למרות כל הצרות -->

תמשיכי 😊

מעלףף המשך

הנה פרק שנייי אני מקוווה שתאההבוו אותו [;

למרות כל הצרות – מהפרק הקודם :]


"מי אתה בכלל?" שאלתי בעצבים קלים.
"רן פרץ, חבר של אחיך עומר." הוא אמר וחייך ורק עכשיו הבטתי בו שיערו היה חום קצוץ, עיניו ירוקות ועורו היה שחום מעט.
"אני ליאל, תודה על הכל ועכשיו אני צריכה ללכת לבית שלי." אמרתי לעברו.
"או-לא! אתה לא הולכת לבד, בואי תשני אצלי הלילה ומחר בבוקר אני אגיד לעומר לבוא לקחת אותך"



למרות כל הצרות – פרקק שניי :]

"ל..לא!" התחלתי לומר אך התעטשתי וזה גרם לי לעצור באמצע המשפט.
"את תצטנני, בואי." הוא אמר לעברי ונכנסנו אל תוך ביתו.
"יאוו, קפוא לי." אמרתי רועדת מקור.
"חכי, אני אביא לך בגדים ותיכנסי למקלחת." הוא אמר והוביל אותי לחדרו
"אתה גר כאן לבד?" שאלתי.
"כן, ההורים שלי נפטרו לפני שנה וחצי בתאונת דרכים ובגלל שאני עוד מעט בן 18 הרווחה אישרה לי לגור לבד."
"א..אני מצטערת, לא ידעתי." אמרתי לעברו והשפלתי מבט.
הוא הרים את פניי כך שאני אוכל להביט בעיניו בעזרת ידו מתחת לסנטרי.
"את לא ידעתי על זה כלום, זה בסדר, עכשיו כנסי למקלחת אני אחכה לך בחדר שלי." הוא אמר מוביל אותי למקלחת בעוד אני מסמיקה ממה שהוא עשה הרגע.
הוא הראה לי איפה כל דבר נמצא ולאחר מכן יצא משם משאיר אותי לבד, הורדתי מעליי את בגדיי ונכנסתי אל המקלחת נותנת לימים לזרום מעליי, הסתבנתי וחפפתי את שיערי.
למה הוא דואג לי? שאלתי את עצמי בזמן שהמים שטפו מעליי את כל הסבון, חיפשתי תשובה אך לא מצאתי.
יצאתי והתנגבתי מהמים, לבשתי את הבגדים שהוא נתן לי חולצה קצרה שהייתה גדולה עליי והגיעה עד לאמצע ירכיי ועד מרפקי ידיי ומכנס טרנינג ארוך.
"אני באמת יותר מדיי קטנה." אמרתי לעצמי, לא הייתי גבוהה, הגובה שלי הסתכם במטר ושישים ס"מ ואני דיי רזה, והוא היה גדול ממני בשנתיים אם אני לא טועה, אז זה מסביר את ההבדל..
אספתי את שיערי הארוך שהגיע עד מותניי לקוקו גבוה, ויצאתי לכיוון חדרו בביישנות.
בעוד ואני מחפשת את חדרו, איבדתי את הדרך מכיוון שהבית היה ענק, הגעתי לחדר גדול והיה מסודר בצורה מדהימה.
"רן?" שאלתי בתקווה שיענה לי.
"לאן הגעת?" הוא שאל כשנעמד מאחוריי, קולו גרם בי צמרמורת קלה.
"של..של מי החדר הזה?" שאלתי.
"זה היה החדר של ההורים שלי, בואי החדר שלי בכיוון הזה." הוא אמר והוביל אותי להמשך המסדרון.
"תודה, רן,באמת תודה על הכל." אמרתי לעברו והסמקתי מעט.
"אין על מה." הוא אמר ושנינו נזרקנו על המיטה זה לצד זו כשפנינו מביטים אל התקרה ושתקנו במשך כמה דקות ולפתע צלצול פלאפון נשמע ברקע.
"עוד כשהיינו תמימים קבענו ביום מן הימים, ניפגש כמו שני אוהבים.." התנגן לו צלצול הפלאפון של רן.
"זה אחיך." הוא אמר לעברי וענה לפלאפון: "הלו?"
"כן,"
"היא אצלי בבית, כמעט אנסו אותה, היא תישן אצלי ואני אביא אותה אלייך מחר." הוא אמר וניתק.
הבטתי בו במבט כועס ועצבני.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"למה אמרת לו?"
"אמרתי לו מה?" הוא שאל לא מבין.
"שכמעט אנסו אותי, מי אמר שזה נכון?" שאלתי.
"אני גבר, ואני יודעת מה הרצונות שלנו מכן." הוא אמר ושתקתי.
"אני מתגעגעת אליו." אמרתי לפתע. והוא הביט בי במבט מוזר.
"רבנו היום, על חברה שלו." אמרתי והשפלתי מבט. "היא משחקת בו והוא לא רוצה להק-"
"הם נפרדו." הוא אמר קוטע את דבריי.
"מה? מתי?"
"בדיוק כשיצאת מהבית הוא התקשר אליה לומר לה שהכל נגמר ומאותו הרגע הוא לא הפסיק לחפש אותך!"
"ב..באמת?"
"כן, תביני, הוא מת עלייך, את אחותו הקטנה, הוא מפחד שיקרה לך משהו, את לא יודעת איך הוא נשמע כשאמרתי לו שכמעט אנסו אותך." הוא אמר והתחלתי לבכות.

מהמם , אבל הפרקים קצרים , שיהיו ארוכים ! (: מחכה להמשך .

