החלטתי לכתוב סיפור שמבוסס על האהבה הראשונה שלי.
העיקרון זה אותו עיקרון רק שבמציאות זה לא היה כזה מוצלח!
רוב השמות בדויים,התיאורים של האנשים אמיתיים.
מי שמזהה את הסיפור ומכירה אותי במציאות בבקשה שתודיע לי בפרטי!!
חולשה לחיילים |החייל שלי| \ פרק 1 !
הכל התחיל בסוף חודש מאי,שנת 2007.
אני מור,בת 16 מעיר באיזור המרכז.
שיער שחור גלי עד הכתפיים,עיניים חומות,רזה,כמו כל נערה ממוצאת.
זה היה יום שני בצהריים.
נרדמתי מול הטלויזיה והפלאפון שלי צלצל.
הרמתי אותו והבטתי על הצג -שיר- מחייג אלייך.
אני:"הלו" עניתי בקול עייף וקצת צרוד
שיר:"ישנת מאמי?"
אני:"כן אבל לא נורא,מה רצית?"
שיר:"נכון שבא לך לעשות לי טובה ענקית??" שאלה במין התחננות
אני:"מה קרה?"
שיר:"חבר שלי רוצה שאני יבוא אלייו יום חמישי והוא ביקש שאני יביא איתי חברה יש לו איזה חבר בחור טוב כזה הוא רוצה להכיר לו מישהי אז חשבתי לעצמי מי יותר טוב בשביל זה מאשר את?? אהה וד"א הוא חתיך ראיתי אותו!! אז אין לך סיבה להגיד לי לא נכון??" אמרה הכל במהירות כזאת.
אני:"רגע רגע חח ניראה לי לא הבנתי נכון! את רוצה שאני יסע איתך לחבר שלך בשביל שתשדכו לי מישהו?"
שיר:"כן נו מה רע?? בואי איתי נוו פליז"
אני:"חח טוב נו מה לא עושים בשביל החברה הכי טובה?"
שיר:"אני מתה עלייך!! אני כבר יעדכן אותך באיזה שעה והכל"
אני:"סבבה מאמי,ביוש"
שיר:"ביי"
-----------
אז ככה,שיר היא החברה הכי טובה שלי.
הכי גדולה ממני בחצי שנה ואנחנו מכירות מכיתה א'.
לשיר יש שיער שחור,עיניים חומות כהות,שחורות כמעט היא נמוכה וטיפה מלאה אבל בכל זאת ניראת דיי טוב
-----------
לא כל כך רציתי להכיר מישהו חדש.
הקודם שאהבתי פגע בי,ולא רציתי להיפגע שוב.
נכון שהבנתי שלא אהבתי אותו באמת והאהבה הזאת הייתה בלתי אפשרית בגלל המרחק בכל זאת זה פגע בי ופחדתי לאהוב שוב,פחדתי להיפגע שוב.
אבל מה לא עושים בשביל החברה הכי טובה?
וחוץ מיזה הכרתי גם את החבר שלה,והוא ידע שאני לא אחת שהולכת עם כל אחד.
החלטתי ללכת על זה,מקסימום אני יגיד שזה לא מתאים וזהו.
לאמא שלי לא אמרתי,
כי היא דיי פרימיטיבית כזאת,
לא מסכימה שאני ילך לבנים הביתה או שאני יפגש עם מישהו שאני לא מכירה.
לא היה אכפת לי לשקר לה,גם ככה הקשר שלי איתה לא טוב כל כך.
קבענו שניפגש אצל חבר של חברה שלי ששמו בני ביום חמישי,בשעה 6 וחצי בערב.
-----------
בני הוא החבר של שיר,הם ביחד חודשיים.
הוא בן 19,שיער שחור קצוץ ועיניים חומות כהות,גבוה ורזה.
לא בצבא מסיבות רפואיות.
-----------
-יום חמישי-
התאריך היה 31.5 וזה יום שאני לא אשכח בחיים.
ב6 בערב יצאתי אל שיר.
לבשתי ג'ינס סקיני כהה חולצה צהוב בננה ונעלי סירה.
שיר חיכתה לי בחוץ והיא לבשה טוניקה לבנה עם טייץ שחור ונעלי פלטפורמה לבנות.
שיר:"איזה יפה!"
אני:"מי שמדברת חח"
שיר:"יאללה בואי יש אוטובוס עוד 2 דקות שלר נאחר"
הגענו לתחנה ובדיוק בא האוטובוס.
עלינו והתיישבנו מאחורה כמו תמיד.
