בנות סליחה שאני ככה מייבשת אתכן...:/
באמת שאין לי זמן בגרוש לכלום, כל היום רק עבודה מ-11 בבוקר עד 7 וחצי לפעמים 8 או 9 בערב...תאמינו לי שאין לי חיים!
ניסיתי עכשיו לכתוב פרק, אבל יוצא לי ממש מעפן...אז סליחה ומקווה שתתחשבו ותחכו =]
תוסיפי כשתוכלי..
אני מחכה (:
מחככה מאמי
שכשתוכלי שימי המשך
אוהבת שרוני **
בנות, אני מזה מצטערת שייבשתי אתכן במשך חודש וחצי ככה...באמת שלא היה לי זמן בגרוש, השאלה אם עדיין בא לכן המשך...😛
תנו תגובות!
וואיי מזה אהבתי ת'סיפור [:
המשךךךך
"עדן!!!" הוא אמר בקול מופתע "מה את עושה פה...?"
"באתי לבקר אותך..."
"מאיפה את יודעת שאני פה?"
"ים דיברה עם אדם והוא סיפר לה... אז רציתי לראות אותך, אבל אם אתה רוצה אני יכולה ללכת..."
"לא, מה פתאום תישארי, אני שמח לראות אותך..."
"אז מה איתך? אתה בסדר?"
"כה, שטויות נראה לי מחר כבר ישחררו אותי לבית..."
"אני שמחה...ממש דאגתי"
"אני שמח שאת עוד דואגת לי..." הוא חייך
"למה שאני לא אדאג לך? אתה יודע זה שנפרדנו לא אומר שלא אכפת לי ממך...אה, הנה כמעט שכחתי...קח, הבאתי לך קצת ממתקים"
"או, איזה יופי, לפחות משהו טוב יוצא לי מהבית חולים הזה..."
"טום, אני מצטערת..."
"על מה יש לך להצטער?"
"הפציעה שלך לפי דעתי היא גם באשמתי...לא הייתי צריכה לעשות את זה בטלפון"
"עדן, זה בסדר, את לא אשמה בכלום!"
הרגשתי שזה כאב לו לדבר על הפרידה, אולי חלק כלשהו בו עוד קיווה שבאתי לא רק סתם לבקר אותו אלא גם להצטער על הפרידה הזאת...
טוב, אני חושב שאני אלך לישון...תודה על הביקור"
"אין בעד מה...תרגיש טוב" אמרתי, באתי לנשק אותו בלחי והוא הזיז את הראש ככה שיצא שהתנשקנו בפה..
"טום, אני לא..."
"זה בסדר אני מבין...סליחה"
הסתובבתי והלכתי…
פרק 12:
הייתי נסערת ולא שמתי לב שהתנגשתי במישהו, הרמתי את עיניי
"סליחה..." הוא הסתכל עליי בעיניים כחולות ענקיות
"זה בסדר, אני לא הסתכלתי לאן אני הולכת...זה לא אשמתך"
" את מוכרת לי מאיפשהו..."
"האמת שגם אתה לי..."
"איפה את לומדת?"
"למדתי...חח למזלי סיימתי כבר השנה! באורט רמות"
"טוב, אז אני לא מכיר אותך מהביצפר, כי לא למדתי שם...איפה את גרה?"
"זה נשמע כמו חקירה אתה יודע..."
"סליחה...את פשוט באמת ממש מוכרת, אז עניין אותי מאיפה! לא חשוב, יאללה אני חייב לטוס. אולי עוד נפגש מתישהו..." הוא קרץ לי
"כן, אולי..."
המשכתי ללכת ליציאה מהבית חולים והוא המשיך בדרכו לאיזו מחלקה...
השעה הייתה כבר מאוחרת, אבל לא היה בא לי לישון...כל הסיפור עם טום עשה לי ממש רע, הוא אוהב אותי ורוצה לחזור...למה בכלל התחלתי את זה...למה יצאתי איתו, הרי זה היה ברור מהתחלה שזה לא הולך להצליח...
____
התעוררתי בבוקר, לשם שינוי ישנתי טוב...התארגנתי לי בשיא הכיף והאיטיות שלי, למרות שזה היה כולה ביצפר ממש היה לי מצברוח להשקיע. המזג אוויר נראה ממש טוב, היה יום חמים...שמתי את המכנס החום הקצר מפשתן שקניתי לפני כמה ימים ברנואר ביחד עם השמלה, גופייה לבנה עם קישקוש בצבע חום צמודה וכפכפים לבנים על פלטפורמה, התאפרתי קלות בגוונים של חום, התבשמתי ויצאתי לכיוון הביצפר...