למרות כל הצרות – מהפרק הקודם :]


"הם נפרדו." הוא אמר קוטע את דבריי.
"מה? מתי?"
"בדיוק כשיצאת מהבית הוא התקשר אליה לומר לה שהכל נגמר ומאותו הרגע הוא לא הפסיק לחפש אותך!"
"ב..באמת?"
"כן, תביני, הוא מת עלייך, את אחותו הקטנה, הוא מפחד שיקרה לך משהו, את לא יודעת איך הוא נשמע כשאמרתי לו שכמעט אנסו אותך." הוא אמר והתחלתי לבכות.

למרות כל הצרות – פרק שלישי:]

הבטתי בה בוכה, אני לא יודע למה, אבל הרגשתי את הכאב שהיא הרגישה, כאב לי לראות אותה ככה.
"די, אל תבכי." אמרתי ומחיתי מלחייה את הדמעות שעוד זלגו להן כשאני מביט עמוק אל תוך עיניה האדומות ומלאות הדמעות.
"ליאלי.." התחלתי לומר והיא הרימה את פניה לעברי כדי שאוכל להביט בה והיא בי, היינו קרובים כל כך, שוב ניגבתי מעיניה את הדמעות ובלי ששמתי לב איך זה התחיל בכלל שפתינו נפגשו והתנשקנו בתשוקה אדירה שצצה לה משום מקום.
לא ידעתי שאני בכלל מרגיש אלייה משהו, אני בקושי מכיר אותה וגם זה רק מהדיבורים של עומר עליה, חשבתי ואז התאפסתי על עצמי.
שיט! עומר, חשבתי והתנתקתי ממנה.
"אני מצטער, אני לא יודע.. לא התכוונתי, אני לא יכול לעשות לך את זה, את אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלי ואני לא יודע אם יש לי רגשות כלפייך, גם ככה את קטנה ממני ביותר משנה וחצי." אמרתי ברצף.
"זה בסדר." היא אמרה והשפילה את מבטה.
"ואיי, אמרתי לו שאני אשמור עלייך ומה עשיתי, כמו מפגר נישקתי אותך." אמרתי לעברה לא יודע מה אני הולך לעשות עכשיו.
"רן, תרגע." היא אמרה ותפסה את ידיי בידיה הקטנטנות. "הוא יבין אותך."
"אני מקווה." אמרתי.
"מה נעשה עכשיו?" היא שאלה משנה נושא.
"רוצה לראות סרט?" שאלתי.
"כל עוד זה לא אקשן, מתח, או מדע בדיוני אין לי בעיה." היא אמרה בחיוך ילדותי וחמוד.
"קומדיה רומנטית תתאים לך." אמרתי קורא אותה כמו ספר פתוח.
"איך אתה יודע?" היא שאלה מתפלאת שגיליתי מה היא אוהבת, הרי רוב הבנות אוהבות רק רומנטיקה בלי שילוב של קומדיה.
"אינטואיציה גברית!" אמרתי והיא התחילה לצחוק בלי הפסקה.
"מה את צוחקת? רק לכן יש אינטואציות, איזו פמיניסטית את!"
"אני לא פמיניסיטית, צחקתי בגלל הצורה שאמרת את זה." היא אמרה תוך כדי צחוק.
הפעלתי את הסרט והתיישבנו במיטה האחד ליד השנייה וצפינו בו.
"חם לי." אמרתי לפתע והורדתי מעליי את החולצה.
"או-אה, לא ראיתי שיש לך קוביות כשהיית עם חולצה." היא אמרה וחייכה בצחוק ואני צחקתי ביחד איתה, הרמתי את ידיי ושילבתי אותן מאחורי ראשי נשען עליהן.
לאחר כשעתיים הסרט הסתיים וראיתי שהיא נרדמה כשגבה מופנה אליי, הבטתי בה, היא הייתה כל כך יפה.
לפתע היא הסתובבה והניחה את ראשה על החזה שלי והורדתי את ידיי מראשי וחיבקתי אותה קרוב לגופי, הרגשתי איך ליבי פועם לו במהירות.
הבטתי בה זמן מה ובלי לשים לב נרדמתי.
"רן, איפה היא? אני לא ישנתי כל הלילה אני.. מה הולך פה?" שאל עומר כשעמד בפתח חדרי לאחר כמה שניות שהתעוררתי.

סורייי שהפרק יצא קצר, אני אשתדל להאריך בפעם הבאה, מקווה שאהבתםם את הפרק, תגייבו לי :]

למרות על הצרות - מהפרק הקודם

"חם לי." אמרתי לפתע והורדתי מעליי את החולצה.

"או-אה, לא ראיתי שיש לך קוביות כשהיית עם חולצה." היא אמרה וחייכה בצחוק ואני צחקתי ביחד איתה, הרמתי את ידיי ושילבתי אותן מאחורי ראשי נשען עליהן.

לאחר כשעתיים הסרט הסתיים וראיתי שהיא נרדמה כשגבה מופנה אליי, הבטתי בה, היא הייתה כל כך יפה.

לפתע היא הסתובבה והניחה את ראשה על החזה שלי והורדתי את ידיי מראשי וחיבקתי אותה קרוב לגופי, הרגשתי איך ליבי פועם לו במהירות.

הבטתי בה זמן מה ובלי לשים לב נרדמתי.

"רן, איפה היא? אני לא ישנתי כל הלילה אני.. מה הולך פה?" שאל עומר כשעמד בפתח חדרי לאחר כמה שניות שהתעוררתי.


