סיפור בהמשכים- של כולנו!

כשהגעתי הביתה זרקתי את התיק בחדר והתיישבתי (בצורה פתטית ביותר) ליד הטלפון שהיה בחדר שלי, כאילו אני בטוחה שאם אני יתרכז מספיק חזק אני יגרום לו לצלצל ובצד השני יהיה רן. אם היו עוד בנות כמוני שחשבו שזה יעזור אז הן טועות. זה לא עזר.ישבתי שם בערך במשך שעה מתעלמת מהקריאות של אמא שלי לבוא ולאכול ארוחת צהרים, מתעלמת מאחי הקטן יותם (הוא בן 5) שרצה שאני ישחק איתו במכוניות מתנגשות, מתעלמת מהכל. מרוכזת כל כולי בטלפון המעפן שלא הסכים לצלצל.כל זה רק גרם לי להרגיש פתטית. אחרי שקלטתי שזה לא ילך קמתי ממקומי ונשבעתי שאני ממש לא הולכת לרדוף אחריו. זה נכון שהוא יפה וחתיך בטרוף, וכל הבנות בשכבה דלוקות עליו (למרות שעבר רק יום אחד של הלימודים) אבל אני לא הולכת לרדוף אחריו ולחכות לטלפונים ממנו במשך שעה כמו מטומטמת! אם הוא רוצה שירדוף אחרי!למרות שהסיכוי שהוא מסתכל עלי יותר מעל כל אחת אחרת (למרות שהוא ביקש את הטלפון שלי-הוא בטח ביקש את הטלפון של כולן... הוא נראה טיפוס מאוד 'חברותי', אם הבנתן למה אני מתכוונת) שואף ל-0. זה אחד מהעקרונות שלי(שדי עברתי עליהן עם רן אבל זה לא יקרה שוב): אם אני מוצאת חן בעיניי משהו שינסה להתקרב אלי. אני לא צריכה לרדוף אחריו ולחכות לשיחות ממנו.
בדוגרי אני אפילו לא יודעת אם הוא נחמד.. יש מצב שהוא סתם יפה. וכמובן שאני לא יחבב משהו רק בגלל שהוא יפה, אז אני צריכה לבדוק אותו.

יאללה בנות! לא קשה להמשיך מפה...
תמשיכו!!

אהבתייי

וואלה התחשק לי להמשיך 😛

בכל מקרה זה לא שאני מתכוונת עכשיו לשבת כל היום דבוקה לפלאפון מחכה שהוא יתקשר,
בעצם למה שהוא יתקשר? כולה דיברנו היום קצת וכיוונתי אותו לשירותים.

בזמן שאני חושבת התיישבתי בסלון והדלקתי טלוויזיה,
לפתע שמעתי צלצול הודעה של הפלאפון שלי – שכמובן מרוב שחפרתי לעצמי כמה שאני צריכה להתנתק ממנו השארתי אותו למעלה.
טוב שיר, להירגע.. אז קיבלת הודעה, אולי זה בכלל לא ממנו.
טחחחחחח' על מי אני עובדת זה בדוק ממנו.

דפקתי ספרינט לחדר שלי כשבדרך הפלתי את השלט על הרצפה, תפסתי את הפלאפון שלי ונשכבתי על המיטה, פתחתי את ההודעה והחיוך ירד לי מהפנים יותר מהר משחשבתי.
- ועכשיו מבצעע מיוחד לבעלי פלאפון מחברת סלקום.. -

" שיר את פשוט פתטית.. "
_________________________________
" היי שיר מה קורה יפה ? "
עדי התקדמה אלי עם חיוך מרוח של השפתיים.
" חיים את יודעת, לא משו מיוחד .. "
המשכתי לכיוון הכיתה והתיישבתי במקום שלי, הצצתי בשעון בפלאפון שלי 8:20 עוד 10 דקות צלצול.
הנחתי את התיק שלי על השולחן ועליו את הראש.

"מה קרה את בכיתה לפני הזמן ? "
כן, זה הוא.. וגם לפי הקול שלו אני יכולה לזהות שהוא מחייך את החיוך המושלם שלו.
" סתם.. עייפה" אמרתי, ואפילו לא טרחתי להרים את הראש שלי ולהגיד שלום כמו שצריך..
"טובב..."
הוא התיישב לידי והניח את התיק שלו על הרצפה.
" אממ.. שלא תבין אותי לא נכון אבל זה ששרה העבירה אותך אתמול לשבת לידי זה לא אומר שזה לתמיד" אמרתי כשאני מסתכלת עליו בחצי מבט.
" את האמת חשבתי לבקש ממנה לעבור לשבת לידך, ככה אני רואה את הלוח יותר טוב"
הוא אמר וחייך..
" לפחות עליה התירוץ הזה יעבוד" אמרתי בציניות וסובבתי את ראשי לצד השני.

