פרופיל בלוג יומן גולשים כותבים רשת האהבה 💬 פורומים 💕 הכרויות 📬 דואר
💕 מי באהבה 1
אהבה - אתר האהבה הישראלי

סיפור בהמשכים- של כולנו!

✍️ דושינקה 📅 07/08/2008 12:30 👁️ 1,938 צפיות 💬 31 הודעות
← חזרה לפורום עמוד 1 מתוך 3
היי לכולן!
אף פעם לא ראיתי כאן סיפור בהמשכים... אז החלטתי שאני שמה אחד!
כל אחד יכולה להמשיך אותו. כל מי שרוצה להמשיך יכולה לכתוב פרק/חצי פרק/קטע קצר מותך הפרק או מה שבא לה. בקיצור פשוט להמשיך את הסיפור לא משנה מה אורך הפרק.
מקווה שתשתפו פעולה! =]

מותר להסתכל אסור לגעת:

פרק 1
היא ישבה במסעדה בבגדיה היפים ביותר והסתכלה בשעונה המהודר.
'כן גם אני שיר קרבי הולכת לפגישה עיוורת' חשבתי לעצמי כשישבתי במסעדה וחיכיתי לשידוך ששרון דודה שלי ארגנה לי. בגלל שלבחור בחורים אני לא יודעת דודה שלי החליטה שהיא צריכה לקחת את העניין לידיים שלה. היא אמרה שהוא בחור נחמד בערך בן 17 ("הוא גדול ממך רק בכמה חודשים! נכון שזה נפלאה?" אמרה לי שרון כשהיא סיפרה לי עליו בפעם הראשונה") הוא גר פה בסביבה (מוזר שאני לא מכירה אותו... אני מכירה הרבה מאוד אנשים מהאזור) היא אמרה לי שהוא חמוד ("הוא פשוט מותק של בחור! הוא בן של חברה שלי" היא אמרה והמשיכה לתאר אותו בתור בחור "נאה במיוחד"- לפי דבריה "וגם אדיב ומנומס").
מה שהכי מוזר בכל הסיפור הזה זה שהיא לא אמרה לי איך קוראים לו... היא רק אמרה שהוא יחזיק ורד אדום ("אבל את לא תצטרכי את הורד כי הוא יהיה הבחור הכי יפה שפגשת אי פעם" היא הוסיפה).
בקיצור הוא נשמע חלומה של כל נערה. אני מקווה שזה נכון כי נמאס לי מכל החראות שאני יוצאת איתם בזמן האחרון (זאת אומרת החרא שיצאתי איתו בזמן האחרון- חצי שנה). הסתכלתי בשעון- השעה הייתה 2 דקות ל-7. למרות שקבענו ב-7 אני תמיד מגיעה 10 דקות לפני (עדיף להקדים מאשר לאחר לא?). מלצר ניגש אלי ושאל "את רוצה להזמין או שאת מחכה למישהו?" הסתכלתי על שעוני פעם אחת נוספת ואמרתי "אני מחכה למישהו... אבל תודה".
בדיוק בשעה 7 נכנס למסעדה נער. הוא באמת היה יפה מאוד אבל הוא היה בן אדם האחרון שציפיתי או רציתי לפגוש. קמתי ממקומי והלכתי לכיוון הדלת 'אני יחכה לו בחוץ ויסביר לו בצורה הגיונית שאי אפשר לאכול במסעדה הזאת כי האקס הטרי שלי נמצא שם'. כשעמדתי לצאת הוא חסם לי את הדלת "סליחה אני ממהרת יש לי דייט שאני לא רוצה שתהרוס" אמרתי לו וניסיתי לפתוח את הדלת אך הוא עצר אותי ואמר "אני חושב שאני הדייט שלך" הוא אמר והוציא ורד מאחורי הגב "אני פשוט לא מאמינה!" אמרתי "אתה עוקב אחרי לכל מקום?" אמרתי בכעס והמשכתי "תעזוב אותי כבר זה ניגמר!". הוא הסתכל עלי עם העיניים הכחולות,ירוקות , אפורות שלו במבט שהוא יודע שאני לא יכולה לעמוד בפניו ואמר "אני לא יעזוב אותך לעולם עד שלא תיתני לי להסביר" למרות המבט שלו הפעם הייתי נחושה לא לתת לו להשפיע עלי "לא, לא הפעם! הפעם זה באמת ניגמר" אמרתי והשפלתי את מבטי "אני לא מבקש לחזור, לא לפני שתקשיבי לי! רק תקשיבי להסבר שלי ואחר כך תחליטי..." הוא אמר והרים את ראשי כך שהסתכלתי עליו. עייני פגשו שוב את העיניים שלו את העיניים הכחולות, ירוקות אפורות שלו- אותן עיניים שמשכו את צומת ליבי כבר מהפעם הראשונה שראיתי אותו-הוא יכולתי לעמוד בפניו יותר למרות שנשבעתי לעצמי לא להקשיב לו יותר לעולם שמעתי את עצמי אומרת בלי שליטה "טוב...יש רק 10 דקות".