למרות כל הצרות - פרק רביעייי ! :]

"עומר זה לא מה שאתה חושב, אני אסביר לך!"
"היא בלי חולצה?!" הוא שאל ונראה המום והביט בי במבט כועס. "איך יכולת?!"
"מה? היא עם גופייה, נראה לך?!"
"כדאי לך שההסבר שלך יהיה מוצדק כי אם שכבתם אתה מת!"
"לא! נראה לך שהייתי עושה לה את זה?" אמרתי. "פשוט אתמול סיפרתי לה שאתה ואורטל נפרדתם וחיפשת אותה והיא התחילה לבכות ואז בטעות התנשקנו ו.."
"מה?" הוא שאל עוד יותר המום.
"תן לי לסיים, ואז אמרתי לה שאני לא יכול לעשות לה את זה כי היא קטנה ממני בשנה וחצי וגם כי היא אחותך, היא גם הצטערה על זה ואמרה שזה לא אמור לקרות, היא אמרה שאתה תבין אותנו.."
"ואז ראינו סרט והיה חם אז אני הורדתי חולצה והיא נשארה עם גופיה וכשהיא ישנה היא הסתובבה ונרדמה עליי ועכשיו אתה פה." סיימתי לספר לו.
"אתה התנשקת עם אחותי! אני לא מאמין, רן, אני סמכתי עלייך!" אמר עומר.
"זה היה לכמה שניות, זה קרה בטעות." אמרתי יותר בקול והיא התעוררה.
"בו..בוקר טוב." היא אמרה.
"באמת בוקר!" אמר עומר לעברה.
"עומר!!!" היא צעקה כשהבחינה בו ורצה לעברו עם דמעות של עצב ושמחה בעינייה.
"בחיים אל תברחי לי ככה שוב! שמעת? הלחצת אותי ימשוגעת! עכשיו תסבירי לי מה היתה הנשיקה הזאת עם רן!"
"עומר, אל תאשים אותו, באמת זה היה בטעות."
"ואיך זה שישנת עליו ככה?"
"נרדמתי, זה כמו שלנו יוצא להירדם בלילה ובבוקר אתה מוצא אותי ישנה על החזה שלך." אמרה ליאל לעברו.
"טוב אני מאמין לכם, אבל רן, דיר באלק! בלי שטויות פעם הבאה!"
"בואו נצא ארבעתנו." אמר לפתע עומר לעברי.
"ארבעתנו?" שאלתי ובלעתי את הרוק בבהלה.
"כן, אני ליאל אתה ומיטל." אמר עומר.
מיטל, מתי אני אסיים את הקשר הזה?, חשבתי לעצמי.
"מיטל?" שאלה ליאל לא מבינה. "מי זו?"
"חברה של רן." אמר עומר.
"ח..חברה שלו?" היא שאלה בגמגום.
"עומר, אנחנו דיי בתהליכי פרידה."
"מה? למה? אבל היה לכם כל כך טוב ביחד."
"נכון, אבל אהבה, אף פעם לא היתה לנו!"
"טוב אז נצא רק שלשתינו ונמצא לך מישהי." הוא אמר.
"לא!" אמרתי והבטתי בליאל והיא בי.
"למה לא?" שאל עומר.
"כי.. אני רוצה להיות קצת לבד." שיקרתי.
"רן, אתה מתנהג מוזר היום, מה יש לך?"
"כלום.. באמת." אמרתי.
"רן, הכל בסדר?" שאלה אותי ליאל.
"כ..כן." אמרתי.
"טוב יאללה בואו נצא קצת." אמר עומר לפתע.
"אבל.." אמרה פתאום ליאל.
"קרה משהו?" הוא שאל אותה והיא הביטה בבגדים שעליה, טרנינג וגופיה שלי, אני ועומר התחלנו לצחוק מולה.
"אל תדאגי, חשבתי על זה, הבאתי לך בגדים, הם למטה ואני מקווה שהתאמתי כמו שאת אוהבת." אמר עומר ואני רק המשכתי לצחוק.
"עומר, דבר ראשון איזה צבעים הבאת?" היא שאלה מבוהלת.
"חצאית מיני גבוהה בצבע סגול וחולצה ירוקה."
"מה?" היא צעקה ורצה למטה לראות מה שהבאתי בשקית.
"צחקתי תרגעי, הבאתי גופייה בצבע תכלת טוניכה כחולה ומכנס סקיני שחור."
"השתפרת." היא אמה כשראתה את הבגדים.
"איך לא? עמדתי שעה וניסיתי להתאים בגדים!" אמר עומר.
"מה נהיית לי בת? מה זה שעה?" שאלתי.
"בשביל לא לעצבן אותה אתה תצטרך לעשות את זה." הוא אמר וצחק.
"כזאת אני, אין מה לעשות, צריך ללמוד לחיות איתי." היא אמרה והוציאה לעברי לשון.
"חצופה! תוציאי לשון לאח שלך!" אמרתי לעברה.
"היית מת!" אמר עומר לעברי וליאל צחקה.
"יאללה, תעלי להתלבש, גם האיפור שלך בפנים."
"באמת? אין אתה פשוט האח הכי מושלם בעולם!" אמרה ליאל וקפצה על צאוורו וחיבקה אותי.
