QUOTE (ייללדדדההה @ 19/06/2008) נראלי שקצת התבלבלת..
את צריכה להרוג את ליאור..
הוא חולה נפש הבנאדם הזה...
את טום ואדם את פשוט לא הורגת..
אני לא מסכימה לך..מובן?!
פרק מדהימיישן😊
המשך מהר מאמי...3>
חחחח, הרגת אותי! XD
אני אחשוב על זה...;]
QUOTE (ייללדדדההה @ 19/06/2008) נראלי שקצת התבלבלת..
את צריכה להרוג את ליאור..
הוא חולה נפש הבנאדם הזה...
את טום ואדם את פשוט לא הורגת..
אני לא מסכימה לך..מובן?!
פרק מדהימיישן😊
המשך מהר מאמי...3>
חחחחחחחחחחחח את ליאור היא צריכה לשלוח לכלא שגברים שתופי הורמונים שלא נגעו בבחורה שנים
יאנסו אותו ואז להרוג אותו...=]
מה אם המשך?
נכנסתי לכיתה שלי לא תמר ולא רוני לא הגיעו היום, מבריזניות...
רציתי לשלוח הודעה לאדם, אבל לא ידעתי מה לכתוב...הרגשתי כל כך טיפשה...התחלתי לכתוב הודעה...
"היי אדם, הייתי רוצה לדבר איתך אם זה אפשרי" באתי ללחוץ "שלח" והתחרטתי ומחקתי את ההודעה...החלטתי לדבר איתו כבר כשהוא יהיה בבית...ככה עדיף!
אחרי כמה שניות קיבלתי הודעה לפלאפון:
"ים, אני מצטער על אתמול אני לא יודע מה נכנס בתוכי! אני מקווה שעוד יש מה להציל"
ההודעה הייתה כמובן מליאור...אני לא מאמינה הוא לא מוותר...אפילו אחרי מה שקרה אתמול הוא עוד מצפה שיהיה משו, שעוד יש סיכוי שאני אהיה איתו שוב...אולי הבן-אדם באמת משוגע...
פרק 11:
הגעתי לבית אחרי העבודה, הייתי כולי מתה מעייפות...אוף איך נמאס לי כבר מהבוסית שלי! גם כן, ממורמרת...בת 40 רווקה, בלי ילדים...כל החיים שלה זאת החנות הזאת...ואת המרמור שלה היא מוציאה על העובדים שלה...
נשכבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה, היו חדשות...לא ממש הקשבתי...עד ששמעתי שהיום בבוקר נהרגו כמה חיילים ונפצעו בעזה...אלה היו חיילים מגבעתי! הלב שלי ישר קפץ, למזלי השם שלו לא הופיע בין ההרוגים...אבל מי יודע אולי הוא פצוע...אולי הוא כן היה במבצע הזה, הרי כבר לא דיברתי איתו איזה שבוע והוא סיפר לי שעוד מעט הם כנראה יהיו בעזה...
החלטתי להתקשר לאדם...כבר לא חשבתי על כלום, רק דאגתי שקרה לו משהו...
"הלו?" הוא ענה לי בקול עייף
"היי, אדם...זאת..."
"אני יודע מי זאת..."
"ראיתי עכשיו בטלוויזיה שנהרגו כמה חיילים מגבעתי...חשבתי שגם אתה היית במבצע הזה, ודאגתי..."
"כן ים, הייתי במבצע הזה, הכל בסדר איתי...אבל טום נפצע, אומנם לא קשה...בכל מקרה אני חושב שכדאי שעדן תבוא לבקר אותו, זה יעשה לו טוב"
הוא נשמע לי כל כך אדיש, זה עשה לי צביטה בלב...כנראה שבאמת פגעתי בו...
"טוב, אני אגיד לה...אבל מזה "לא קשה"? איפה הוא נפצע?"
"יש לו פציעה ביד, לא רצינית..."
"טוב..."
"אז מה איתך ים? הכל טוב?" שמחתי שלפחות הוא התעניין
"כן, אתה יודע הכל רגיל..."
"יופי, אני שמח...טוב נדבר כבר מתישהו...תודה על הדאגה. ביי"
"חכה שנייה..."
"מה?"
"אהם, רק רציתי להגיד לך שאני שמחה שאתה בסדר...ביי" כמובן שרציתי להגיד לו משהו אחר, רציתי להגיד לו שהתגעגעתי, שאני רוצה לראות אותו, רציתי לדבר איתו עוד, למשוך את השיחה, אבל לא הצלחתי...פתאום הרגשתי אותו כל כך רחוק ממני, הרגשה כל כך מוזרה.
מיד התקשרתי לעדן כדי להודיע לה על טום...
"מאמי שלי" היא ענתה לי בקול שמח
"מה קרה את נשמעת לי כל כך מאושרת? בבוקר לא היית כזאת..."
"לא'דעת, פתאום נהיה לי מצברוח...חח"
"טוב, מאמי...מצטערת, אבל כנראה שאני אצטרך להרוס לך טיפה את המצברוח הטוב לצערי..."
"למה מה קרה ים? את מפחידה אותי..."
"דיברתי עכשיו עם אדם, כי שמעתי בחדשות שנהרגו ונפצעו כמה חיילים מגבעתי בפעולה שהייתה בעזה...ו..."
"טום...?"
"כן...הוא נפצע...אדם אמר לי שיש לו פציעה קלה ביד, אבל בכל זאת אני חושבת וגם אדם אמר לי שכדאי שתבואי לבקר אותו..."
"ברור שאני אבוא, וואי מסכן... זה הכל בגללי...לא הייתי צריכה להיפרד ממנו בצורה כזאת..."
"מתוקה שלי, זה לא אשמתך ואת יודעת את זה טוב מאוד...את לא ידעת שהוא יצא לפעולה לפני שדיברת איתו ושוב בפעם המאה, עדיף היה להיפרד ממנו ככה מאשר למשוך את זה סתם...וחוץ מזה אין לך מה לדאוג הוא יהיה בסדר...כמו שאמרתי לך זאת לא פציעה קשה..."
"טוב בסדר, יאללה אני הולכת להתארגן..."
"טוב, תמסרי לו ממני החלמה מהירה"
"טוב, תודה שהתקשרת...ביי מאמי"
"ביי יפה שלי"
____
הרגשתי כל כך רע באמת האשמתי את עצמי במה שקרה לו...אולי לא הייתי אשמה ישירות אבל בעקיפין כן...הוא בטח לא היה מרוכז ובגלל זה נפצע, הפלתי עליו את הפרידה הזאת ממש לפני זה...מסכן, אני כזאת דפוקה...
התארגנתי במהירות והתקשרתי אליו כדי לברר באיזה בית חולים הוא נמצא...הוא לא ענה ולא ידעתי מה לעשות, החלטתי להתקשר לאדם...
"היי עדן..."
"היי אדם, מה קורה? רציתי לשאול אותך באיזה בית חולים טום נמצא, אני נוסעת אליו עכשיו... התקשרתי אליו והוא לא עונה לי..."
"הוא בהדסה עין כרם מאמי...בינתיים במחלקת מיון"
"טוב ממש תודה, ו...אני חושבת שכדאי שתדבר עם ים..."
"למה את מתכוונת? על מה יש לי לדבר איתה?"
"היא בטח לא אמרה לך, אבל היא...היא וליאור לא ביחד...היא הבינה שהיא לא אוהבת אותו באמת ו...ו...בקיצור תדבר איתה..."
"עדן, היא התקשרה אליי היום, אם היא הייתה רוצה היא הייתה מדברת איתי על זה בעצמה..."
"קשה לה אדם, היא יודעת שהיא פגעה בך והיא מפחדת שלא תסלח לה על זה..."
"זאת כבר בעיה שלה...טוב עזבי, אני לא רוצה לדבר על זה!"
"טוב, איך שאתה רוצה, בכל מקרה תודה...ותחשוב על מה שאמרתי לך בכל זאת...ביי"
"ביי"
יצאתי מהבית במהירות, כמעט פיספסתי את האוטובוס...עליתי על האוטובוס, והתחלתי לחשוב מה אני אגיד לטום כשאראה אותו...
____
החלטתי לצאת מהבית, היה לי חשק להתאוורר, הרגשתי חנק בבית...
זרקתי על עצמי ג'ינס משופשף בהיר וגופיה שחורה פשוטה ויצאתי...החלטתי ללכת לפארק שצמוד לבית שלי, הפארק שהעברתי בו כל כך הרבה פעמים את הזמן...כשהיה לי רע או סתם כשרציתי לחשוב ולהיות לבד קצת...
הפארק נמצא במקום מאוד גבוהה ובערב רואים ממנו נוף מדהים, אפשר לראות ממנו את כל השכונה...בדרך כלל בשעות הערב הפארק היה ריק מאנשים, רק בסופי שבוע היו עושים שם על האש, וגם היה אפשר למצוא שם המון שיכורים...אבל היום הוא היה ריק לגמרי ושמחתי שכך...
התיישבתי על הספסל ושקעתי בנוף המדהים... אפילו לא שמתי לה כשמישהו התיישב לידי בספסל, לקח לי כמה שניות לקלוט...נבהלתי וקפצתי במהירות מהספסל...אבל כשראיתי מי זה נרגעתי...זה היה יניב!
"אז מה בחורה כל כך יפה עושה בשעות האלה בפארק לבדה?" הוא שאל אותי
"מה שאתה עושה פה..."
"אני סתם מטייל פה...אני אוהב לבוא לפארק הזה...לבד, סתם לחשוב...את יודעת"
הסתכלתי עליו המומה...
"מה?" הוא נבהל
"זה בדיוק מה שאני עושה, אני מבלה בפארק הזה מאוד הרבה זמן..."
"וואלה? ראית יש בינינו משהו משותף" הוא קרץ לי
"לא ידעתי בכלל שאתה גר פה"
"עכשיו את יודעת"
"טוב יניב, אני אזוז לי לבית...אני צריכה לקום מחר מוקדם, אז נראה אותך..."
"את רוצה שאני אלווה אותך לבית או שאת מפחדת שאני אגלה איפה את גרה ואציק לך?"
"עלית עליי, תודה על ההצעה אבל אני מעדיפה ללכת לבד..."
"טוב, איך שאת רוצה...אז ביי"
"ביי"
אני לא יודעת למה, אבל הוא נתן לי הרגשה די טובה והעלה לי טיפה את המצברוח... נכנסתי לבית והלכתי לישון, הפעם נרדמתי במהירות!
____
הגעתי לבית חולים, הייתי כולי נרגשת...חיפשתי אותו במיון, ראיתי אותו שם שוכב על המיטה, נראה כל חלש...למזלי הוא היה לבד, לא הייתי רוצה להיתקל בחברים שלו או בהוריו...
"עדן!!!" הוא אמר בקול מופתע "מה את עושה פה...?"
"באתי לבקר אותך..."
"מאיפה את יודעת שאני פה?"
"ים דיברה עם אדם והוא סיפר לה... אז רציתי לראות אותך, אבל אם אתה רוצה אני יכולה ללכת..."
"לא, מה פתאום תישארי, אני שמח לראות אותך..."
"אז מה איתך? אתה בסדר?"
"כה, שטויות נראה לי מחר כבר ישחררו אותי לבית..."
"אני שמחה...ממש דאגתי"
"אני שמח שאת עוד דואגת לי..." הוא חייך
"למה שאני לא אדאג לך? אתה יודע זה שנפרדנו לא אומר שלא אכפת לי ממך...אה, הנה כמעט שכחתי...קח, הבאתי לך קצת ממתקים"
"או, איזה יופי, לפחות משהו טוב יוצא לי מהבית חולים הזה..."
"טום, אני מצטערת..."
"על מה יש לך להצטער?"
"הפציעה שלך לפי דעתי היא גם באשמתי...לא הייתי צריכה לעשות את זה בטלפון"
"עדן, זה בסדר, את לא אשמה בכלום!"
הרגשתי שזה כאב לו לדבר על הפרידה, אולי חלק כלשהו בו עוד קיווה שבאתי לא רק סתם לבקר אותו אלא גם להצטער על הפרידה הזאת...
טוב, אני חושב שאני אלך לישון...תודה על הביקור"
"אין בעד מה...תרגיש טוב" אמרתי, באתי לנשק אותו בלחי והוא הזיז את הראש ככה שיצא שהתנשקנו בפה..
"טום, אני לא..."
"זה בסדר אני מבין...סליחה"
הסתובבתי והלכתי...
ינייבבבב 3> אני אוהבת אותו!!
אמרתי לך שאת לא יכולה להרוג את טום או את אדם 😊 אני גאה בך!!
תמשיכי פרק מדהים
מדהההים, אין לי מילה אחרת..
יששש לא הרגת את טום או אדם :]]
תמשיכי,
אוהבת 3>
QUOTE (סוופרמאמי @ 21/06/2008) ינייבבבב 3> אני אוהבת אותו!!
אמרתי לך שאת לא יכולה להרוג את טום או את אדם 😊 אני גאה בך!!
תמשיכי פרק מדהים
=]] גם אני!
אל תיהי שושי שרוצחת דמויות מסכנות!
חחחחחחחחחחחחחח 😉
שושי מתה עלייך!
פרק מדהים=]
תודה בנות...=]
המשך אני לא יודעת מתי יהיה, אשתדל לכתוב בסוף השבוע...פשוט אין לי זמן בגרוש, כל היום אני בעבודה...:/
היי אני חדשה פה והסיפור הראשון שקראתי היה שלך והוא ממש יפה
ממש אהבתי איך שאת כותבת
תמשיכי =]
QUOTE (Daniell16 @ 27/06/2008) היי אני חדשה פה והסיפור הראשון שקראתי היה שלך והוא ממש יפה
ממש אהבתי איך שאת כותבת
תמשיכי =]
תודה רבה מתוקה =]
השלמתי מלאאא פרקים
טוב מושלם הסיפור מושלםםם
מחכה להמשך =]