וכך אני והוא התיישבנו בשולחן שבואר ישבתי לפני שראיתי אותו נכנס
-----
קוראים לי שיר (למי שלא הבניה עד עכשיו [= ).
אני עוד בערך חודש בת 17 ואני גרה בישוב נידח בצפון-נהלל (למי שמכירה) ולומדת שם בתיכון (שהוא די גדול יחסית למושב... בשכבה הכי גדולה יש 12 כיתות ובשכבה הכי קטנה יש 5- התיכון שלי הוא גם חטיבת ביניים זאת אומרת מכיתה ז' כד יב').
אין בי שום דבר מיוחד... אין לי עיניים יפות אין לי גוף מיוחד, אין לי כישרון כמו שירה, ריקוד או משחק ואני לא טובה בשום מקצוע במיוחד. בקיצור אני ילדה ממוצעת לא טובה במשהו במיוחד אבל לא גרוע בשום דבר במיוחד... סדר היום שלי הוא של ילדה ממוצעת, אני לומדת קצת מבלה בחוץ עם חברים הולכת למסיבות, עושה בגרויות- בקיצור שום דבר מיוחד. אין לי חיים מרגשים במיוחד ואני לא פופולאריות במיוחד
אבל יש לי (לאומת הרבה אנשים אחרים) דעות משלי, חברים שאני מאוד אוהבת ודעות על אנשים בלי קשר לכמה שהם חשובים או פופולאריים.
החיים שלי היו די משעממים עד שעליתי לכיתה יא'.
היום הראשון של כיתה יא' היה משהו שבאמת לא ציפיתי לו.
------
בתחילת היום הראשון לכיתה יא' הכל התחיל כרגיל. נפגשתי עם כולם והחלפתי חביות עד הצלצול. ואז המחנכת שלנו שרה (שהייתה המחנכת שלנו גם בט' וגם בי'). היא התחילה בנאום של "כמה אני שמחה לחנך אתכם גם השנה". כמובן שאף אחד לא הקשיב לה (כמו בשנה שעברה), עד למשפט האחרון שלה שניקלט במוחי באופן מפתיעה "ויש לי הודעה אחרונה בשבילכם! השנה מצטרף עלינו תלמיד חדש. הוא אמר לפה מתל אביב ואני מצפה שתתנהגו אליו יפה" היא אמרה ופתחה את דלת הכיתה "תכירו זה רן כורם" היא אמרה והצביע על נער שנכנס לכיתה. הדבר הראשון שראיתי בו היו העיניים שלו. אף פעם לא ראיתי עיניים כמו שלו! הן היו כל כך מדהימות!! הן היו כחולות,ירוקות ואפורות! בחיים שלי לא ראיתי עיניים כל כך מדהימות ומהפנתות כמו שלו. נראה שגם כל שאר הבנות בכיתה הסכימו איתי לפי המבטים שלהן 😉. כמובן שהבנתי מיד שהוא לא בשבילי 'בטח כל שאר הבנות בשכבה ירצו אותו ובגלל שאני לא מיוחדת במיוחד הוא בטוח לא יבחר בי אז אין סיבה להתאמץ' חשבתי אבל בכל זאת המשכתי להסתכל על העיניים היפות שלו 'מותר להסתכל אסור לגעת' אמרתי לעצמי



רעיון יפה
חבל שאני לא מוכשרת בכתיבה חח
"שב שם מאחורי שיר" אמרה שרה המחנכת והצביעה על השולחן שמאחוריי שהיה ריק. כמה אירוני שהיא הושיבה אותו דווקא מאחוריי. הוא הלך ובחן את כל הכיתה במבטו עם העיניים הירוקות-כחולות-אפורות שלו ואני בחנתי את כולו, כשעינינו נפגשו השפלתי מהר את עיניי והסתכלתי חזרה על שרה. "מה לומדים עכשיו?" נשמע קולו מאחוריי, לא מספיק עיניים יפות גם קול יפה ופנים יפות. מושלם פשוט.. הסברתי לו שהיא עושה שיחה איתנו ובדרך כלל לומדים לשון והבעה איתה אבל הוא בכלל לא הקשיב לי ככה היה נדמה לי. ופשוט הפסקתי לו את ההסבר באמצע, הוא פשוט הסתכל עליי.. אז הסתובבתי והמשכתי להקשיב למורה.