"גם אני אוהב אותך, זה בסדר." הוא אמר והיא עלתה להתארגן.
"עומר, השפתון שלי, לא הבא.." היא התחילה לומר כשירדה במדרגות לאחר רבע שעה.
"הנה הוא." הוא אמר מוציא אותו מכיסו.
"תודה." היא אמרה והביטה במראה שבכניסה וציירה בשפתייה.
"יאללה יוצאים?" שאלתי לאחר שסיימה.
"אממ.. איך אני?" היא שאלה והסתובבה אלינו.
"כמו תמיד, פשוט מושלמת!" אמר עומר.
"ואוו.." אמרתי נדהם מהיופי שלה כל פעם מחדש.
"תודה." היא אמרה בחיוך והסמיקה מעט ושלושתנו יצאנו ונכנסנו למכונית של עומר.
"לאן נצא?" שאלה ליאל.
"סרט?" שאל עומר.
"רעיון טוב." אמרתי ועומר התחיל לנסוע לכיון הקניון וכשהגענו אליו ירדנו ונכנסנו מתקדמים לעבר הקולנוע.
"איזה סרט?" שאלתי כשהבטנו בסרטים המוצגים.
"ג'ון היקר!" קפצה ליאל בחיוך.
"רומנטיקה?" שאל עומר.
"תאכלס כולנו רווקים, יהיה נחמד לראות את זה." אמרתי.
"טוב." אמר עומר מרים את כתפיו בכניעה וחייך לעבר ליאל.
קנינו כרטיסים ונכנסנו אל תוך האולם כשבידי עומר פופקורן ענק לכולנו ובידי 3 כוסות קולה.
ליאל התיישבה ביני לבין עומר וכמה דקות לפני ההפסקה היא הניחה את ראשה על כפתי.
"רן, תיזהר ממני, היא לא צריכה עכשיו חבר!" הוא אמר מניע את שפתיו בלי קול.
"אני לא עשיתי כלום, ואתה יודע שזה לא אפשרי לשלוט ברגשות שלנו." אמרתי לו באותה צורה.
"יש לך רגשות אליה?" הוא שאל המום ולפני שהספקתי לענות לו התחילה ההפסקה והאורות נדלקו, היא הרימה את ראשה מעליי.
"אני יוצאת לשירותים." היא אמרה ויצאה מהאולם.
"אתה אוהב את אחותי?" שאל שוב.
"אני.. אני לא יודע, אבל אני חושב שאני מתחיל לפתח אליה משהו." אמרתי מתוודה בפניו.
"אבל מה? איך? אתם מכירים בקושי יומיים." אמר עומר.
"כן, אבל אתמול כשהתנשקנו, זה היה משהו מוזר, הייתה שם תשוקה של שנינו שצצה לה משום מקום, אני לא יודע מאיפה זה בא, אני.. אני חושב שאני מתאהב בה." אמרתי.
"רן, אתה יודע שאני סומך עלייך בעיניים עצומות.. אבל אני מפחד עלייה היא אפילו לא בת 17, אני לא רוצה שיקרה מצב שהיא תיפגע מאהבה ואז כל החיים שלה היא תפחד להתאהב, אני מפחד שיכאב לה." הוא אמר.
"אבל אני אשמור עלייה, וחוץ מזה אני לא יודע מה היא מרגישה כלפיי."
"אני יודע שתשמור עליה, אבל היא רגישה מדיי, היא נפגעת מכל דבר, אני מפחד."
"תן לה לנסות, אם היא תרגיש כלפיי משהו תדבר איתה על זה ונראה מה יהיה." אמרתי לעברו ולפתע היא חזרה ובדיוק נגמרה ההפסקה היא התיישבה והביטה במסך.
לפתע הרגשתי רטט בכיסי והוצאתי את הפלאפון מביט על הצג, זאת הייתה הודעה ממיטל.
"נסיך שלי? אני כל כך מתגעגעת אלייך, לא יצא לנו לדבר שבועיים, מתי אני רואה אותך?" קראתי בעיניי את ההודעה.
"מיטל אנחנו צריכים לדבר, אני חושב שזה כבר לא כלכך הולך בינינו." שלחתי לה כתגובה והבטתי בליאל היא הייתה שקועה בסרט ועומר הביט בי ובה לסירוגין.
"תרגע, אני לא עושה צעד עד שאני לא רואה שיש ממנה אישור." אמרתי לעברו מניע את שפתיי ללא קול.
כך עבר לו הסרט, ליאל לא הניחה שוב את ראשה עליי ואני הייתי שקוע בה.
"טוב אני אלך לי לבית." אמרתי לעברם כשיצאנו מהקולנוע.
"כבר?" שאלה ליאל.
"כן, אני צריך לארגן דברים למחר, זה היום האחרון לחופש."
"מה? מחר מתחילים הלימודים?" שאל עומר המום.
"כן, טוב אני הלכתי, ניפגש מחר." אמרתי ותפסתי מונית לכיוון ביתי.
כשנכנסתי לכיוון הבית שלי על מדרגות ביתי ישבה מישהי כשראשה טמון בין ברכיה ולאחר מבט קטן קלטתי.
"מיטל?" שאלתי...