שיר:"מתרגשת? חחח"
אני:"חחח ממה?? בטח לא יצא כלום וסתם נהיה ידידים"
שיר:"למה לזלזל? מי יודע אולי דווקא הוא יצליח לכבוש לך את הלב"
אני:"אוייש שתקי את יודעת שאני לא מתאהבת בקלות אז זה לא יהיה לו קל" אמרתי וקרצתי
שיר:"טוב טוב קרציה קטנה חח"
אני:"חחח"
וככה המשכנו לצחוק עד שהגענו.
כשירדנו מהאוטובוס טיפה התהפכה לי הבטן אבל לא יחסתי לזה חשיבות.
אם רק הייתי יודעת שהלילה הזה ישנה לי את כל החיים,
לא בטוח שהייתי מסכימה לזה בכלל.
זהו...זה הפרק הראשון!
תהנוו 😛
ממש ממש יפה מאמי😁
תמשיכי3>
QUOTE (-Fly- @ 10/07/2008) ממש ממש יפה מאמי😁
תמשיכי3>
תודהה 😊
המשך כניראה מחר..
התחלה יפה ( :
תמשיכי ,
ד"א החיילים הכי יפים 😉
אעעעעע השארת אותי במתח..
מדהים!! תתתממשייככייי 😉
ואו
במילה אחת מושלם
יאללה המשך כעת עכשיו הרגע השנייה
חעחעחעחע
QUOTE (הנסיכעע @ 10/07/2008) התחלה יפה ( :
תמשיכי ,
ד"א החיילים הכי יפים 😉
תודה :]
נכוןן חיילים הכי מהממים 😊
QUOTE (אבודה3באהבה @ 10/07/2008) אעעעעע השארת אותי במתח..
מדהים!! תתתממשייככייי 😉
תודהה :]]
QUOTE (סופרמגניבה @ 10/07/2008) ואו
במילה אחת מושלם
יאללה המשך כעת עכשיו הרגע השנייה
חעחעחעחע
חח תודה !!
המשך ניראה לי עוד חצי שעה 😛
QUOTE (lidorushit @ 10/07/2008) התחלה יפה (: המשך.
תודה 😊
QUOTE (שירוווווווש @ 10/07/2008) איזה מתח...
תמשיכי 😊
:]
המשך עוד חצי שעה בערך!
חולשה לחיילים |החייל שלי| \ פרק 2 !
עלינו לדירה שהייתה בקומה השלישית והתחלתי להתחרט קצת שהסכמתי.
שיר:"מאמי אל תהיי לחוצה לא יתאים לך אז סבבה לא קרה כלום"
אני:"את יודעת למה אני ככה.."
שיר:"אל תדאגי מאמי יהיה טוב"
אני:"אמן חח"
שיר:"חח בואי כבר"
דפקנו בדלת ובני פתח לנו.
בני:"היי" אמר מחייך ונתן לשיר נשיקה בפה ולי נשיקה בלחי.
אני:"היי.."
בני:"בואו בינתיים לחדר שלי דניאל יבוא עוד איזה 10 דקות פשוט הוא רק לא מזמן חזר מהצבא"
אני&שיר:"סבבה"
'אז קוראים לו דניאל,לפחות את זה אני יודעת' חשבתי לעצמי.
פעם ראשונה שהייתי בבית של בני.
בית נחמד כזה,רגיל.
ישבנו אצלו בחדר סתם דיברנו ושמענו שירים.
אחרי 10 דקות בערך הוא בא.
בני הלך לפתוח והלב שלי התחיל לדפוק מהר,אני אפילו לא מבינה למה.
בחיים לא ראיתי אותו,אין לי מושג מי זה אז למה לעזאזל אני מתרגשת ככה??
הוא נכנס לחדר,
ואני?
לא התלהבתי ממנו,
לא התרגשתי פתאום,
כאילו הוא סתם אחד.
טוב נו,
באותו הרגע הוא באמת היה סתם אחד.
דניאל:"היי" אמר מחייך
-----------
דניאל,בן 19 מאותה העיר של בני [20 דק' נסיעה מהעיר שלי]
שיער שחור\שטני לא מובן כזה קצוץ,עיניים חום דבש,רזה וגבוה.
בצבא,קרבי.
אז חשבתי שהוא רגיל כזה,סתם עוד אחד..כמה שטעיתי!
-----------
אני:"היי" אמרתי וחשבתי שבטח נהיה ר=ק ידידים.
שיר:"מה קורה?"
דניאל:"בסדר.."
