאה של בית הספר ולפני שירדתי במדרגות הסתובבתי ראיתי את עומר ורן מכים את יקיר ללא רחמים.
"אתה פגעת בה! אתה שברת את הילדה שאני הכי אוהב." שמעתי את רן צועק ובועט ביקיר שהיה שרוע על הרצפה.
על פניי עלה חיוך קטן ויצאתי מבית הספר נכנסת למכונית של עומר ונעלתי את עצמי מבפנים.
ישבתי שם בערך עשר דקות ולפתע שמעתי מישהו דופק על החלון ונבהלתי הבטתי בחלון וראיתי את עומר וראיתי שהוא סימן לי להסתכל לצד השני וראיתי את רן מביט בי בעצב, פתחתי את הדלת ויצאתי מהמכונית.
"ליאל." אמר רן והבטתי בו הוא נפצע בשפה ובגבה ונאנקתי מכאב כשראיתי זאת, עומר נפצע רק בשפה התחתונה.
מבלי משים לב הרגשתי איך רן מושך אותי אליו ומחבק אותי חזק עוטף אותי בגופו כשראשי נח על חזהו ופשוט התחלתי לבכות בלי הפסקה.
"ליאל." אמר עומר מודאג.

צ'יפרתי בפרק ארוך במיוחד, אני?! אהבתי את הפרק הזה, אז תהנו לכם, שבתת שלוםם:]

זה טיפה הזוי לא?
בכל מקרה תמשיכיי

QUOTE (מלאכית122 @ 28/01/2011) זה טיפה הזוי לא?
בכל מקרה תמשיכיי
למה הזוי?! כאילו מאיזו בחינה?
אני רוצה לנסות לשפר את הכתיבה אז אם יש הערות תודיעו לי...

QUOTE (פשוטטאאני @ 28/01/2011) QUOTE (מלאכית122 @ 28/01/2011) זה טיפה הזוי לא?
בכל מקרה תמשיכיי
למה הזוי?! כאילו מאיזו בחינה?
אני רוצה לנסות לשפר את הכתיבה אז אם יש הערות תודיעו לי...
כאילו מה הוא כמע אונס אותה בבית ספר ואין אף אחד?😮

QUOTE (מלאכית122 @ 28/01/2011) QUOTE (פשוטטאאני @ 28/01/2011) QUOTE (מלאכית122 @ 28/01/2011) זה טיפה הזוי לא?
בכל מקרה תמשיכיי
למה הזוי?! כאילו מאיזו בחינה?
אני רוצה לנסות לשפר את הכתיבה אז אם יש הערות תודיעו לי...
כאילו מה הוא כמע אונס אותה בבית ספר ואין אף אחד?😮
אהה, כן, חשבתי על זה, אבל זה היום הראשון ללימודים כולם הולכים ישר הביתה וגם זה היה ביצפר ענק ככה שלא תמיד היו רואים מה הולך.. בכל מקרה, אני מבינה אותך :]