" זה רק אני או שאת כועסת עלי ?" הוא אמר ועיצבן אותי..
כן בטח שאני כועסת עליך אדון -אני מבקש את המספר שלך ואח"כ לא מתקשר אלייך בשביל לחרפן אותך-
" זה רק אתה " אמרתי מנסה להישמע כמה שפחות כועסת.
"לא נראלי" אמר " אני לא כועסת עלייך " אמרתי או שצעקתי ?!
טוב לא נראלי שהצלחתי להעביר לו תחושה שאני באמת לא כועסת עליו.
"טוב.." אמר בצורה מעצבנת, טוב נו לא באמת בצורה מעצבנת אבל כל דבר בו פשוט עיצבן אותי באותו רגע " אהה ודרך אגב מצטער שלא התקשרתי אליך אתמול אבל נראלי שהבאת לי את המספר הלא נכון"..
טחח תירוץ גרוע חביבי, לפחות היית ממציא שהכלבה שלך מתה או משו כזה, הייתי נותנת לך נקודות זכות על שהתאמצת. אבל לדפוק לי את התירוץ הכי ישן בספר נו באמת מה נראה לך שאני מפגרת ?!

"מצטערת.. פעם הבאה אני באמת אשתדל לא להתרגש יותר מדי כשאני מביאה לך את המספר שלי כדי שבסופו של דבר אחרי שאני אשב שעתיים מול הטלפון ואתה לא תתקשר אני אתאכזב פחות, ועוד אח"כ כשתדפוק לי תירוץ עלוב של – הבאת לי מספר לא טוב – אני עוד אחשוב אם להאמין לך או לא .. נראלי שעדיף לכולנו שלא תהייה פעם הבאה טוב ?!"

אמרתי ובדיוק נשמע הצלצול, באתי לקום מהכיסא שלי והוא תפס לי את היד.
" אז בגלל זה את כועסת ? בגלל שלא התקשרתי אליך אתמול? " הוא הסתכל עלי בעיני העגל האלו שלו שיכולות להמיס קרחונים בקוטב..
"וואו רון.. חשבת על זה לגמרי לבד או שאולי משו בדברים שאמרתי גרם לך לחשוב על זה?" אמרתי בציניות מובהקת ויצאתי מהכיתה.

זין אין לי כוח ללמוד עכשיו.

חח מגניב .. אהבתי את הרעיון..
חבל שאני לא מוכשרת..:|

אהבתי ביותר 😊
אממ אני יכתוב בהזדמנות, תמשיכו 😊

יצאתי מהכיתה .
התחלתי חושבת לעצמי ,מה?!מה עשיתי עכשיו?!
אני כל כך טיפשה.
הוא רק הגיע אתמול ואני כבר נופלת עליו ? כמה פאתטית אני כבר יכולה להיות!!!!
לא פלא שכל המערכות יחסים הקודמות שלי לא נמשכו יותר משבוע .
ולא רק שנפלתי עליו!הוא בדוק יחשוב שאני רוצה אותו עכשיו..
טיפשה,טיפשה,טיפשה,טיפשה טיפשה .

