=] תודה....
המשך יהיה יותר מאוחר
ממש עוד מעט
ומול עיני עומדת סיון
"אימלה מה את עושה פה.?" אחרתי אחרי שבהחלט קפצתי
"אני יוצאת מה את עושה פה?" שאלה אותי עם פרצוף מוזר
"סתם קופצת לנדב קצת להגיד שלום התגעגע" צחקתי
"ואאלה , בדיוק דיברנו עלייך לפני איזה שעה"
"אז כניראה אחרי זה הוא דיבר איתי ואמר לי לבוא"
"אה נחמד , טוב מותק אני עפתי"
"לאן את יוצאת?"
"סתם לעינת ומישם לאבן או משהו "
"סבבה אם את צריכה הקפצה הביתה תגידי לי אני עם האוטו"
"ואי מעולה ,יאאלה עפתי ביי מאיצו'ק" אמרה ונתנה לי נשיקה ואני עליתי למעלה
מירב פתחה לי את הדלת והייתה בהלם היא חיבקה אותי כל כך חזק
"ואי מאי מה איתך ? חודשיים שלא ראינו אותך פה "
"כן תאמת שהייתי צריכה להיות עם עצמי "
"מאאיוש "
"כן?"
"לא חשוב , סיון לא פה"
"נדב פה"
"אה נכון שכחתי אני לא רגילה שהוא בבית" אמרה וצחקה
"כן אה בא פעם בשבועיים וגם בקושי"
"כן גם הוא לא רוצה לבוא הביתה הוא הרוב מעדיף להישאר בבסיס גם שהוא יכול לחזור"
"כל אחד והסטיות שלו" אמרתי ושתיינו צחקנו
עליתי במדרגות לחדר של נדב כל כך היה לי מוזר להיות בבית הזה
לעלות במדרגות וללכת ימינה ולא שמאלה לחדר של אלירן ,לא רציתי להיכנס לו לחדר
היה לי כל כך מפחיד כל כך כואב להיות שם בנתיים אני לא יוכל למרות שרציתי לקחת ממנו
את הבגדים שלי ואת החולצה שלו שכל הזמן הייתי שמה עלי ...
פתחתי את הדלת של החדר של נדב ראיתי אותו יושב עם בוקסר שאני ואלירן קנינו לו ליום הולדת
כתוב עליו את כל המספרים מ19 ומעטה ובאמצע כתוב 1 ...
הוא ישב על המיטה ושיחק בפלסטיישן
"אתה לא מבין שאני קורעת אותך בזה" אמרתי והוא קלט אותי קם והביא לי חיבוק
"איך התגעגעתי אלייך "
"גם אני" אמרתי
"איך רזית את לא נורמלית את לא אוכלת יאנו ?"
"ניראה לך שלא? אוכלת פשוט בכמויות הנכונות "
"אגס ביום זה לא אוכל מאי"
"חחח נו דיי קרציה" אמרתי וחיבקתי אותו שוב
"איזה כיף לראות אותך" הוספתי
"כן כולם אומרים לי את זה"
"היי" אמרתי והבאתי לו מכה קטנה בבטן
"אחח אבל השומנים"
"שומנים? תראה איזה שרירים מתי הצלחת לפתח את זה?"
"בצבא את יודעת לאומתך אני עושה משהו"
"אוו התחלנו עם הצבא אה? אבל עכשיו אתה סתם מכוער"
"זה מה שעושה הצבא עוד מעט גם את תיראי ככה"
"לא תודה" אמרתי וצנחתי על המיטה
"בלך לאכול משהו?"
"לא "
"לשתות?"
"לא"
יאו תביאי כל יום את זולה"
"אתה רואה מזה אני חסכנית"
"אשכנזיה"
"סליחה מרוקאי שכמוך"
"יאאלה יאאלה תביא ניראה מה אתה שווה" אמרתי ולקחתי את השלט של הפלסטיישן
--
"עוד משחק?"
"לא נמאס לך אחרי 4 משחקים להפסיד?" אמרתי
"הפסדת בפוקס נתתי לך"
"כן כמו תמיד אה" אמרתי וקרצתי
"את עוקצת היום אה?" חיכה אותי וחייך
"מסופק?"
"בהחלט"
"טמבל"
"מפגרת"
"דפוק"
"זוהמה"
"לך לישון " אמרתי ולא הפסקתי לצחוק
"יאוו אתה לא מבין אני נוסעת לים מלח עוד יומיים בעצם מחר כבר אחרי 12" אמרתי והתישבתי לו על הבטן
"למה אתה לא מגיב" אמרתי
"אחרי שתקומי ממני יהיה לי כח להגיב"
"בונא יטמבל אני לא כבדה כל כך" אמרתי וקפצתי עליו על הבטן והוא התחיל לצחוק והעיף אותי
"עכשיו אני יכול להגיב" אמר ולקח אויר בכבדות
"אתה חרא"
"אני יודע אבל מיוחד"
"מה שתגיד "
"מה התחדש" אמרתי והלכתי למחשב שלו
"כלום אני בקושי בבית אין לי זמן"
"אתה לא רוצה להיות בבית"
"נכון"
"למה?"
"כי רע לי פה"
"למה?"
"נחשי , בגלל אלירן הביתה בלעדיו לא אותו הדבר לא רוצה להיות פה"
"מבינה אותך" אמרתי ועשיתי פרצוף והוא בא לחבק אותי
"נדב מתישהו הכאב הזה יעבור לא?"
"מה החור בלב הזה הריקנות?"
"כן?"
"מקווה" אמר ועשה עכשיו הוא פרצוף
"יאאלה דיי עם העצב הזה בואי ניראה סרט" אמר והרים אותי למיטה
"יאאלה איזה?"
"לא דופקות חשבון?"
"סבבה חמוד יאאלה שים"
ישבנו ראינו צחקנו והלכתי הביתה בערך ב3 ,למחרת קמתי ב4 ישנתי מלא זמן הסתכלתי הפאלפון
היו לי מלא שיחות שלא נענו 2-אור ,4-טל
לא מתייאשות אמרתי לעצמי
"הלו" טל ענתה לי
"שניה אני מכניסה את אור לועידה"
"הלו "
"בנות ישנתי סורי שלא עניתי "
"כמה את ישנה יאאלה איתך" טל אמרה
"כמה שיותר קיצור מה רציתן?"
"את מכינה תיק ?" אור שאלה
"עוד מעט אני ילך להתקלח ואכול משהו ואני יכין תיק"
"טוב אנחנו ישנות אצל אור היום כדי שנקום מוקדם מחר אמאמא" טל אמרה
"טוב טוב יאאלה דובות נדבר ביוש"
"ביי מותק "
לא ניתקתי את השיחה ישבתי על השיחה רציתי לראות מה הן אומרות שמעתי ...
אתר האהבה הישראלי