למרות שאין ממש תגובות אני ממשיכה להעלות פרקים, אבל אני שוקלת להפסיק לכתוב \= דיי מבאס לחשוב שאין קוראים..

למרות כל הצרות - מהפרק הקודם

לפתע הרגשתי רטט בכיסי והוצאתי את הפלאפון מביט על הצג, זאת הייתה הודעה ממיטל.


"נסיך שלי? אני כל כך מתגעגעת אלייך, לא יצא לנו לדבר שבועיים, מתי אני רואה אותך?" קראתי בעיניי את ההודעה.


"מיטל אנחנו צריכים לדבר, אני חושב שזה כבר לא כלכך הולך בינינו." שלחתי לה כתגובה והבטתי בליאל היא הייתה שקועה בסרט ועומר הביט בי ובה לסירוגין.


"תרגע, אני לא עושה צעד עד שאני לא רואה שיש ממנה אישור." אמרתי לעברו מניע את שפתיי ללא קול.


כך עבר לו הסרט, ליאל לא הניחה שוב את ראשה עליי ואני הייתי שקוע בה.


"טוב אני אלך לי לבית." אמרתי לעברם כשיצאנו מהקולנוע.


"כבר?" שאלה ליאל.


"כן, אני צריך לארגן דברים למחר, זה היום האחרון לחופש."


"מה? מחר מתחילים הלימודים?" שאל עומר המום.


"כן, טוב אני הלכתי, ניפגש מחר." אמרתי ותפסתי מונית לכיוון ביתי.


כשנכנסתי לכיוון הבית שלי על מדרגות ביתי ישבה מישהי כשראשה טמון בין ברכיה ולאחר מבט קטן קלטתי.


"מיטל?" שאלתי...

למרות כל הצרות - פרק חמישי

"רן, מה זאת ההודעה הזאת? מה נראה לך בדיוק?" היא ישר תקפה כשראתה אותי ונעמדה מולי.

"תקשיבי, אנחנו כבר שבועיים לא ראינו אחד את השניה ורק היום נזכרת לשלוח לי הודעה אחרי שאני מנסה להתקשר אלייך ואני מקבל סינונים, אני לא יכול ככה, זה פשוט קשר שתלוי באוויר, בגלל זה אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד!" אמרתי במהירות ללא הפסקה.

"אבל רני, אני אוהבת אותך." היא אמרה וליטפה את לחיי.

"זאת לא נקראת אהבה, אני מצטער מיטל, אנחנו כרגע סיימנו את הקשר הזה." אמרתי מוריד את ידה מלחיי ומתרחק ממנה מעט.

"יש לך מישהי אחרת נכון? בגלל זה אתה ככה?" היא שאלה לפתע והתחילה לבכות.

"מה הקשר? זה לא הולך בינינו, אנחנו לא מדברים, לא מתראים, אז איך לעזאזל את רוצה שהקשר הזה יתקיים?" שאלתי מעט עצבני..

"אז אין לך מישהי אחרת? הא? אז מה זה?!" היא שאלה מרימה בידה צרור מפתחות עם מלא מחזיקי מפתחות בצורות של דובונים ולבבות ומחזיק אחד שבו הייתה התמונה של ליאל.

"איפה מצאת את זה?!" שאלתי חוטף את זה מידה.

"אז אתה כן מכיר את זה, זה היה זרוק ליד הדלת שלך, איך יכולת לבגוד בי?" היא אמרה מסתכלת על האוויר ולא מעזה להביט בי.

"לא בגדתי בך, זה המפתחות של עומר! הוא היה אצלי בבוקר ויש לו אחות קטנה אז הם בטעות התחלפו ביניהם וזה כנראה נפל לו."

"אני לא מאמינה לסיפור הזה!" היא צעקה.

"אל תאמיני, הקשר בינינו נגמר, עכשיו עזבי אותי ותני לי להיכנס לבית שלי." אמרתי לעברה וחלפתי על פניה פותח את דלת ביתי, נכנס אל תוך הבית, טורק אחריי את הדלת ונועל אותה מבפנים..

"המפתחות.. אני מקווה שלעומר יש מפתח לבית.." אמרתי לעצמי בשקט.

"עוד כשהיינו תמימים קבענו ביום מן הימים, ניפגש כמו שני אוהבים, האהבה פגשה אותנו, ברגע שלא תכננו, אני מנסה להסדיר את פעימות הלב.." נשמע הצלצול של הפלאפון ברקע הבטתי בצג מנסה לזכור אם אני מכיר את המספר אך ללא הצלחה ולבסוף עניתי.

"רן.." שמעתי קול נשי.

"כן?" שאלתי מנסה לזהות את הקול.

"המפתחות שלי, הם כנראה נשארו אצלך.." היא אמרה ורק אז הבנתי שזאת הייתה ליאל.

"ליאל?" שאלתי מופתע.

"כן, מה לא זיהית?" היא שאלה וגיחחה מעט מה שהעלה על פניי חיוך.

"יש לך קול שונה בפלאפון." אמרתי וגם אני צחקתי.

"המפתחות שלך אצלי, אני אביא אותם מחר לעומר." הוספתי לאחר שנייה קצרה.

"טוב, רני, תודה." היא אמרה והחיוך נהיה יותר גדול.

"אין על מה, באמת, להתראות." אמרתי.

"יום טוב." היא אמרה בקול ילדותי וניתקה את השיחה.

נזרקתי על הספה ובהיתי בתקרה חושב רק על ליאל כשחיוך אדיוטי מרוח על פניי אבל מה? הייתי מאושר.


נקודת מבט של ליאל:


למחרת בבוקר קמתי ואירגנתי את התיק לבית הספר, כשסיימתי הוצאתי חולצה אדומה קצרה, מכנס סקיני ג'ינס צמוד גזרה נמוכה, פיזרתי את שיערי המתולתל כשאני פורמת את הצמה שקלעתי לשיערי אתמול בלילה.

לפני שהתחלתי להתלבש עומר נכנס לחדרי.

"בוקר טוב שמנה! יאללה עוד חצי שעה אנחנו יוצאים" הוא אמר לעברי מאושר כולו.

"מה אתה מאושר?" שאלתי והבטתי בו במבט חושד במקצת.

"היום הראשון של השנה ה-א-ח-ר-ו-נ-ה!" הוא צעק באושר.

"לך ישמן!! לי נשארו עוד שנתיים." אמרתי בעצב מעט.

"שלום כיתה יא'" הוא אמר צוחק.