"לא את לא " הוסיף רן .
"אה..."הבנתי שאמרתי את זה בקול רם מידי .
"מה אתה עושה כאן ? למה אתה לא בכיתה ?אמרתי .
"את בן אדם מיוחד שיר "אמר רן.
"אני?מיוחד?למה ?"התחלתי לחשוב,מקווה שהוא לא אמר את זה בציניות .
"את הבן אדם הראשון שגרם לי להרגיש מצד אחד כל כך רע עם עצמי , ומצד שני כל כך טוב ברגע
שהוא אמר שעיצבנתי אותך".
"למה אתה מתכוון?"אמרתי.
רן הוציא פתק מכיסו.
"רואה ?052544352 "
"נו,זה המספר שלי,מה איתו? .."אמרתי.
מתחת למספר שלי היו רשומים כל המספרים מ1 עד 9.
"את מבינה שיר ? ניסיתי אתמול את כל המספרים האפשריים שיכולים להיות .עד שהגעתי למספר
4 כבר הבנתי שאת בכוונה לא נתת לי את המספר האחרון . אבל לא וויתרתי,רציתי לשמוע את הקול שלך
ואז לשאול אותך למה לא הבאת לי את המספר המלא ? ".
"רן..אני באמת לא ידעתי..,אבל ??"אמרתי.
"אבל מה ? "רן הוסיף.
"למה לא ניסית את הספרה 0 ?"אמרתי,עם חיוך קטן שניסיתי להסתיר .
"0 ? 0??! אני עד כדיי כך אידיוט מה....."רן התחיל לצעוק.
התחלתי לצחוק .
רן צחק איתי .
"אני מצטער,באמת , יש דרך שתוכל לפצות על הטיפשות שבי ? "
"א..."לא הספקתי להמשיך ושמענו צעקה .
"מההההההה אתםםםםםם עוווווווושים כאןןןןןןןןןןןןןןןןן "נשמע קול חסר תוכן למדיי מפרצוף אדום ,זועף בעל
גבה אחת מחוברת וחסר מוח - המנהל האידיוט שלנו - לא שצריך להוסיף שהוא אידיוט כן?כבר אמרתי שהוא גבר .
"היינו בשירותים "אמר רן .
"בשירותייים האאא?!?!אני רוצה לראות התייצבות ממכם עד מחר!התייצבות של שעתיים!!!"אמר המנהל.
ישש! אמרתי לעצמי! התייצבות שעתיים עם רן - מה שאומר ,להיות איתו שעתיים בחדר אחד לבד! .


- - -

בשירותייים האאא?!?!אני רוצה לראות התייצבות ממכם עד מחר!התייצבות של שעתיים!!!"אמר המנהל.
ישש! אמרתי לעצמי! התייצבות שעתיים עם רן - מה שאומר ,להיות איתו שעתיים בחדר אחד לבד! .

------------------------------------------------------------------------------------------
חחח סתם עבדתי עליכם 1 באפריל הוא אמר ..
וכל הציפיות שלי נפלו...
טוב אז אני הלכתי .. המשך יום נעים ותכנסו מיד לכיתה.. כי פעם הבאה זה לא יהייה בצחוק..
מנההלל סתום , הוא לא יכול לבצע את מה שהוא אומר?!..
"אז איפה היינו" רן אמר פתאום
"אממ לא יודעת.." ולפי החיוך של רן נראה לי שהסמקתי ברמוותת:]
"אהה אני יודע.. שאלתי אותך אם אני יכול לפצות אותך בדרך כלשהיא.."
"אהה נכון..אממ.. כן יש דרך.. תבוא אלי היום בשמונה תעזור לי במתמטיקה גם ככה אני לא יודעת כלום "
"טוב סבבה ,מעולה.. נתראה היום.. ביי בנתיים"
והלב שליי קפץץ מרוב אושר.. חסר לו שהוא לא בא .

יפה

היום עבר בצורה רגילה למדי...
ראיתי את רן בכמה שיעורים אבל חוץ ממבטים לא היה הרבה,
בסוף היום כשהגעתי הביתה התחלתי לחשוב ולשם שינוי דווקא לא על רן...
חשבתי על עצמי על החיים שלי על מה אני רוצה לעשות איתם עוד לא מצאתי משהו להיות טובה בו ...
אני חייבת להיות מוכשרת במשהו הרי לא???
התחלתי לקרא חומר לבגרות שלי באזרחות והגעתי לפסיקה מעניינת לגבי מוסדות נוער
ומפה לשם התיישבתי ליד האינטרנט והתחלתי לקרא על בני נוער במצוקה ועל מוסדות המסייעים להם פתאום עלה בי רעיון ,
אולי אני אכך חלק במשהו כזה עזרה תמיד צריך ונראה לי שרצון טוב זה לא מעט, רשמתי אי מייל למוסד כזה ושאלתי לגבי מתנדבים בעודי נשאבת לתוך העניין הזה לא שמתי לב לשעה ,
פתאום נשמעה דפיקת דלת "כן" צעקתי אמא נכנסה ואמרה "יש לך אורח הוא בא ללמוד איתך או משהו כזה" מרוב שאיבדתי קשר לקח לי כמה שניות להבין
ופתאום ומפתן הדלת הופיע לו רן.... הוא לא איכזב הפעם!!! 😊

בואנה אנשים פה מוווווכשרים!!!
ממש אהבתי את הסיפור הזה!!!
הכתיבה של כולם מהממת!!
ואני לא מסכימה שהסיפור הזה יפסק!