"נו אז איך החתיך החדש בכיתה שלך?" שאלה אותי החברה הכי טובה שלי, עדי. "חתיךך" אמרתי והסתכלתי עליה בחיוך " ונחשי מה ? הוא יושב מאחוריי" הוספתי והסתכלתי עליה. "איזה כיף לךךך" אמרה בהתרגשות. "אז מה מישהי מתאהבת לנו פה?" הוסיפה.
"לא" אמרתי אבל לא הייתי בטוחה בתשובה הזאת באמת. "כן, שיר.. תעשי כאילו אני לא מכירה אותך".. "אבל הוא בטוח לא ישים עליי, אין בי שום דבר מיוחד" סיננתי לעברה בפרצוף עצוב לאחר שהיא קלטה אותי. "אמרתי לך כבר שהרחמים העצמיים שלך לא עוזרים לך במיוחד? את מהממת, ויש 123928483 סיבות שהוא יבחר בך" פסקה לבסוף ואני לא אמרתי כלום כי לא רציתי להתווכח.
אני ועדי הלכנו לקפיטרייה ושם ראינו את שי [הידיד הכי טוב שלי,עיינים ירוקות חומות ושיער חום בהיר. ילד יפפפה!] מחכה לנו עם 2 קוראסונים ובורקס גבינה אחד בישבילו.
הלכנו ותפסנו מקום לשבת בו.
עדי ושי העבירו מבט אחד על השני,חייכו חיוך קטן מנסים שלא למשוך יותר מדי תשומת לב חושבים שלא שמתי לב.
הסתכלתי עלייהם אמרתי"תגידו,אם אתם באמת חושבים שלא שמים לב למבטים שלכם,אז אתם טועים."
עדי ושי הסתכלו אחד על השני במהירות ואז עליי.
שי-על מה את מדברת? שאל בגיחוך מזוייף למדי.
אני-אתה יודע טוב מאוד על מה אני מדברת. אל תעשה את עצמך תמים.
עדי-נוו.. די. לא קורה כלום!
אני-שיהיה. אמרתי ועזבתי את הנושא..
המשכתי לאכול את הקוראסון שלי בהנאה.
פתאום שמעתי קול מאחורי.

...-סליחה? אמר.
הסתובבתי אליו וגילית שזה רן.
הרגשתי כבר איך שאני הופכת לאדומה.
חשבתי שהוא הולך לבקש את הפלאפון שלי או משהו שכזה.
אני-כן? שאלתי מחייכת?
רן-את יודעת אולי איפה השירותים?! אמר וכל הציפיות נמחצו במהירות.
החיוך ירד גם כן מהפרצוף בהדרגתיות.
אני-אממ.. תפנה שם שמאלה תיכנס לתוך המסדרון וזה מצד שמאל.
רן-תודה. אהה ו.. יש לך שוקולד על האף.
אני-מה?! באמת?!
'גאאאאאאאד פאדיחווות!!!' חשבתי לעצמי.
רן-כן. אמר וניגב לי את השוקולד מהאף,וליקק את האצבע. [?!]
אני-אה..ל..א..כ.. גימגמתי.
רן-ביי.
ההפסקה נגמרה, הצילצול חזרה לכיתה נשמע ברקע ואיתו קולות כל התלמידים הנוהרים חזרה לכיתה.
היה לנו שוב שיעור עם המחנכת שלנו - שרה.
פתאום הרגשתי נגיעה בגב, הסתובבתי .. זה היה רן והוא הושיט לי פתק .
'היא תמיד חופרת המורה הזאת?'
צחקתי בקול רם מידי
"כן בבקשה שיר, מה מצחיק? אולי תשתפתי את כולנו?"
"זה שום דבר, מצטערת" חייכתי את חיוכי הנדיב והיא ירדה לי מהגב.
'בדרך כלל כן.. רק שהיא לא מרגישה טוב או משהו היא מדברת פחות' כתבתי ושלחתי לו.
"טוב כולם להוציא את הספרים בבקשה ולפתוח בעמוד 14" אמרה שרה.
"המורה, אין לי ספר" אמר רן ואני התחלתי להתפלל שישב לידי
"אוקיי, תעבור ליד שיר- ושזה יהיה חד פעמי!"
יש יש ישששששששש
הוא עבר אליי מחוייך ואני בקושי הצלחתי להתרכז בשיעור.
הסתכלתי בשעון 'עוד חמש דקות נגמר השיעור'
'אוף' חשבתי לעצמי.. רציתי שהשיעור ימשך עוד ועוד ..
"אז מה? אפשר את הטלפון שלך?" לחש לי רן
ואי אהבתתתתתתתתתי ...
אהבתי את הרעיון
וואי איזה כישרונות...
תודה.. :-[
חח מי ממשיכה?!
^^^
מישהי שעוד לא כתבה המשך שתעשה ...
אני כותבת עכשיו המשך אז שאף אחת לא תכתוב סתם 😛

