סיפור בהמשכים- של כולנו!

"שנחכה הרי אנחנו לא מכירים?!"
" תפסיקי לשחק משחקים..." "אני לא משחקת משחקים!"
"אז איך את קוראת לזה?" " להחזיר באותו המטבע"
" רק שתדעי שאת רמאית" "וכי למה?"
"כי אתמול לא אמרת שאת רוצה שנהיה ביחד..."
"טוב צודק" " נו אל תהיה לי צינית עכשיו..."
"אז מה אתה רוצה שאני יהיה?"
"אוף את משגעת אותי!" " זאת היא בדיוק המטרה"
" למה?" "כדי שתתחיל להעריך! זה רק נדמה לי או שאתה אחד שלא רגיל לקבל לא?!"
"זה רק נדמה לי או שאת לא האחת שרגילה שרוצים אותה"
" אוי רן זה היה נמוך" "את התחלת" "ואתה המשכת!"
פתאום שי צעק " אוף זוג מעצבנים תפסיקו כבר לריב" ומייד אני ורן החזרנו לו יחד " אל תתערב!!!"
רן החזר להסתכל עלי "מה יהיה שיר איך נסתדר שנינו עקשנים אהה?"
" כנראה, נראה לי ששנינו נלמד אחד את השניה הרבה מאוד בעניין הזה..." " כן כנראה אבל אפשר להפסיק כבר לריב לרגע?"
" וכי למה?" " בשביל זה" רן התקרב אלי ונישק אותי,
תוך כדי נשיקה צחקקנו מעט על הריבים המטופשים שלנו,
אין ספק שכנראה הזוגיות עם רן לא תהיה פשוטה ניראה לי ששנינו נצטרך ללמוד לוותר קצת לפעמים.
כך עבר לו עוד יום במהירות הגענו לשער בית הספר
"אממ שיר לא נעים לי להגיד לך אבל... לא נראה לי שאתמול הצלחת להבין יותר מידי את החומר.."
"כן אהה" " כן! ולכן אני צריך לבוא שוב ולהסביר לך..."
" חחח טוב נו..." ככה הלכנו עד לביתי יד ביד צוחקים ומאושרים
הגענו וגיליתי שאין אף אחד בבית
הכנתי לנו שניצל וג'יפס אחרי שסיימנו הלכנו לחדר שלי שחכתי לגמרי שאתמול לא נגעתי במחשב ופתאום רן הסתכל בו וראה את החומר על המוסדות נוער,
" לא ידעתי שזה מעניין אותך הדברים האלה את מפתיעה אותי"
" האמת שגם את עצמי לא יודעת פתאום התחלתי לחשוב על תרומה לקהילה אפילו לשי ועדי לא סיפרתי על זה"
"עכשיו אני בטוח במה שחשבתי מההתחלה" "מה חשבת מההתחלה?"
"שיש בך משהו נוסף שחושב על מעבר"
"תודה... אבל זה באמת ראשוני כתבתי להם מייל אפילו עוד לא הספקתי לבדוק אם החזירו לי תשובה"
פתחנו את האיי מייל שלי ובדקנו ואכן התקבלה הודעה חדשה ממוסד הנוער :
"שיר שלום רב!
שמחנו מאוד על התעניינותך במקום שלנו , אנחנו אכן זקוקים לכול עזרה, ועזרה של בני נוער בפרט!
אנחנו נשמח להזמינך לרעיון התאמה למקום בשביל שנת שירות
בבקשה צרי עימנו קשר כדי לתאם הגעתך בטלפון:
04-6753779"