"אין בעיה, תמשיך לרדת עליי בסופו של דבר אני אחזיר לך." אמרתי וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר לפני שאני אתחיל להתארגן.

"בוקר טוב אמא." אמרתי לעברה בחיוך ומילאתי לעצמי קערה של קרונפלקס.

"אה, ליאל יש לך דואר." היא אמרה לאחר שפיניתי את הכלים לכיור.

"דואר?" שאלתי וניגשתי לשולחן שם הונח המכתב, הרמתי אותו לידי ובהיתי בו המומה!

"עומררררררר!!!!" צעקתי רצה לעבר חדרו ונכנסת אליו.

"ימשוגעת! הבהלת אותי, מה כבר קרה?" הוא שאל לא מבין ראיתי שהוא היה לבוש ושכב על המיטה.

"תראה, תראה, תראה!" אמרתי לעברו מגישה לידו את המכתב.

"קיבלת צו ראשון?" הוא צעק והתיישב בפתאומיות, הוא פתח את המעטפה במהירות והתחיל לקרוא.

"מתי הוא הגיע?" שאל עומר מסתכל על המכתב במבט לא מבין.

"היום אמא הלכה להביא דואר והמכתב הזה היה ביניהם."

"יש לך עוד פחות מחודש צו ראשון!" הוא אמר.

"באיזה תאריך?"

"28.9"

"באמת?" שאלתי.

"כן!" הוא אמר בחיוך וחיבק אותי. "טוב טוב טוב, נדבר על זה אחר כך, טוסי להתארגן."

"טוב, עפתי." אמרתי והוא גם קם לסיים להתארגן ועוד לפני שיצאתי הוא הספיק לפזר על עצמו בושם.

"עומר!" צעקתי מחדרי שהיה צמוד לחדרו.

"מה?"

"למה דווקא את ה-one milion ? לטמטם אותי על הבוקר?"

"דווקא לעשות לך!" הוא צעק מחדרו ושנינו התחלנו לצחוק.

"אין בעיה." אמרתי לו, התלבשתי וכשסיימתי שמתי נעלי בובה אדומות [בובתיות למדיי!] התאפרתי בעדינות, רימל שחור, סומק בצבע ורוד בהיר, ושפתון ורוד-שקוף, וכשסיימתי פיזרתי על עצמי הרבה בושם, כמו שאני אוהבת.

"או-אה, בסוף האופוריה הזאת באמת תעשה לך אופוריה." אמר עומר כשנכנס לחדרי.

"אולי, טוב אני מוכנה ואתה?" שאלתי אותי כשאני סורקת בעיניי את גופו.

"גם אני מוכן."

"אתה בא עם פיג'מה לבית הספר?" שאלתי בצחוק למרות שהוא לבש חולצה שחורה של טומי ומכנס ג'ינס של דיזל ונעליי נייק שחורות.

"אני עם פיג'מה הא?" הוא אמר והתחיל לרדוף אחרי לקחתי את תיקי וברחתי לקומה הראשונה כשהוא אחריי עם תיקו על גבו.

"נו, זה ידוע שאתה מכוער בכל דבר." צעקתי כשהוא פס את מותניי והרים אותי.

"לא, כי את ממש יפה!" הוא אמר בציניות.

"או, סוף סוף אתה מדבר אמת." אמרתי וצחקתי.

"טוב, ילדים דיי לשחק, אתם צריכים לצאת כבר." אמרה אימנו לעברנו ועומר הניח אותי חזרה לקרקע.

"יום טוב אמא!" אמרנו שנינו ויצאנו יחד מהבית רצים לעבר המכונית.

"נו דיי רן!" צעקתי כשעומר ניסה לדגדג אותי ומיד הפסיק.

"רן?" הוא שאל המום.

"אוייש, למה קראתי לך רן?" שאלתי חושבת ללא הבנה מסויימת ולבסוף שנינו נכנסנו אל תוך המכונית שותקים.

"את.. אוהבת אותו?" הוא שאל לאחר כמה דקות של שקט באמצע הנסיעה.

"אני לא יודעת." אמרתי לא מביטה בו.

"את יודעת שהוא ומיטל עוד חברים."

"כן, אוף עומר, זה לא הגיוני, אני בקושי מכירה אותו, למה אני תמיד מתאהבת במישהו שכבר אוהב מישהי אחרת?"

"הוא לא אוהב אותה.. הן כבר נראלי חודש חברים באוויר, וכמו שאני מכיר את רן, כנראה הוא כבר סיים את זה."

"אני לא יודעת." אמרתי מביטה בו.

"טוב בואי, הגענו." הוא אמר לאחר שהחנה את המכונית בחנית בית הספר.

"אבל.." התחלתי לומר.

"כן?"

"איך זה שלא הכרתי את רן לפני זה?"

"כי רוב הפעמים הייתי הולך אליו, ובמקרים שהוא בא אליי או שישנת או שלא היית בבית."

"ובבית הספר, איך זה שלא ראיתי אותו איתך?" שאלתי כשנכנסנו אל שער בית הספר.

"מיטל היתה דבוקה אליו ונמרחה עליו כל הפסקה, ככה שהוא לא היה איתי רוב הזמן." הוא אמר ולפתע בשנייה שנכנסנו אל תוך בניין בית הספר ראינו את רן מתנשק עם מישהי, כבר הבנתי שזאת אותה "מיטל" שדיברנו עליה הרגע..