שבת שלום 3>
"אהה.. אממ. אה כן בטח" אמרתי וחייכתי לעצמי.
לקחתי חתיכת נייר וכתבתי עליו את המספר שלי, באתי להעביר לו את הדף אבל צעקה עצרה ממני.
"רן ושיר, במה אתם מתעסקים שם במקום להתרכז בשיעור ? "
לא ידעתי מה לעשות, היא התקדמה אלינו במהירות וחטפה את הדף מידי.
שרה – " מה שזה לא יהיה, שזה לא יחזור על עצמו או שתמצאו את עצכם בחדר המנהל"
הצלצול נשמע לאחר דקה והכיתה שוחררה.
שרה- " שיר תישארי פה בבקשה אני רוצה לשוחח איתך".
אני – "אוקי"
אמרתי והבטתי ברן יוצא מהכיתה.
" אוף" לחשתי לעצמי והתקדמתי למורה.

__

" מה קרה התעכבת בכיתה ? "
שאל אותי שי והתקדם לקראתי עם עדי.
" סתם שרה חפרה לי על זה שאני לא מקשיבה בכיתה ובלה בלה בלה.."
אני – " טוב יאללה בואו לבחוץ חנוק פה "
אמרתי ורק אז טרחתי להרים את הראש שלי ולהסתכל עליהם.
עדי הייתה סמוקה במקצת ולשי היה פרוס חיוך על הפנים, שובבים שלי, ואני גם מאמינה להם שאין כלום.

אני – " שי יש לך גלוס על השפתיים או שזאת רק אני ? " שאלתי בציניות.
שי – " מה איפה ? " שאל והעביר את ידו במהירות על השפתיים.
" חחח ידעתי שובבים, רק פעם הבאה תעדכנו אותי כע? " אמרתי וקרצתי להם , שניהם נשארו לעמוד מאחורה ואני התקדמתי לכיוון המדשאה.

" היי שיר חכי דקה"
שמעתי קול מוכר מאחורה, חיוך עלה על שפתיי ניסיתי להחביא אותו אך ללא הצלחה.
אני – " רן היי מה קורה? " אמרתי משתדלת להחביא את התרגשות שפרצה בתוכי.
רן – " בסדר, מה שרה רצה ממך ? "
אני – " סתם חפרה לי, אל כל כך הקשבתי לה " חייכתי,
גם הוא חייך, אלוהים איזה חיוך.. (:
רן- " תקשיבי בסוף לא הספקת להביא לי את הפלאפון שלך.."
" אהה נכון, תביא אני ארשום לך עכשיו " אמרתי והוא הוציא והביא לי את הפלאפון.
הקלדתי במהירות את המספר בפלאפון מקווה שהוא לא שומע איך שהלב שלי דופק.
" הנה קח "
רן – " תודה, יאללה נדבר כבר כן ? ביי " הוא הביא לי נשיקה בלחי ונעלם בין האנשים.




שבת שלום 3>
אף אחת לא רוצה להמשיך? גם מי שעשתה כבר פרק יכולה לכתוב המשך...

וואו אהבתי . תמשיכו .
(:
יפההה 😊

תמשיכווו...

עם תחזור לי המוזה אני יכתוב אח"כ..
אהבתייי
חבל שאני לא כשרונית
אבל תמשיכו 😊

ברוכים השבים!

התחבר לחשבון שלך באהבה

שאלת אבטחה למניעת ספאם
או התחבר באמצעות

הצטרף לאהבה

יצירת חשבון חדש

3-25 תווים, ללא רווחים
גיל מינימום להרשמה: 13
שאלת אבטחה למניעת ספאם
לפחות 6 תווים
או הרשם באמצעות

שכחת סיסמא?

נשלח לך קישור לאיפוס