פרקקק עשייירי

"טוב, בואו נזוז הביתה, כבר מאוחר." אמר עומר לפתע.
"כן, אני אבוא אליכם, לכי עם עומר." אמר לעברי רן.
"טוב." אמרתי בקול חלוש והתנתקתי מהחיבוק שלי ושל רן.
רן פתח את הדלת המכונית של עומר ונכנסתי אל תוכה כשהוא סוגר אחריי את הדלת, ראיתי שהוא ועומר דיברו ביניהם על משהו התחבקו חיבוק גברי עם תפיחה על השכם ולאחר מכן כל אחת התפנה לרכבו.
"מה עשיתם לו?" שאלתי לאחר כמה דקות של נסיעה כשרעד נשמע בקולי.
"הוא קיבל את מה שהוא היה צריך לחטוף." אמר עומר.
"עינב הזהירה אותי."
"זהו, נגמר, יהיה בסדר." הוא אמר ובדיוק החנה את המכונית.
"אני מקווה." אמרנו ונכנסנו אל תוך הבית.
"אל תדאגי, אני כאן עכשיו." אמר לעברי עומר.
"אני מתקלחת." אמרתי לעבר עומר בלי להביט בו ועליתי אל חדר המקלחת שהיה ממוקם ליד החדר של עומר.
פתחתי את המים כשאני מזיזה את הברז לכיוון מים הרותחים וחיכיתי שהם התחממו, פשטתי מעליי את הבגדים וזרקתי את החולצה שיקיר קרע לי לפח,הבטתי במראה רואה את עצמי כרוח, משהו בעיניי כאילו נעלם אך לא באמת, הוא היה חבוי משהו היה צריך לגרום לו לחזור..
הורדתי את האיפור שהיה עליי וכשראיתי שמתחילים לעלות אדים במקלחת החזרתי את הברז לאמצע ונכנסתי מתחת לזרם המים נותנת להם לשטוף את הגועל ממני, את הלכלוך שידיו השאירו אחריהם עליי, את מגע השפתיים שנגעו בגופי, הרגשתי מגעיל, יותר מדיי מגעיל, שפשפתי את גופי עשרות פעמים כדי להוריד את ה"לכלוך" אך לא הצלתי הוא נשאר שם, מסרב לרדת..
"ליאל? הכל בסדר?" שמעתי את עומר קורא לי מעבר לדלת המקלחת.
רציתי לענות לו אך לא הצלחתי להגיב.
"ליאל?" שמעתי עכשיו את רן. "אל תלחיצי אותנו, אל תנסי לעשות שטויות כי את יודעת שאנחנו יכולים להיכנס בכוח."
יצאתי מהמקלחת לובשת עליי חלוק לבן שהיה תלוי על וו מאחורי הדלת ופתחתי את הדלת מביטה בהם אך עדין לא הוצאתי מילה מפי.
ליאל." אמר רן לעברי מודאג והבטתי בו ולאחר מכן השפלתי את מבטי ושוב בכיתי.
"אני הולכת להתלבש." לחשתי לעברם.
"טוב, ואל תעשי שטויות." אמר עומר לעברי והנהנתי.
נכנסתי לחדר ולבשתי על עצמי מכנס טרנינג וחולצה קצרה וירדתי למטה כשאני מסרקת את שיערי.
"איך את?" שאל רן כשראה אותי.
"ב..בסדר." אמרתי בחיוך קלוש.
"רוצה לשמוע את השיר שלך?" שאל אותי עומר והנהנתי, המנגינה הזאת תמיד גורמת לי להרגיש יותר טוב.

נקודת מבט של רן:

"רוצים לאכול?" היא שאלה בזמן שהיא נכנסת למטבח ועומר ניגש לדי-וי-די להכניס לתוכו דיסק כלשהוא.
"מה נכין?" שאלתי.
"תכינו צ'יפס ושניצל." אמר לנו עומר מכיוון הסלון.
התחלנו לבשל כשכולנו שותקים ולפתע עומר הפעיל את הדיסק ומתוכו נשמעה לה מנגינה רגועה ושלווה שהייתה נעימה כל כך לאוזן, הבטתי בו לא מבין והוא הניע את שפתיו בשקט ואמר לי: "תסתכל עלייה."
הבטתי בה ושמתי לב שלאט לאט על פניה התחיל לעלות לו חיוך קטן שמרגע לרגע גדל והפך לחיוך מאוזן לאוזן.
"איך עשית את זה?" לחשתי לו כשהוא נעמד על ידי.
"מאז שהיא ילדה קטנה היא אוהבת את השיר הזה, לא משנה מה קורה ועד כמה הדבר גרוע השיר תמיד גורם לה לחזור להרגיש כמו קודם – טוב יותר." הוא אמר.
"בואו האוכל מוכן." היא אמרה לעברנו בחיוך מאושר והתיישבנו שלשתינו לאכול.
"אז, הזוג המוזר יהיה זוג בסופו של דבר?" שאל לפתע עומר.
"אולי.." אמרה ליאל וחייכתי לעברה.
"בחיים לא שמעתי על שני אנשים שהתאהבו אחד בשנייה ממבט ראשון בצורה כזו עצומה." הוא אמר.
"עכשיו אתה מכיר." אמרה לעברו ליאל.
"נכון." אמרתי לעברו ופינינו את הצלחות לכיור לאחר שסיימנו לאכול.
"אני הולכת להכין שיעורים." אמרה ליאל ובאה לעלות לכיוון חדרה.
"מה שיעורים? רק היום הראשון ללימודים!" אמרתי לעברה.
"תגיד את זה למורות." היא אמרה בחיוך ועלתה לחדרה.
"עומר, אני חייב למצוא לך מישהי!" אמרתי לעברו לפתע.
"לא, עזוב אותך, אני רוצה קצת לבד אחרי הבגידה של אורטל."
"אתה יודע שאם היית מקשיב לליאל מוקדם יותר זה היה פחות כואב."
"כן, אבל מה יכולתי לעשות, הייתי עיוור מאהבה."
"כן, אני יודע על מה אתה מדבר.." אמרתי.