יצאתי מהבניין שלי, שמתי אוזניות ושקעתי בתוך המוזיקה, אבל עברו ממש כמה שניות עד שהרגשתי נגיעה קלה בכתף שלי, הסתובבתי...זה היה ליאור, הייתי בשוק!
"לא ענית לי להודעה..."
"אתה עוקב אחריי?"
אל תשני נושא, את לא ענית לי להודעה..."
"ליאור, נראה לי שיש לך שריטה רצינית...למה נראה לך שאחרי מה שקרה בבית שלך באותו היום אני עוד ארצה לדבר איתך? איפה אתה חי?"
"אני מצטער ים, הגזמתי...אבל אני לא יכול בלעדייך...אני מבטיח אני אתקן את הכל, את תהיי מלכה"
"תבין כבר, אני לא אוהבת אותך, פשוט לא!!! אתה רוצה בכח להכריח אותי להיות איתך מתוך רחמים, זה מה שאתה רוצה?"
"האמת, לא אכפת לי...העיקר שתהיי שלי"
"בואנה ליאור אתה חייב ללכת לפסיכולוג, דחוף אבל..." אמרתי ובאתי ללכת, הוא תפס לי ביד
"תעזוב אותי" צעקתי
הוא החזיק את ידי לעוד כמה שניות ואחרי זה עזב, המשכתי ללכת ולא הסתובבתי אפילו, אבל הרגשתי שהוא עדיין עומד שם במקומו ובוהה בי הולכת ומתרחקת ממנו, באמת שכבר לא ידעתי מה לעשות...החלטתי לא לספר לאף אחד על המקרה, בכל זאת הוא כן חשוב לי בצורה כלשהי ואני לא רוצה שיעשו לו בעיות...
הגעתי לתחנת האוטובוס, לאחר כמה דק' האוטובוס הגיע...
אחרי כמה תחנות רוני עלתה על האוטובוס
"מאמיייי, מה נשמע?"
"הכל טוב מתוקה, מה איתך?"
"סבבה, עוד לא קניתי בגדים למסיבת סיום והיא כבר עוד שלושה ימים...אני חייבת דחוף לקנות!!!"
"אוהו, הזמן באמת טס...אני כבר קניתי, בהצלחה לך בחיפושים!"
"תודה, כדאי לי למצוא משו אחרת אני אצטרך להיתקע בבית"
"חח, חמודה...מצידי את באה לשם ערומה,אבל את באה"
הגענו לביצפר...נכנסתי ומשום מה כל כך ציפיתי לראות שם את יניב...אבל הוא שוב לא היה שם, עוד הפעם היה אותו השומר שהיה בפעם הקודמת, שוב התאכזבתי...עד עכשיו לא ממש הבנתי מה היה לי עם היניב הזה, הוא בכלל לא היה חתיך, הוא היה די נמוך וממוצא ספרדי...שזה בדרך כלל לא הטעם שלי...היתרון שלו במראה היה הגוף שלו...את זה היה אי-אפשר לקחת ממנו, באמת היה לו גוף יפה...אבל חוץ מזה בכלל לא הטעם שלי...אבל למרות זאת משהו בו משך אותי אליו!
היומיים הבאים עברו די מהר…
והנה הערב של המסיבת סיום הגיע…
כל הבנות לא הפסיקו לדבר על השמלות שהן קנו, ואיזה איפור הן ישימו ואיך הן יראו מדהים...ואיך שהן מחכות כבר לערב...הבנים ניסו להראות שזה לא ממש מזיז להם...
השעה הייתה כבר 4, המסיבה מתחילה ב-8...
נכנסתי למקלחת והתענגתי עליה...עשיתי אמבטיית קצף...כשיצאתי השעה הייתה כבר כמעט 5... שמתי תחתוני חוטיני שחורות וחזיית סטרפלס שחורה ועלייהם את שמלת סטרפלס המהממת שלי, עשיתי פן חלק חלק, התאפרתי בגוונים של ורוד וסגול, שמתי ליפגלוס ורדרד, התבשמתי בג'אדור, נעלתי את נעלי העקב השחורות המדהימות שלי, זרקתי לתוך התיק את הארנק, הפלאפון, מפתחות ויצאתי מהבית...
פגשתי את עדן...
"וואי, וואי, וואי...תראו את היפיפייה הזאת!!!" עדן כמעט צרחה
"תראו מי מדברת..." חייכתי
עדן לבשה שמלה שהייתה קצת מעל הברך, בצבע ורוד עתיק משיפון שמאוד הבליטה לה את החזה
"כן, אבל את נראית..."