אל תפסיקיי אותוו הוא ממש יפה!!
אהבתתי תמשיכיי
ובנוגע לקרואות יש פשוט קצת קוראת 2-3 אז אל תיפגעי או משהו

למרות כל הצרות - פרק שישי

ליאל-

אני ועומר עמדנו שם והבטנו בהם ולאחר שנייה או שתיים הם התנתקו.

"ל..ליאל." אמר רן בגמגום כשראה אותי.

"עומר, אני בכיתה." אמרתי לעברו של עומר כשדמעות בעיניי מנסה לא להביט ברן והתחלתי ללכת במהירות לעבר הכיתה.

"לא ליאל.." אמר רן אך התעלמתי.

"חכי ליאל!" צעק לעברי עומר ורץ אחריי.

"אמרתי לך, זה תמיד קורה לי!"

"את באמת התאהבת בו ביומיים האלו?"

"לא יודעת, אני ממש לא יודעת!" צעקתי לעברו והתיישבתי באחת הפינות של הקיר ופשוט בכיתי.

"ליאל, אל תבכי, משהו פה בטוח לא הגיוני."

"עזוב עומר, אני לא יודעת מה יש לי, אני מכירה אותו בקושי יומיים וכמו מפגרת אני נמשכת אליו בצורה לא נורמלית!" אמרתי לו.

"אתם זוג מוזר." אמר עומר. "טוב, תפסיקי לבכות, יהיה בסדר."

"אוף עומר." אמרתי והוא מחה את דמעותיי.

"לכי לשטוף פנים, תסדרי את האיפור ותיכנסי לכיתה, אני כבר אבדוק מה קורה פה." אמר לעברי עומר ועשיתי כדבריו.

"אהה, בואי רגע, שכחת את זה בבית" הוא אמר והתקרבתי אליו לא מבינה מה שכחתי.

הוא הרים את ידיו ובעזרת אצבעותיו הרים את שפתיי וצייר בהן חיוך.

"שכחת ללבוש את החיוך היום, זהו עכשיו את בסדר."

"אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך." אמרתי בחיוך לעברו וחיבקתי אותו ולאחר מכן נכנסתי לשירותים לסדר את עצמי ואז נכנסתי לכיתה, מתיישבת במקומי ומשחקת בפלאפון עד שישמע הצלצול.


רן-

נכנסתי לבית הספר ומיטל תפסה אותי.

"מה את רוצה? תשתחררי ממני!" אמרתי אך היא לא עזבה אותי ולפתע נישקה אותי, אני לא יודע למה אבל זרמתי איתה ולאחר דקה או שתיים הבנתי מה אני עושה והתנתקתי ממנה ועוד לפני שהספקתי להגיב על מה שמיטל עשתה ראיתי את עומר וליאל עומדים לידינו.

"ל..ליאל." אמרתי לעברה.

למה אני כזה מפגר למה היא חייבת תמיד להרוס לי? איך אני אסביר את זה עכשיו לליאל? חשבתי לעצמי.

"עומר, אני בכיתה." היא אמרה מתעלמת ממני ודמעות היו בעיניה היא הלכה במהירות לעבר כיתתה.

"לא ליאל.." אמרתי אך היא התעלמה שוב.

"חכי, ליאל." אמר עומר לעברה ורץ אחריה.

"מה נראה לך שאת עושה?" שאלתי את מיטל דוחף אותה מעליי.

"דווקא היה נראה שאתה אוהב את זה." היא אמרה מלטפת את לחיי.

"תתרחקי ממני, תביני כבר אני לא אוהב אותך! תפסיקי להיות אובססיבית ולהיראות כמו לא יודע מה." צעקתי וכולם הביטו בנו והיא מרוב בושה השפילה את עינייה ורצה משם, קיוויתי שהיא לא תחזור יותר.

"מה עשיתי לעזאזל?" סיננתי לעצמי בשקט בועט בקיר שהיה הכי קרוב אליי והלכתי לכיוון כיתתה של ליאל.

"ליאל." אמרתי כשנעמדתי מול שולחנה והיא הרימה את מבטה מהפלאפון והסתכלה עליי.

"מה רן, אתה רוצה להכאיב עוד?" היא שאלה, קמה ממקומה ויצאה מהכיתה.

"לא, ליאל, חכי רגע." אמרתי ותפסתי בידה.

"רן, אני לא מכירה אותך, אין לי רגשות כלפייך, אין לי כלום איתך! עכשיו תעזוב אותי בשקט!" היא אמרה והרגשתי צביטה חדה בלב.

באמת יש לי רגשות אליה?, חשבתי לעצמי.

"ליאל, אל תביני לא נכון, זאת היא שבאה ונישקה אותי, זה לא היה בגללי."

"זה היה נראה שנהנית מאוד!" היא עקצה.

"נו, ליאל, תאמיני לי, בבקשה!"

"ליאל, תיכנסי לכיתה אני מתחילה שיעור." אמרה לפתע המורה שלה.

"רן, אני כבר לא יודעת למה להאמין, אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה."

"אני אוהב אותך." אמרתי לעברה והיא הביטה עמוק אל תוך עיניי.

"ליאל, אני מחכה." המורה שלה אמרה.

"אני צריכה ללכת." היא אמרה מתעלמת מדבריי ונכנסה לכיתה ואז המורה סגרה את דלת הכיתה.

"אני באמת אוהב אותה." אמרתי לעצמי בשקט והתיישבתי ליד אחד הקירות מחכה שהיא תצא מהשיעור.

🙄
המשך!

סייפור יפפפה!
מחכה להמשך(:

תמשיכיי !!

למרות כל הצרות - פרק שביעי :]

ליאל-


"בסדר, המורה, הגעתי, מה כל כך דחוף לך להכניס אותי לכיתה, כולה שיעור חינוך!" צעקתי עצבנית.