יצא קצר \= אבל תהנו, אני אעלה עוד פרק היום בערב בע"ה

המשךך 😁

פרק 11


"רגע, אז אתם ביחד עכשיו?!" שאל לפתע עומר.
"אפילו אני לא יודע, אבל אני חושב שאפשר להגדיר את זה ככה." אמרתי לעברו.
"רן אני סומך עלייך שתשמור עלייה."
"אני אשמור."
"כי אתה יודע שאין לי רחמים למי שפוגע בה."
"כן, כן, אני מכיר אותך." אמרתי מגחך.
"בוא נצא היום." אמר עומר.
"לאן ועם מי?" שאלתי.
"אני, אתה וחברה שלך." הוא אמר לעברי.
"אני חייב למצוא לך מישהי, זה לא הולך ככה!"
"רן, עומר? לעינב ולי יש חשק לצאת היום." אמרה לפתע ליאל כשיצאה לעבר הסלון.
"תגידי לה שבחמש תהיה מוכנה, אבל לאן נצא?" אמרתי.
"לים!" אמר עומר.
"רעיון טוב." אמרנו אני וליאל יחד, היא מסרה לה את הדברים וניתקה את השיחה.
עינב, חשבתי לעצמי, עומר באמת דיבר עליה הרבה בזמן האחרון .
"אני עוד אמצע לך מישהי!" אמרתי לעברו.
"לא רן, עזוב."
"אתה חייב לצאת מהדיכאון הזה."
"אני אהיה בסדר."
"טוב נראה כבר." אמרתי.
"איזה צבע? שחור אדום או כחול?" שאלה לפתע ליאל.
"צבע של בגד ים?" שאלתי.
"אדום!" אמר עומר.
"בטוח?" היא שאלה.
"כן, הוא יפה עלייך יותר מכולם." הוא אמר ולאחר מכן ליאל הסיטה את מבטה מעומר לעברי כבקשת תשובה.
"אני לא ראיתי אותך לובשת אף אחד מהם, אז אני עם הדעה של עומר." אמרתי.
"אז אני אלבש היום את האדום." היא אמרה.
"תתארגני מהר!" צעק לעברה עומר.
"היא כל כך מושלמת." אמרתי לעברו של עומר.
"אבל פגיעה רצח." אמר עומר.
"כן, שמתי לב."
"טוב, נראלי שכדאי שתלך לבית שלך להתארגן ותחזור." אמר לעברי עומר.
"כן, רעיון טוב." אמרתי.
"אבל זריז שלא נחכה לך." אמר עומר וצחקתי.
"ביי, נתראה." אמרתי ולפתע ליאל ירדה במדרגות כששערה אסוף בצורת קוקו גבוה ולבושה בבגד הים שבצבץ מתחת לשמלת החוף הורודה בהירה שהייתה מעט שקופה כך שיכלו לראות את בגד הים מתחתיה.
"לאן אתה הולך?" היא שאלה ניגשת אליי.
"לבית להתארגן, אנחנו ניפגש כבר בים."
"טוב." היא אמרה בחיוך שובבי.
"ביי." אמרתי לעברה ונשקתי ללחייה קצת קרוב לשפתיים וכשהתקדמתי לדלת הבטתי בה וראיתי שהיא נוגעת בקצות שפתיה היכן שנשקתי לה וחייכה.
יצאתי מהבית בחיוך נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע לכיוון ביתי וכשהגעתי החניתי את המכונית ולאחר מכן נכנסתי לבית.
הוצאתי מהארון תיק גב והכנסתי לתוכו: מגבת, פירות שהיו במקרר, בקבוק קולה גדול ו2 בקבוקי בירה קטנים לי ולעומר.
"לא שכחתי כלום?" שאלתי את עצמי כמצפה לתשובה.
"אה!! הבגד ים!" אמרתי ועליתי לקומה העליונה מחליף למכנס גלישה שחור עם קשקושים צבעוניים, כפכפים וגופיה שחורה צמודה שהדגישה את צבע עיניי בצורה יפה.
-" כבר עברו יומיים שאני חושב רק עלייך.." התנגן לו הצלצול מהפלאפון.
"הלו?" שאלתי.
"רן?" שמעתי את קולה של ליאל. "איפה אתה, אנחנו כבר בים."
"אני כבר מגיע, לאן הולכים?"
"לחוף שאתה ועומר תמיד הייתם הולכים עם החברים שלכם."
"אין בעיה, אני כבר יוצא." אמרתי וניתקנו את השיחה, לקחתי את התיק והכנסתי למכונית, נסעתי אל עבר הים וכשהגעתי החניתי את המכונית והתקדמתי לעבר עומר שישב בחול בוהה בים.
"היי, איפה הבנות?" שאלתי אותו.
"משחקות להן." הוא אמר לא מסיר לרגע את העיניים שלו מהם או יותר נכון ממנה?
"קח, אחי." אמרתי מוציא לו בקבוק אחד של בירה.
"תגיד, עינב.." הוא התחיל לומר לאחר שלקח לגימה מהבירה.
"כן?" שאלתי.
"כמה זמן הן חברות?"
"לא הרבה, אולי חצי שנה." אמרתי לעברו.
"זהו, אני זוכר שרק לאחרונה ראיתי אותה עם ליאל." הוא אמר.
"רן!" אמרה ליאל כשראתה אותי, היא נראתה כל כך טוב.
"בואי!" אמרתי מושך את ידה לעברי בזמן שעינב התיישבה ליד עומר.
"אימא'לה, רן, אתה לא נורמאלי!" היא אמרה ונפלה על החול ולאחר שהתמקמה בין רגליי היא נשענה על גופי כשגבה מופנה אליי וראשי מונח על כתפה.
"איזה הבדלי גובה יש ביניכם." אמרה עינב.
"לא הרבה." אמרתי.
"רן, להזכירך שאני רק מטר שישים." היא אמרה כשהיא מסובבת את ראשה לעברי.
"אז רק עשרים ושלושה סנטים, ביג דיל!" אמרתי בחיוך.
"עומר?" שאלה ליאל והבטתי בו, הוא הביט לעבר הים שקוע במחשבות ומבט דיכאוני הופיע על פניו.
"עומר!" קראתי לעברו והוא התנער ממחשבותיו.
"נו, דיי עומר, היא לא כאן עכשיו." אמרה ליאל.
"אני יודע, אבל ייקח עוד זמן עד שאני אשכח את מה שהיא עשתה לי."
"תתנחם בזה שאתה לא לבד בסיפור." אמרה עינב.
"על מה את מדברת?" שאל עומר.
"אני גם בסיטואציה דומה." היא אמרה והבטתי בליאל לא מבין והיא הנהנה לעברי, סימנתי לה שנזוז משם לתת להם להיות לבד וקמנו מהחול והלכנו לעבר הים.
"אימא, רן, תוריד אותי!" היא צעקה שהרמתי אותה על ידיי בזמן שאני רץ בתוך המים.
"הנה." אמרתי מוריד אותה בעדינות אך במקום יחסית עמוק כשהמים מגיעים עד מותניי והמים מגיעים עד מתחת לחזה שלה.
עמדנו צמודים אחד לשני ורכנתי לעברה.
"רן.." היא אמרה ורעד נשמע בקולה.
"את לא יודעת מה את עושה לי, את פשוט משגעת אותי." אמרתי לה כששפתיי מרפרפות על שפתיה.
"אני אוהבת אותך." היא לחשה לי.
"גם אני אוהב אותך." אמרתי ושפתיי סגרו על שפתיה והתנשקנו זמן מה.
"אימא!" צעקה ליאל כשהתנתקנו לפתע בגלל גל שהתנפץ עלינו.
"את בסדר?" שאלתי אותה כשעזרתי לה לעמוד.
"כן." היא אמרה ונצמדה אליי.
"בואי, נחזור אליהם." אמרתי וכרכתי את ידי סביב צווארה והיא כרכה את ידה סביב מותניי.
"אז, אנחנו ביחד?" שאלתי אותה.
"אני חושבת שכן." היא אמרה ונשקתי לשפתיה שוב נשיקה חטופה.
"שהחיינו, חשבו שטבעתם." אמרה עינב כשהתיישבנו חזרה במקומנו.
"לא, לא טבענו." אמרה ליאל וחייכה לעברי באושר.

😁

המשךך