היא אמרה,תיזהרי.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח יאו אמא קרעת אותיייייייייייי!!!!!!!
תודה מאמי 😛

סופרמגניבה.. שכחתי את השם שלך.. תזכירי לי? D:
תודהתודהתודהתודה אוהתב אותך המווווווווווווווווןןןןןןןןן 33>

תקשיבו,אני אל חושבתצ שאני אוכל היום להעלות פרק. אני צריכה ללכת היום לכמה מקומות וללמוד לבוחן מחר ואחותי באה אליי היום עם אחיינים שלי. ואין יל זמן. 😢

לא נורא נחכה.. וסיפור מעלףףף

שרון =P

או-קיי אני אחכה ...תהני מאמי =]

דווקא אחלה התחלה 😊

תודה רבה רבה לכולכן!!
מצטערת על הנטישה. לא היה לי זמן לכתוב את הפרק. 😊

פרק 4 - חלק א'.


אני ויובל הלכנו לשבת על אחד הספסלים שהיו בפארק הקרוב.
הוא ישב צמוד אליי.
לא הרגשתי בנוח.
הדמעות כבר התייבשו על פני,וגרמו לי תחושה קשה על הפנים.
הרגשתי איך עייני נעצמות,וראשי מתרוקן מכל המחשבות.
בלי לשים לב,שמתי את ראשי על כתפו של יובל,ונרדמתי,נפטרת מהיום הכ"כ.... כ"כ לא טוב הזה.

יובל ישב צמוד למוריאל.
הוא ראה שהיא הרגישה לא בנוח,אך הוא לא יכל להתרחק ממנה.
הוא הפנה את מבטו אלייה,והסתכל על תווי פנייה,שנראו רגועים מרגע לרגע.
הוא ראה את עייניה נעצמות,ואת ראשה נוחת ברכות על כתפו.
הוא העביר את ידו ברכות על שערה,נזהר שלא להעיר אותה.
הוא הסתכל על פנייה השלוות,ולא יכל שלא להעביר יד על עייניה,לחייה,אפה,ולבסוף,שפתייה.
הוא עשה את זה בעדינות מרובה.
מרגיש את הנשימות הקצרות שלה על ידו,מחממות את ידו הקפואה.
"כמה שאת יפה..." מלמל בשקט,ספק לו-ספק לה.
הוא הוריד בזהירות את מעילו,והניח אותו עלייה,שתתחמם.
הוא עצם את עייניו בחיוך מסופק,והניח את ראשו בעדינות על ראשה שנח על כתפו,
ונרדם.
הוא התעורר באמצע הלילה,כאשר הוא הרגיש את ראשה מתרומם מכתפו,וראה אותה ערה לא מבינה איפה היא.
יובל-"אנחנו באיזה שהוא פארק. נרדמנו כאן." אמר כאילו קורא את מחשבותייה.

התעוררתי באמצע הלילה וגיליתי שראשי היה מונח על כתפו של.. יובל[?!].
לא הבנתי איפה אני,ומה אני עושה פה. איתו.
יובל-"אנחנו באיזה שהוא פארק. נרדמנו כאן." אמר כאילו קרא את מחשבותיי.
השעה הייתה בסביבות 5 לפנות בוקר.
'אוי,אמא ואבא יהרגו אותי. מה עושים עכשיו?!' חשבתי.
יובל-"אממ.. בואי,אני אחזיר אותך הבייתה." אמר ועטף אותי בחיבוק צד כזה,והלך יחד איתי לכיוון הרחוב שלי.
מחובקים.
הגענו לבניין שלי,ונפרדנו מהחיבוק.
אני-"תודה יובל.. אממ.. מצטערת שבגללי הפסדת את המסיבה שלך.." אמרתי .
יובל-"אין בעד מה. העיקר עכשיו את בסדר. דברי איתי טוב?" אמר בחיוך נעים.
אני-"טוב." אמרתי וחייכתי חיוך קלוש.
נפרדנו בחיבוק קצר,ונכנסתי לבניין שלי.
הוא עדיין עמד בשביל לבניין,דואג שאני נכנסת הבייתה.
ברגע שנכנסתי הבייתה,הוא הלך.
פתחתי את הדלת לאט לאט ובשקט.
כאשר נכנסתי לבית,סגרתי את הדלת בשקט,עברתי דרך המטבח והסלון לחדר שלי, וראיתי את אמא שלי ישנה על הספה בסלון.
מיהרתי להגיע לחדר שלי,לפני שהיא תתעורר,
אך התוכניות שלי,לא כ"כ הצליחו.