"את רוצה ללכת למנהל?" היא צעקה עליי בעצבים בגלל תגובתי.

"לא!" אמרתי והתיישבתי במקומי ליד יקיר.

"מה עובר עלייך?" שאל יקיר.

"אין לי ראש עכשיו לכלום אז אל תשגע אותי!" אמרתי לעברו.

לא הקשבתי למורה בכלל, כל השיעור במוחי רצה הסצנה של רן ומיטל כשהם התנשקו ובלי ששמתי לב דמעות זלגו על פניי.

אני לא אוהבת אותו! לא, אני לא רוצה לפתח כלפיו רגשות! אסור לי! , חשבתי לעצמי.

"ליאל, הכל בסדר מתוקה?" שאלה המורה וכשהבטתי בה שמתי לב שכל הכיתה נעצה בי מבטים, הרגשתי את לחיי רטובות והבנתי שבכיתי.

"המורה, אני יכולה ללכת לשטוף פנים?" שאלתי אותה.

"כן, בטח, ברור." היא אמרה בלי לחשוב ויצאתי מהכיתה.

"ליאל!" קרא לעברי רן כשראה אותי.

"רן, תעזוב אותי." אמרתי לעברו ונכנסתי חדר השירותים כשהוא אחריי.

"ליאלי, אל תבכי." הוא אמר כשנעמד מולי ומחה את דמעותיי.

"רן," אמרתי והדמעות המשיכו לרדת, "אני לא אוהבת אותך! אין לך מה לעשות פה."

"אבל אני כן אוהב אותך, אני מפתח כלפייך רגשות ו.."

"רן, אתה רק חושב ככה אבל אתה לא באמת מפתח כלפיי רגשות וחוץ מזה אתה אוהב את מיטל." אמרתי והסתובבתי ללכת אך הוא תפס בידי והעמיד אותי מולו כשגבי צמוד לקיר והוא קרוב אליי.

"את לא יודעת איך את משגעת אותי, אני ומיטל כבר מזמן לא כלכך ביחד וכשהיא הבינה שיש לה מתחרה היא התחילה להשפיל את עצמה רק בשביל שלא ניהיה ב.. ביחד." הוא אמר ישירות אל תוך עיניי.

"א..אני.." התחלתי לומר.

"רק תגידי לי שאת לא מתחילה לפתח כלפיי רגשות ואני אעזוב אותך ולא יציק לך יותר." הוא אמר ושפתיו כמעט נגעו בשפתיי מרוב שהיינו קרובים.

"אני.." אמרתי משפילה את מבטי, ליבי פעם בחוזקה, פחדתי שהוא ישמע או ירגיש אותו.

"את מפתחת כלפיי רגשות או לא?" הוא שאל ברכות.

"אתה.. אתה עם מיטל ואני.. אני לא רוצה להפריע לכם."אמרתי הודפת אותו מעליי ויצאתי משם בריצה.

"למה לא אמרתי לו פשוט לא?!" שאלתי את עצמי.

נכנסתי לחדר השירותים שמוקם הצד השני של בית הספר, שטפתי את פניי וסידרתי את האיפור ורק לאחר שסיימתי חזרתי לכיתה מנסה ללבוש את החיוך.

המורה המשיכה ללמד ולאחר רבע שעה נשמע הצלצול לסיום השיעור ולהתחלת ההפסקה.

ירדתי מהקומה העליונה לקומה התחתונה וכשפניתי לעוד מורד מדרגות ראיתי את רן עומד שם בכוונה לעלות.

ראיתי אותו ושוב עלו להן הדמעות מסרבות לפקודה שלי להפסיק לרדת, אני רואה אותו ובו בזמן אני רואה אותו לידו אוחזת בידו ומביטה בי במבט ארסי ונוקם.

"ליאל," הוא אמר אובד עצות וירדתי מנסה להתעלם ממנו אך במדרגה השלישית לפני האחרונה מעדתי ונפלתי על רן ושפתינו נפגשו להן בגלל הנפילה, הוא סגר את שפתיו על שפתיי ונישק אותי, רציתי לומר לו להפסיק אבל כל כך רציתי את זה אך עדיין לא הרשיתי לעצמי והתנתקתי ממנו.

"אני מצטערת אני לא יכולה." אמרתי והלכתי משם במהירות.


רן-

"לא, ליאל חכי!" צעקתי ובאתי לרוץ אחרייה אך מיטל תפסה אותי.

"רן, איפה היית? חיפשתי אותך."

"מיטל, עופי מפה, תעזבי אותי כבר! קצת כבוד עצמי לא יזיק לך." אמרתי לעברה עצבני ורצתי לכיוון שבו הייתה ליאל.

"ליאל." אמרתי לעברה כשמצאתי אותה יושבת על המדשאה ובוכה.

"רן, דיי תעזוב אותי בבקשה."

"ליאל, אני לא מנסה לפגוע בך, באמת שלא."

"אבל זה מה שקורה."

"אבל זה לא בגללי, תאמיני לי שאת הבחורה הראשונה שגרמה לי להתאהב בה בפחות מיום את פשוט הטרפת אותי." אמרתי והיא השפילה מבט ולא ענתה, פשוט- שתקה.

"נו מה את אומרת?" שאלתי לאחר רגע ארוך של שתיקה.

"אני לא יודעת, רן, אני עדיין לא יודעת אם אני מרגישה כלפייך משהו."

"אז ממה נפגעת אם את לא מרגישה כלום?" שאלתי זורק את הפצצה באוויר

המשך המשך המשךךך