בני:"אז את שיר חברה שלי אתה מכיר,זאת מור החברה הכי טובה שלה"
דניאל:"נעים מאוד" אמר ושוב חייך חיוך חמוד כזה.
בני:"שיר בואי שנייה למטבח רציתי לשאול אותך משהו" אמר ולקח אותה בכוונה מהחדר
דניאל:"אז מה..בת כמה את?"
אני:"16 וקצת ואתה?"
דניאל:"החודש נהיה לי 19"
אני:"אהה.."
דניאל:"אז אני מבין שגם אותך דיי הכריחו לבוא חחח"
אני:"כן משהו כזה"
שתקנו טיפה ושיר ובני חזרו.
בני:"איך בא לי על פיצה,יאללה אני מזמין"
שיר:"חחח שמן שלי"
בני התקשר להזמין וחזר לחדר.
בני:"אחי בא לך לעשות לי טובה נכון??"
שיר:"חחח מסכן הבנאדם רק חזר מהצבא עזוב אותו"
בני:"לא נו צריך לרדת לחנות לקנות משו לשתות זה שתי דקות"
דניאל:"בסדר אני ילך,אל תתחילו להתווכח"
שיר:"מור לכי איתו שלא ילך לבד" אמרה ואני הסתכלתי עלייה במבט כזה של 'חכי חכי מה אני יעשה לך אחר כך'
אני:"סבבה"
בני:"אווו רוצה להיות איתי לבד אהה?" אמר לשיר ואת השאר לא שמענו כי יצאנו.
החנות הייתה ממש 2 דקות מהבית של בני,רק צריך לעבור כביש.
רוב הדרך אני ודניאל שתקנו.
קנינו וודקה ואקסל והתחלנו לחזור.
הפלאפון של דניאל צלצל ובאותו זמן גם הפלאפון שלי.
אני:"הלו?"
שיר:"תישארו למטה תכף תגיע הפיצה תעלו אותה בדרך"
אני:"סבבה מאמי"
שיר:"ביוש" אמרה ניתקה
אני&דניאל:"שיר\בני אמר\ה שנישאר כדי לקחת את הפיצה" אמרנו ביחד והתפוצצנו מצחוק.
אני:"בואנה הם קרציות חבל על הזמן"
דניאל:"כןן אהה חח אפשר להבין למה הם ביחד" אמר וצחק.
ואני?
לאט לאט התחלתי להסתכל עליו יותר ויותר,
על החיוך,
המבט,
העיניים הכובשות.
'לא מור!' אמרתי לעצמי והפניתי מהר את המבט.
הפיצה הגיעה ועלינו למעלה.
כשנכנסנו לחדר נשכבתי על המיטה של בני [הייתה לו מיטה זוגית בחדר].
אני:"איףף כמה מדרגות חח"
שיר:"איזה זקנה נהיית" אמרה ונשכבה ליידי,שמה את הראש על הרגליים שלי
בני:"ואולי את עייפה ממשהו אחר?" שאל בקריצה ואני העפתי עליו את הפלאפון שלי.
אני:"אוייש שתוק כבר" אמרתי ובלי שישימו לב בחנתי את התגובה של דניאל.
הוא חייך חיוך קטן כזה,לא מוסבר.
'שיפסיק לחייך כבר!!' חשבתי לעצמי,
החיוך שלו משך אותי.
אחרי זה אכלנו,
או שיותר נכון בני ודניאל אכלו והכריחו אותי ואת שיר לאכול,לא רצינו כי אכלנו לפני אבל הם שיגעו אותנו.
בני שתה דיי הרבה,אבל זה לא כזה השפיע עליו.
דניאל ושיר שתו כוס,
ואני שתיתי רק אקסל כי אני לא אוהבת לשתות.
לאט לאט השתחררתי,
הייתי פחות לחוצה ויותר נהניתי.
היה ממש מצחיק עם בני,
הוא ילד כזה שהחוש הומור שלו לא נגמר בחיים!
ואז,
אז הגיע רגע שלא ידעתי מה אני עושה.
שיר:"בני בא לי נשיקה" אמרה וצחקה
בני:"יש לי תנאי"
שיר:"מה תנאי" אמרה בפרצוף עצוב כזה
בני:"אם דניאל נותן למור נשיקה בפה את מקבלת כמה נשיקות שתרצי"
אוו מיי גדד!!!
מה אני עושה עכשיו???
תהנווו 😊
וכן,הסוף הזה אמיתי..מה אתן הייתן עושות\אומרות במקומי???
וויא יאיאייאיאיי נדייייירררררררר
תמשיכיי הכי מהההר שאת ייככווווווווווללה מאמי [:
