אחד הסיפורים היפים ביותר שקראתיי כאאן (:
תמשייכי
תודה =]
פרק 7
יש קו דק בין גאונות ושיגעון. אני מחקתי את הקו הזה.
[אוסקר לבנט]
"את הבחורה הכי מטומטמת שפגשתי" אמר אייל שישבנו אצלו במרפסת מעשנים יחדיו סיגריה.
"וואלה? לכך לך הרבה זמן להבין את זה" אמרתי במלוא הכנות.
"לא באמת, הטעות שלך שלמרות הכל את באה לפה שוב ושוב" אמר אייל "את יודעת שתפגעי אבל את תמשיכי לבוא"
"למה שאני אפגע?" אמרתי "אין בנינו שום קשר מיוחד..."
"בולשיט" אמר אייל "אני בטוח שכבר עכשיו את מפתחת כלפיי רגשות"
"חשבתי שאנחנו לא מדברים על רגשות" אמרתי.
"צודקת" הוא כיבה את הסיגריה ונישק אותי שנייה לפני שהוא בא להרים לי את החולצה עצרתי אותו.
"את צוחקת עלי" קבע.
"אין לי כוח עכשיו"
"ילדונת אני לא משחק איתך משחקים"
"א' אני לא ילדונת וב' גם אני לא פשוט לא בא לי"
על פניו ראו שהוא לא מאמין שזה קורה לו. אבל הוא עצבן אותי כל כך שהוא היה בטוח שבכל רגע שהוא ירצה הוא יבוא ויגע בי.
"אתה יודע מה, אולי באמת אני מתחילה לפתח רגשות" אמרתי אף פעם לא ידעתי לסתום את הפה. יופי לוטם עוד אוויר לנפח לו את האגו הנפוח שלו.
"אמרתי לך"
"אבל אני יודעת שאני לא מפתחת ציפיות לגביך"
הוא לא ענה על זה. "הבנתי" אמרתי התיישבתי על ברכיו ונשקתי אותו. חוזרת לאותו גבול שההינו בו עד עכשיו ולא מעזה לחצות אותו שוב.
אחרי שלל תכנונים הגיע הנסיעה לים המלח. ארזנו את דברינו והתחלנו בדרכנו לים המלח. שהגענו לאותו מלון גרוע, והזול שהקפדנו כל כך למצוא לקחנו מפתחות ועלינו לחדר.
אני הייתי בחדר עם סיוון ואפרת. אחרי שהבהרתי לכולם שאני לא הולכת להיות עם נטע בחדר.
ואמיר אמר שאין בעיה שהוא יהיה איתה.
החלפנו מהר לבגד ים והלכנו לחוף. "נכנסים?"
"לא" אמרתי "מלוח"
"טיפשה" צחק עלי עמית.
"חשבתי שבתם קוראים לזה ים המלח" אמרה נטע.
"מטומטמת, אפילו אני ידעתי שלא סתם" לא פספסתי הזדמנות להכניס לה.
"דגש על האפילו!" אמרה נטע.
"לא, דגש על המטומטמת" חייכתי אליה במתיקות "כנסו אתם"
הם נכנסו כולם משאירים אותי לשכב לבד על החוף. כמובן שזה עצבן אותי, מי באמת מתכוונת שהיא אומרת לכולם להיכנס למים ולהשאיר אותה לבד.
שמעתי את צליל הודאת האסמאס, הוצאתי את הפלאפון מהתיק וקראתי.
ההודאה הייתה מאייל. "אל תעשי שטויות שובבה"
"בעיה, שטויות זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות" שלחתי לו חזרה.
הוא לא ענה לי. חייכתי ונשכבתי על כיסא השיזוף. אולי הוא סתם משחק אותה גדול, אבל אני בטוחה שהוא מרגיש אלי משהו. ומספיק לי שזה המשהו הכי קטן...
גם אני לא אמנתי על עצמי שחשבתי על דבר כזה. אף פעם לא הייתי טובה בתפקיד הסמרטוט. אני חושבת שזאת לא אני.
"אז מה?" שאל אמיר שיצא מהמים.
"מה?"
"את הולכת להיות כאן עד שנחזור?"
"חשבתי על משהו בסגנון" חייכתי "סתם ברור שאני אכנס לא עכשיו"
"ועכשיו את האמת"
"לא תוציא אותה ממני" אמרתי.
"יש לי פה 100 שקל"
"אני לא מוכרת את עצמי בשביל 100 שקל"
"הייתי מציע יותר אבל אין לי" אמר אמיר.
"בעיה שלך" חייכתי.
"או אלוהים! את לא יודעת לשחות"
"לא יודעת לשחות...לא למדתי לשחות זה הבדל גדול"
"את מפחדת ממים?"
"הייתה לי פעם תקלה תכנית במצופים בגיל 3" אמרתי.
"נטע תמות על זה"
"נטע תמות אם תספר לה" אמרתי במבט הכי מאיים שהצלחתי לגייס לעצמי.
"אז את חייבת ללמוד"
"לא רוצה ללמוד" אמרתי "מים טובים לשתייה למקלחת... בשביל להיכנס אליהם ולעשות תנועות מוזרות עם הידיים."
"אני אספר לנטע"
"זבל" רטנתי.
"בואי"
"השתגעת?" שאלתי "לא מול כולם"
"פחדנית"
"שתוק י'נרקומן" אמרתי.
