הייתי פה מחוברת הרבה והייתי קוראת סיפורים של הרבה בנות
אבל עכשיו החלטתי לכתוב סיפור משלי לכן נרשמתי ...
תגידו לי בבקשה איך ההתחלה 😊
"מאמי אבל את לא יכולה להמשיך ככה עבר כימעט חודשיים " טל אמרה לי
"אני יודעת מצטערת פשוט לא רוצה לראות אפחד"
"אולי אני יבוא אלייך?"
"לא תצאי באמת טל אני הולכת לישון"
"אבל למה? כולה 10"
"כי אין לי כח לחיים האלה"
"את מדברת שטויות"
"ככה את חושבת , אני כמו מתה איתו" אמרתי ושוב פרצתי בבכי
"חמש דקות אני אצלך"
"לא לא טל בבקשה אני רק רוצה קצת שקט"
"מאי חבל את הורסת את עצמך עוד יותר אם את צריכה אותי אני על הפאלפון"
"אני יודעת מאמי תודה ביי"
"מאי"
"מה?"
"אני אוהבת אותך"
"גם אני טלטול "
---------------------------------------------------------------------------
אני בת 18 חצי שנה לפני גיוס , בת יחידה להורים
היה חבר שנה ונפטר ממחלת הנוראית הזאת ... צהבת
יש לי 2 חברות טובות טל ואור
---------------------------------------------------------------------------
"מה נעשה טל היא כבר חודשיים שלא יצאה מהבית?"
"תאמיני לי שאני לא יודעת אני דואגת לה המון אבל היא לא מקשיבה פשוט" אמרה טל לאור
"אולי ניקח אותה לאן שהוא..?"
"בעיה , אפילו למכלות היא לא מוכנה ללכת "
"אני ידבר עם שלומי.. סופ"ש יעזור לה לדעתי"
"רק שלושתיינו בלי כל החבר'ה ובלי שלומי"
"ברור זה שאנחנו ביחד אנחנו לא בן אדם אחד"
"אור...."
"טוב נו מה אני יעשה שאני לא יכולה לא לראות אותו יום"
"גם את חייבת להפסיק לדבר על שלומי ליד מאי"
"אני יודעת זה פשוט יוצא לי טבעי אני ירגע סופ"ש בלי דיבורים על אפחד רק אנחנו"
"לאן?"
"תאמת שבא לי ים המלח לא בא לי אילת נמאס קצת לא?"
"אממ כן , לא ניראלי יצא יקר תבררי מחר?"
"כן כן , יאאלה בואי לפאב כולם מחכים כבר שעה שם שנבוא"
----------------------------------------------------------------------------------
זרקתי את הקופסא האחרונה שנשארה לוקחת שחאטה ומוציאה עשן
הרוח הקרירה עטפה אותי ועברה לי צמרמורת , עולה על המשקל ושוב ירדתי עוד 2 קילו
זה לא שאני רוצה פשוט כל דבר שנכנס לפה ככה יוצא ..
לא יכולה לאכול לא יכולה לנשום בלעדיו
מחשבות רבות רצות לי בראש אם על התאבדות , אם על ניתוק מכולם
לוקחת דף מהמגירה ועט קטן שהיה מונח לי על השידה יושבת בכיסא ושוב כותבת לך...
אלירני שלי
חודשיים שעברו לי בלעדייך
אם אלו נקראים חיים אני לא רוצה אותם
אני יודעת שלא תשוב לעולם ,שאתה שומר עלי ותמיד תיהיה איתי בלב..
אבל קשה לי
חודשיים שאני לא אני
חודשיים שהאויר לנשימה שלי נגמר
חודשיים של כאב ואכזבה
מעצמי מהעולם מאלוהים מכולם ... זה לא הגיע לך
תזכור אותי תמיד טוב? כי אני אותך כל חיי אזכור
אל תדאג אני שומרת על האוצר שלך אחותך סיון .. קשה לה פה
אבל אחרי הרבה שיחות היא הבינה שאין לה מה לעשות והיא צריכה להמשיך בחייך
אמא שלך גם לא בסדר מאז שהלכת היא בטיפולים אני בטוחה שתיהיה בסדר
אבל מתי אני יצליח להמשיך הלאה ... ואם בכלל
אוהבת אותך ....
שמה את המכתב במגירה נשכבת על המיטה וכמו בכל לילה צופה על הכוכבים מהחלון
נזכרת בך
אהוב שלי