" גם את נראית..חחח טוב יאללה אין לנו הרבה זמן, אז במקום להתווכח מי יותר יפה בואי נלך כבר..." קטעתי אותה
תפסנו מונית ונסענו לאולם האירועים שהזמינו בשביל המסיבה שלנו...
יצאנו מהמונית וראינו פשוט מלא אנשים, הבנות כולן היו מגונדרות ויפיפיות, עם שמלות מכל הסוגים ובכל צבעי הקשת ובנים, חלקם לבשו טוקסידו וחלקם לא השקיעו עד כדי כך אבל נראו בהחלט לא רע בכלל...
העברנו מבט על המתרחש מסביב, הסתכלנו אחת על השנייה וקבענו...
"הערב הזה הולך להיות גדול" חייכנו
נכנסנו לאולם, הוא היה מחולק לפי כיתות, כל מחנכת עמדה ליד שולחן שעליו היו מונחים ספרי מחזור וחולצת המחזור שלנו שעלייה היה כתוב "ל"א, המחזור שלא יעלם לעולם"...הכל היה כל כך מרגש...
עדן ואני נפרדנו לכמה רגעים, היא הלכה לכיתה שלה ואני לשלי! כולם החמיאו לי על המראה שלי ואני לאחרים, הצטלמתי עם מלא אנשים...ולא שמתי לב איך שהזמן טס והגיע הזמן להכנס לאולם אחר, שבו תהיה המסיבה עצמה...
כולם התחלקו לזוגות, ולפי סדר הקראת הכיתות כל כיתה נכנסה בתורה והתיישבה במקומה...ההופעה התחילה, ולאחר כחצי שעה עשו הפסקה והתחילו לחלק תעודות הצטיינות...כשהגיעו לכיתה שלי, קראו את שמי לעלות על הבמה ולקבל את התעודה...עליתי בהתרגשות, סרקתי את כל האולם...היו כל כך הרבה אנשים...פתאום קלטתי את יניב עומד אי שם בסוף האולם ומביט בי במבט חודר, לא ציפיתי שיבוא למסיבה הזאת...מעניין למה בא חשבתי, הסתכלתי ממש עליו וחייכתי, כנראה שהוא קלט וחייך בחזרה בחיוך הכי יפה בעולם!
חזרתי לשבת במקומי, ולא הפסקתי לחשוב על יניב, שמחתי שהוא בא...
ההופעה נגמרה וניסיתי לגרור את תמר ורוני איתי לשירותים, אבל הן היו יותר מדי עסוקות בלדבר עם כמה בנים מהשכבה, אז נאלצתי ללכת לשירותים לבדי...
פתאום מאמצע שום מקום צץ כמובן יניב...
"היי" חייך אליי
"היי..." החזרתי חיוך
"אז לאן את כל כך ממהרת לבדך? אני מקווה שאת לא מתכוונת לברוח מפה או משהו..."
"האמת שלא, לא חשבתי על זה...אבל אני אשקול את זה..." קרצתי לו "והאמת שאני הולכת לשירותים, אם לא אכפת לך"
"לא, לא אכפת לי...אז אם לא אכפת לך אני אלך גם..."
"חחחח,אתה מנסה להיות בטוח שאני לא בורחת למקום אחר...?"
"כן, אז אני נאלץ ללוות אותך"
"טוב, אם זה מה שיעשה לך את זה..."
"מה שעושה לי את זה, זה להיות לידך...לא משנה איפה ומתי..." לפתע הוא הסתכל עליי במבט רציני כזה
הסתובבתי לכיוונו ופשוט הסתכלנו אחד על השנייה כמה שניות בלי להגיד כלום...
"את כל כך יפה..."
"כה, גם אתה נראה לא רע כשאתה לא במדי שומר..." קרצתי לו
הוא לא אמר מילה פשוט התקרב אליי ובא לנשק אותי...
"ים, מה את עושה? מי זה?????" מישהו צרח, כמובן שזיהיתי את הקול
יוווווווווווו פרק מדהים
היה שווה כל הזמן שחיכיתי מקווה שעכשיו תחזרי לכתוב בפירקי זמן לא של חודש חחחח
המשךךךךךך
אוהבת 3>
אני לא מאמינה שסוף סוףהמשכת!!
פרק מדהים =] אין לי מילים פשוט!!
מחכה להמשך
תודה בנות =]]
אני ממש אשתדל להמשיך את הסיפור נורמלי...הבעיה היא שיום רביעי אני כבר מתגייסת, ואני לא יודעת עד כמה יהיה לי זמן לזה...אבל מבטיחה להשקיע כמה שיותר...=]
וקצת ביאס אותי שרק שתיכן הגבתן 😢
חח חמוווד 😊
תמשיכי מאמי ?