קראנו את ההודעה שנראתה לי מעט מוזרה מה זאת שנת שירות בכלל לא הבנתי מה הכוונה כשהם אומרים את זה
"רן אתה אולי יודע מזאת שנת שירות?" "לא אבל המוסד הזה כנראה יושב בצפון כי הקידומת היא 04"
"אולי אני אתקשר לשאול אותם" "כן זה נשמע מעניין תתקשרי אולי אפילו אני אבוא איתך הצלחת להדליק אותי על הנושא"
התקשרתי לשם ענתה לי בחורה נחמדה בשם אביגיל שאלתי אותה מה היא שנת שירות ואיך אני אוכל להגיע לצפון, היא סיפרה לי שבכול שנה באה לשם קבוצה של מסיימי י"ב' שדוחים את הצבא שלהם בשנה בשביל להתנדב במקום.
הם גרים בדירה משותפת הנקראת קומונה ומנהלים את חייהם ביחד,
במהלך היום הם מדריכים במוסד ועובדים עם הנערים עוזרים בחומר לימודי
ובעיקר נמצאים שם כדי לתת לאותם נערים גישה לנוער טיפה בוגר מהם שיוכלו לדבר איתו ולהיעזר בו
היא אמרה שהעבודה של חברי שנת השירות חשובה
כיוון שהם נותנים למקום את הרוח הצעירה אך עם הרגליים על הקרקע
ולפעמים הם מצליחים לעשות אף יותר מאנשים המקצוע
דווקא מהיותם כ"כ צעירים וקרובים בגיל אל הנערים שם.
היא אמרה לי שאם אני מעוניינת להיות חלק בתוך כול זה
אצטרך לבוא לשם כדי שיבדקו את התאמתי למקום
ולאחר מכן אם הם יראו בי מתאימה ואני אראה עצמי כמתאימה
אז אצטרך לדחות בשנה את השירות הצבאי ולעבור לגור שם בקריית שמונה (שם נמצא מרכז הנוער)
ולגור בקומונה עליה סיפרה לי.

ראיתי תוך כדי השיחה שרן התחיל מאוד להתעניין גם בנושא התחלנו לדבר על העניין...
השיחה כנראה התארכה והמתמטיקה התרחקה הבנו שהשעה כבר מאוחרת ושנינו זקוקים לשינה טובה
😛

רן הלך הביתה.
אני נשארתי להרהר על השיחה שהייתה לי עםהמנהלת של המוסדות נוער.
קרית שמונה... אומנם זה בצפון והמרחק לא כזה גדול אבל עדיין זאת דילמה מאוד גדולה ויש לשקול טוב טוב.
החלטתי להתקשר לעדי להתייעץ איתה
"הלו" ענתה אחרי כמה צילצולים
"עדי תקשיבי .............................."סיפרתי לה על המוסד נוער
"שיר את במילא התכוונ לדחות את הגיוס שלך אז לפחות תעשי משהו מועיל בשנה הזאת" אמרה את דעתה
"והמרחק?"שאלתי
"המרחק לא כזה נורא, בינינו שיר את יודעת שזה מרחק של אולי שעה נסיעה... מילא היית אומרת לי שזה בדרום אז היה על מה לחשוב אבל זה לא. אני חושבת שכדאי לךללכת על זה."שכנעה אותי
"האמת היא שגם אני מאוד רוצה לעשות את זה"
"אז קדימה" אמרה במין טון מעודד
"אבל לא סיפרתי לך את החלק הטוב ביותר בסיפור הזה"
"נו" אמרה בלהט
"רן גם די התעניין בזה"אמרתי
"כלומר?"שאלה
"כלומר שהוא שוקל אם גם להתנדב"
"מאגגגגגגגניב"צעקה"ג בחור וגם צדקה במכה אחת"צחקה ואני הצטרפתי לצחוק שלה
"טוב מתוקיזה אני חייבת לנתק- מחויבות קודמות"אמרה לי
"ביי אחותי" נתקתי.

וכך עבר כל היום במחשב על זה ובעדכון שני ההורים.

-למחרת בבוקר-
"שלום לשיר שלי"אמר רן ובידו היה ורד
"אוווווווו איזה מקסים" נמסתי לו שם מרוב מבוכה.
"מה זה? שטיות" גיחך "בואי לכיתה" אמר והתחלנו להתקדם לכיתה.