שמישהו יכתוב המשך..
(הייתי כותבת אם היה לי כוח 😊 )

"רן" אמרתי בחיוך
"שיר" צחק "שנלמד?" התיישב על המיטה
"כן בטח בטח רק אני יביא לנו משהו לאכול" ירדתי לקומה למטה והבאתי לנו נישנושים ושתייה.
"איזה ישן זה מיץ פטל" צחק והתסכל על הקנקן
"כן אה" תפס אותי צחוק מתגלגל.
"שבי לידי"אמר וטפח על המיטה. התיישבתי
"יותר קרוב מה את רוצה שאני יצעק?" התקרבתי טיפה. הריח של הבושם שנדף ממנו הפנט אותי כל כך שלא התרכזתי בשום מילה שיצאה לו מהפה.
"אז הבנת כמה זה שווה?"שאל והצביע על התרגיל
"לא" עניתי והוא פרץ בצחוק
"אז למה כל ההסבר רק אומרת לי 'אה אה אה אה'?" צחק
"כי לא רציתי לקטוע אותך" צחקנו שנינו.
"יש לך צחוק יפה את יודעת?" אמר והחזיר את השיער שלי אל מאחוריי האוזן בשיתוף ליטוף עדין.
"אז אתה אומר שזה שווה 0?" התחמקתי ממה שהוא עשה כרגע
"אכן שיר בפעם המיליון" ענה . ההתחמקות השאירה מתח מרגיז באוויר.
פתאום רן הניח את המחברת ואמר"אני יכול לנסות משהו שיר?" "אממ כן" עניתי בספק
"אבל את מבטיחה שאת לא תכעסי עליי?" "מבטיחה" אמר ושמתי יד על הלב.
פתאום בלי שהבנתי מה הולך רן נישק אותי. נשיקה כזאת מתוקה.
"מה...מה זה היה..."היססתי
"השפתיים שלך באמת מתוקות כמו שחשבתי" חייך לעצמו חיוך מנצח.
"אווקי" אמרתי ובתמורה תפסתי את חולצתו נישקתי אותי בתשוקה ענקית.
"גם השפתיים שלך לא רעות בכלל" זרקתי לאוויר

פתאום נוצרה שתיקה מביכה רן הסתכל לי בעניים ואני לו
"אז אממ הבנת את העניין עם השינוי נושא נוסחה ??" שאל אותי
"אני חושבת כשעוברים צד אז מחלקים נכון" שאלתי
"שיר את..." " תיראה רן אני מבינה לא ...." " תיראי זה פשוט"
"מוקדם מידי? זה בסדר רן אני לא ציפיתי ל.." " את לא מבינה אותי נכון..."
פתאום שוב נוצרה שתיקה..
שנינו לא ידענו ממש איך להגיב לסיטואציה הרי רק עכשיו הכרנו ...
כ"כ רציתי לנשק אותו שוב להפיג את המבוכה... אבל אז מה? שוב נשתוק?
ישבנו על המיטה שלי ושתקנו קרוב ל10 דקות כל אחד במחשבות של עצמו , פתאום רן הפנה אלי מבט
" טוב שיר זו רק נשיקה.." " נכון אתה צודק רק נשיקה..למה בכלל שמישהו כמוך ירצה.."
"אוי שיר תפסיקי לדבר שטויות את מאוד מוצאת חן בעני טוב?
אבל אני לא כ"כ יודע איך לאכול את זה , אני נהנה איתך מאוד והנוכחת שלך עושה לי טוב...
זה פשוט מפחיד רק הכרנו אני לא יודע מי את.. אני רוצה לדעת את מסקרנת אותי"
"אני לא יודעת מה להגיד לך ... גם לי זה מוזר אני לא אחת כזאת...ש..ש.."
"זה ברור לי שאת לא אם היית אחת כזאת ש.. אז לא הייתי כאן עכשיו יושב ומדבר איתך ככה גלוי הייתי..."
" איבדתי אותך אני כבר לא מבינה יותר..."
" שיר מה שאני מנסה להגיד לך זה שאני רוצה שנלך לאט עם הדברים שנכיר..."
" אני לא מבינה מה פירוש ה"לאט" הזה פירושו שאנחנו יוצאים? מנסים? ידידים?
אתה יכול ללכת עם בנות..? אני יכולה ללכת עם בנים?? יש איזו מחויבות או ש..."
" שיר די פירושו שנכך את הזמן נראה לאן דברים מתגלגלים"
פתאום תוך כדי השיחה איתו הבנתי משהו חשוב...
הוא פשוט לוקח את המפגש הזה מהרגע שהגיע ומנהל אותו ואני כמו איזה מריו בתוך משחק מחשב שממלא אחר ההוראות שמציבים לו ...
פתאום כל הסיפור הזה היה ניראה לי תלוש מהמציאות ...
אני אומנם לא הראשונה להסתכל עליה כשנכנסים אלינו לכתה אבל אני גם בהחלט לא מוכנה להיות בובה של אף אחד יש לי עקרונות ואני צריכה לשמור עליהם!!!
"טוב בסדר אם זה מה שאתה רוצה..."
שיט מאיפה זה יצא לי עכשיו מה אני טיפשה " לא את לא טיפשה " " מה?" "את לא שיפשה את מקסימה"
" שיט דיברתי בקול..." אוף אוף אוף אני צריכה לחשוב מהר איך נכנסתי לתוך כל זה בכלל...
"שיר? על מה את חושבת?" " אני לא יודעת רן אני לא רוצה להיפגע"
"שיר אם לא תיקחי סיכונים בחיים את גם לא תבני כלום בחיים שלך "
פתאום מה שרן אמר גרם לי לחשוב על דברים אחרים לגמרי
אהבתי את מה שהוא אמר זה מצא חן בעני דווקא חשבתי על המוסדות נוער שבדקתי עליהם לפני שהיגיע בלי לשים לב התפשט על פני חיוך הבנתי שאני רוצה להיות יותר נועזת לקחת סיכונים לא לוותר לעצמי ולנסות להגשים את עצמי ....מאותו הרגע הפסקתי לפחד והתחלתי לחיות
😊

רן הלך. ואני?אני נשארת עם המחשבות..אבל יחד איתן חיוך ענקי פרוס לי על השפתיים.
לקחתי את הספרים וניסיתי לחזור על החומר, אבל המחשבות נדדו להן למקום אחר, הרחק מכאן.
סגרתי את הספרים,ונשכבתי על המיטה.
נגעתי בשפתי ולא האמנתי שזה באמת קרה.
רן נישק אותי!!! א ו ת י !
מי היה מאמי, שהבנאדם החתיך הזה ינשק מישהי כמוני??

"שיר קומי..בית ספר" העירה אותי אמא
"מהה???איך הגיע הבוקר??" אמרתי. 'כנראה שנרדמתי תוך כדי המחשבות'..
"חחח...נרדמת אתמול יחד עם הספרים..כל הכבוד לך שאת לומדת יפה, תאמיני לי זה רק לטובתך" חייכה אלי אמא.
"כן.." אמרתי. וחשבתי לעצמי אם היא רק הייתה יודעת מה היה כאן אתמול
"טוב יאללה קומי, את תאחרי" אמרה והתמתחתי.

קמתי ממיטתי,שטפתי פנים,צחצחתי שיניים.
לבשתי מכנס שחור וחולצה ורודה. שמתי קליפס בשיער, התבשמתי וירדתי למטה.

"ביי אמא אבא הלכתי" צעקתי להם אחרי שגמרתי לאכול ולשתות
"ביי" ענו יחד ויצאתי.
"שיררר" שמעתי מישהו צועק את שמי כשהסתובבתי ראיתי את עדי
"מה נשמע?" שאלתי אותה ונתתי לה נשיקה על הלחי
"אחלה מה איתך??" שאלה
"מעוולה" חייכתי
"מה האושר?"
"סתם" עניתי בחיוך ערמומי
"נוווווו..." הפצירה בי
"כלום נו..אל תהיי נודניקית" אמרתי. לא כל-כך רציתי לספר לה כי לא הייתי בטוחה בקשר הזה בכלל ואני לא רוצה סתם לפתח ציפיות.

נכנסנו לכיתה והתיישבנו כל אחת במקומה.
"בוקר טוב תלמידים" נכנסה שרה, המחנכת והתחילה את השיעור.
כל השיעור המחשבות נדדו לי. לכל מקום רק לא למקום בו הם צריכים להיות.
'שיר, מה קורה לך??? איך את נותנת לו לשחק בך ככה?? תראי איך נפלת לפח שהוא טמן בך' אמר משהו בתוכי..
'באמת איך נתתי לו לשחק בי ככה??' חשבתי
אני חייבת להיות קשוחה וקשה להשגה!!

" שיר את רוצה לספר לנו משהו חמודה ? " אמרה שרה בקול עצבני .
" אאאאממממ . . , עשיתי משהו לא בסדר ?
שרה : " בעקרון לא אבל . . , תשתדלי פעם הבאה שלא לחשוב בקול רם ."
כול הכיתה דממה , שקט מוחלט שרר בין ארבעת קירות הכיתה
ופתאום צחווק רציני של כל ילדי הכיתה .
התייבשתי , לא ידעתי איפה לקבור את עצמי .
" זה בסדר , זה קורה לכולנו . . אני יודע יותר טוב מכולם כמה
את קשוחה וקשה להשגה לא ? "
סיבבתי את הראש , רן !
עוד אפילו לפניי שהסתובבתי ידעתי שזה הוא .
" אני לא בטוחה , אני רק יודעת ש . . "
" שמה ? " אמר רן .
" בואו נרגיע את הרוחות ילדיים , ונמשיך את השיעור " אמרה שרה כועסת ורוגזת .
צלצול להפסקה נשמע פתאום .
הנחתי את ראשי על התיק וחשבתי הפעם בדקתי שאני לא חושבת בקול .
חשבתי וחשבתי על כמה מטומטמת אני יכולה להיות .
" ילדה " שמעתי ברקע .
התפללתי שזה לא יהיה רן .
טעיתי , זה היה הוא .
" מה קורה בובה ? " אמר בקול ערסי שכזה .
" מה אתה רוצה ממני ? " אמרתי .
רן : " מה אני רוצה ממך ? , מה את עושה לי ? "
אני : " מה אני עושה לך ? "
רן : " עזבי "
אני : " עזבתי . . "
אני : " מה זה היה הקטע מקודם בשיעור ? "
רן : " סתם רציתי לשגע אותך קצת "
אני : " לא הצלחת אם זה מה שאתה שואל "
רן : " עלק , תודי שאת מתה עליי בידיוק כמו שאני עלייך ."
רגע רגע רגע הוא כרגע אמר שהוא מת עליי , חשבתי .
אני : " אני לא מתה עלייך , אבל כרגע הפלת את עצמך אמרת שאתה מת עליי "
רן : " אני מת עלייך , אני עדיין לא מכיר אותך אבל את מצליחה להטריף לי את כל החושים "
דממה . שקט מוחלט .
הבטנו אחד לשני עמוק עמוק בעיניים , התקרבנו קרוב וקרוב ,
הריח של הבושם שלו נדף ממנו ואני נמסתי . .
התרחקתי מעט , אך הוא ניצל את ההזדמנות והתקרב פי שתיים .
השפתיים שלנו כבר נגעו אחד בשנים ,
הרגשתי את הפרפרים בבטן מתעוררים לחיים , לחיים שהם לא רגילים אליהם . .
הייתי באופוריה רצינית , לרגע שכחתי כמה שאני מנסה לשחק אותה קשה להשגה . .
השפתיים כבר התנגשו והתחכחו אחד בשנייה . .
עצמתי עיניים וקיוותי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם .
פתאום . .

ואז תביני שאיני ,
איני יכול אל תעזבי
איני יכול אל תוותרי
מה את רוצה עוד ממני ?
זה החיים שלנו .

צלצול הפלא שלי ,
על הצג - עדידוש היפשלי .
עניתי .
הלוו ? שמעתי ברקע .
קול של גבר זה היה . .
" אל תפריעו לעצמכם חמודים שלי ,
אהה ואחרי זה אל תגידי שרק אנחנו מסתרים ממך חיחיחיחי "
זה היה שי , ישר הבנתי . .
" תסתכלי בחלון " אמר בצחוק .
סבבתי את הפנים לעבר החלון ,
פתאום אני רואה שלט כזה :
go for it !!!
" דפווווווווווק " צעקתי לו . . .
" אני צריך להגיד לך משהו חשוב " אמר רן .
" אני חשבתי עלייך כול הזמן מאז השיחה שלנו אתמול בערב "
אני : " ו . . . "
רן : " אני הגעתי למסקנה ש . . "
אני : " ש. . ? "
רן : " שאני ממש דלוק עלייך "
רן : " ואני רוצה להיות איתך . "
יווואו אני מקווה שזה לא חלוווום ושאם כן אני לא רוצה להתעורר לעולם . חשבתי לעצמי .
רן : " אז . . אממממממ . . מה את אומרת ? "