"אמרה הנרקומנית"
חייכתי בתמימות נזכרתי בימי הרעים בטור בחורה מתנשאת וחברה טובה מאוד של אורטל. די היה נחמד לטעום שוב את טעם החשיש.
"מה את מחייכת"
"נזכרתי במשהו" אמרתי.
הוא גרר אותי למים קצת רחוק מהשאר, דבר שאעלה לי את המורל שחשבתי על נטע מתה מקנאה.
"אני שם את היד מתחת לגב שלך את תצופי" אמר נשכבתי על המים שהוא מחזיק מתחת מה שהיה מטומטם כל כך כי בים המלח תמיד צפים.
הוא שחרר ואני צפתי עד שנעמדתי בטענה שזה מתחיל לשעמם. הוא ניסה ללמד אותי שחיית חזה אבל אני כהרגלי תלמידה מרדנית.
האמת שעד היום האחרון של הטיול הייתי לא רעה בשחייה. במיוחד שראיתי את נטע מסתכלת עלינו במבטי אימה.
זה גרם לי להרגיש טוב.
"את חתיכת זונה" אמרה אפרת שחזרנו למלון.
"למה?"
"מה את עושה לנטע"
"זה מגיע לה" אמרתי.
"אני בשוק אבל שאת לא יודעת לשחות" אמרה סיוון.
"יאללה, יאללה, כל אחד חושב שזה הדבר הכי טבעי לשחות" אמרתי "הובחן זה לא טבעי שהמצוף שלך יתפנצ'ר במים עמוקים"
"היה כיף" אמרה אפרת תוך כדי אריזת הדברים.
"כן, היה סבבה" אמרתי באדישות.
יום אחרי שחזרנו הייתי צריכה לעשות בייביסיטר לעדי. עומר היה בבית אז זה הרגיש לי טוב.
"אני לא מבינה למה אני עושה לה בייביסיטר שאתה פה" אמרתי.
"כי עדי רוצה שתבואי ולאמא שלה אין כוח להתווכח איתה" הסביר עומר.
"מה אתה עושה פה בכלל" שאלתי.
עדי ישנה בחדר ושנינו ישבנו בסלון ואכלנו גלידה.
"ההורים שלי מתו בתאונה, דודה שלי החליטה לגדל אותי" הסביר עומר.
פתאום הרגשתי קצת לא נעים. "סליחה" אמרתי.
"זה בסדר" חייך עומר "אני התגברתי."
לא רציתי להמשיך לדבר איתו על זה, זה לא הרגיש לי נוח.
"אז מה שמעתי נסעת לים המלח" אמר עומר.
"כן" אמרתי והתחלתי לספר לו חוויות משם, על לימודי השחייה בחינם שלי. הוא צחק וגיליתי שיש לו שני גומות שנתנו לי חשק לדחוף לשם אצבע רק בשביל להרגיש איך זה יהיה.
"איך מתאים לי עכשיו לנסוע לאנשהו" אמר עומר.
"אז סע" אמרתי בפשטות.
"זה לא כזה פשוט" אמר עומר "בקושי יש לי כסף ואני לא יכול לבקש מדודה שלי"
"למה?"
"קודם שיהיה לה כסף לעצמה"
עומר הוא כל מה שאני לא. מתחשב ודואג. טוב אולי לא כל מה שאני לא, אבל הוא בכלל לא דומה לי.
אבל למרות הכל הרגיש לי כיף לדבר איתו.
או שזה היה בכלל המראה שלו שגרם לי לאהוב להיות איתו.
הטלפון שלי צלצל. "הלו?"
"מנשמע?" שאל אייל "חשבתי תבואי אלי היום"
"אני עובדת" אמרתי.
"באסה" אמר אייל.
"אני יבוא אלייך יותר מאוחר" אמרתי.
ניתקתי.
"חבר שלך?" שאל עומר.
"לא...אהמ...או שכן" אמרתי "בערך"
"מה זאת אומרת?"
"אני לא יודעת" אמרתי "אנחנו עושים מה שחברים עושים בדרך כלל אבל אי אפשר לקרוא לנו חברים..."
אז מצאתי את עצמי שפוכת את שלל רגשותי בפני מישהו שפגשתי פעם שנייה בחיי. נשמע הזוהי אבל לא היה אכפת לי.
הוא היה המום בהתחלה אבל אז הבעת השתנתה ל...בוטה?
"את באמת מפגרת אם את הולכת אליו" אמר עומר "מגיע לך הרבה יותר טוב מזה"
הייתי בהתחלה המומה מעוצמת הקול שלו אבל אז הבעת פני נרגעה הסתכלתי על נקודה מסוימת שנראתה לי כמו כלום ואמרתי.
"אני חושבת שאני לא רוצה משהו יותר טוב מזה"
מושלם!!!
באמת!
ומגיע לה את עומר לא את האייל הזה!
הסיפור שלך ממכר !!
בוא נראה אותה כל כך שאננה בעמק נעלם חחח
מושלם המשך=P
נו ... עידן לא חוזר ? 😢
פרק נחמד =]
מואה
חח עומר לשלטון [: הוא מתוווק .
עומר הזה חמודייייי !!
פשוטט מדהים,
תמשיכי מאמי..
אין אין, זה סיפור פשוט מדהההההההיםםם!!!
אבל יש קצת כמה שגיאות כתיב, וחבל שזה יישאר ככה....
אתר האהבה הישראלי