פרק ממש יפה, אהבתי 😊
תמשיכי מוגי שלי 3>

מהמם [:
המשך..

מדהייםםם המשך מאמי !

תודהתודהתודהתודה

בובה סיפור יפה....
מחכה להמשך😊

יאיייייי תודדהה

אני כותבת את חלק ב'.
*אושראושר*

אעאעע אני מלכה. השנייה כתבתי תוך רבע שעה ככה 20 דקות את החלק השני של הפרק.

אני מתרגשת,אז אני אעלה לכן אותו עכשיו 😛

פרק 4 - חלק ב'.


הלכתי לעבר החדר שלי,אך כנראה שאריאל שכח את התיק שלו על הרצפה בכניסה למסדרון לעבר החדרים שלי ושלו,
וכצפוי.-נפלתי.
נפלתי ובטעות היד שלי פגעה בכד המאוד יקר ושברירי של אמא שלי,שהיה על השידה,בסמוך לכניסה למסדרון,
והופ,הנה הוא נופל,מנסה לתפוס אותו,ו..... לא.. שלומיאלית. הנה הוא נופל,נשבר,'קראק' כל שבריי הכד היו מפוזרים על הרצפה.
אמא שכנראה לא יכלה להתעלם מהרעש ולהמשיך לישון,קמה מן הספה בסלון,ואיך לא? באה לבדוק מהו מקור הרעש.
הבעיה:
אני,
שעה 5 וחצי לפנות בוקר,
אני,מקורעת להמשך חיי.
הפתרון:
לאסוף את כל הדברים במהירות שיא,ולרוץ לחדר,לפני שאמא תספיק לחצות את הבית לצידו השני,איפה שאני נמצאת.

במהירות אספתי את כל שברי הכד,ודחפתי אותם מתחת לשידה,ורצתי לחדר שלי,סגרתי את הדלת ונשמתי לרווחה,
נשענת על הדלת.
החלפתי במהירות על את הבגדים לפיג'מה חמימה,ודחסתי את עצמי למיטה,מפזרת בשקט את השיער,נותנת לו לנחות בשקט על פניי.
לאחר שנייה,כמצופה,אמא פתחה את הדלת.
ראתה אותי במיטה,ויצאה החוצה.
נשמתי לרווחה נרגעת מכל היום העמוס הזה,
והלכתי לישון.

קמתי בבוקר בשעה-11 וחצי.
הלכתי לאמבטיה,שטפתי פנים,וציחצחתי שיניים כרגיל,
והלכתי למטבח.
חיכה על השולחן מכתב.
'מוריאלי,הלכתי לעבודה מוקדם,לא הערתי אותך כי אני מניחה שחזרת אתמול מאוחר.
אני רוצה לשמוע חוויות מאתמול.

אוהבת המון.אמא.'

קיפלתי את המכתב וזרקתי אותו לפח.
פתחתי את המקרר בתקווה להכין לעצמי כוס שוקו חם.
הסתכלתי על דלת המקרר וגיליתי שהחלב?-נגמר.
החלטתי לא לוותר,והלכתי לכניסה לבית,ושמתי נעלי בית,לקחתי מפתחות,והלכתי למכולת.
הלכתי והלכתי,מתעלמת מכל האנשים ברחוב.
באתי לחצות את הכביש,והשמש סינוורה את פניי.
לא שמעתי קול של שום מכונית,אז החלטתי לחצות את הכביש,
בשנייה,שמעתי צפירה חזקה קרובה אליי מאוד,
וכאב חזק,מפלח את גופי.
נפלתי על הכביש החם,והראייה הטשטשה לה.
איבדתי את ההכרה.


*הצצה לעתיד.-

הרופא-"אני נורא נורא מצטער. עשינו כל שביכולתנו.
אנו משתתפים בצערכם."
-
***-"מוריאל הלוי. יש סיבה מיוחדת שבגללה את כאן."
-
'איזה חתיך. אני מתה',
'והנה עוד אחת נפלה ברשת שלי. מלך.',
'אמא. את חסרה לי.'.
מחשבות.
והכי גרוע.
אף אחת מהן,לא שלי.

מדהים...

ווואאווו קרראתי עכשיו את כל הפרקים ><
ווזהה פשוטטטטט ממדהייים 😛
תתמשיייכיייי דדחוף !