אין בכלל מלאכים בשמיים

כל כך, כל כך, אבל כל כך...
יפה! =]

מדהים

QUOTE (lidorushit @ 17/06/2008) פשוט אין דברים כאלוו, מוכשרת אחת 😮
אני צריכה לדבר איתך



בנות תודה ענקית 3>
המשך יותר מאוחר

מאמי תעשי המשך

רושמת עכשיו =]

ישששששש 😎

כמה פרקים השלמתי ( :
פשוט מדהים .

מחכה להמשך מאמי 😛

חח תודה שמה עכשיו

יצא לי ממש ארוך...תהנו 3>

"אתה חבר ממש טוב שלו?" שאלתי.
"מאז שאני זוכר את עצמי" אמר אורן "הבחור הזה מלך פשוט!"
"חבל שהוא ממלא את עצמו בפוזות" אמרתי.
"שמעי, את מתישהו תביני שהוא עושה את זה בכוונה" הסביר "כי הרגילו אותו לשאוף להיות הכי טוב, הוא תמיד היה הכי טוב."
ואתם יודעים מה אומרים לא? הכי טוב יודע גם ליפול הכי טוב, והוא גם נפגע הצורה הכי מושלמת.
אז לא ידעתי את זה, אבל היום? היום אני יודעת שהחיסרון שלו היה השלמות שבו.

פרק 41
חזרנו לכולם. "אורן אם התחלת איתה אני.."
"תירגע" אמרתי "דיברנו עלייך".
"אוי לא אמרת לה על הפעם ההיא שההינו שיכורים ואישהו מצאנו את עצמנו ערומים ו..."
"אח שלי תשתוק אתה עושה לעצמך פאדיחות" אמר אורן "רק דברים טובים."
"אמן" אמרה אפרת.
שחזרתי היה ממש מאוחר, הזמנתי את שחר להכנס הוא הסכים, דרור היה בסלון.
"היי" אמר שחר.
"היי שחר מה נשמע?" שאל דרור.
"בסדר מה איתך?"
"אחלה" אמר דרור בתור אחותו ידעתי שזה לא כזה אחלה כמו שהוא אומר אבל לא אמרתי לו כלום על זה.
"בוא" משכתי את שחר לחדר.
נשכבנו על המיטה שלי אני שעונה על חזהו והוא משחק עם סערי.
"חברים חמודים יש לך" אמרתי.
"כן אה?"
"אורן פשוט חולה עלייך" אמרתי.
"כן...גבר זה" אמר שחר.
רציתי שידבר אלי שיגיד לי משהו עליו, הבנתי שאני לא יודעת עליו כלום ואולי זה מה שהכאיב לי בכל הזוגיות שלנו,
שחר לא היה מהתיפוס שמדבר על החיים, על עצב או כאב, בניגוד אלי שהייתי חופשייה לספר לו הכל, סמכתי עליו כמו שלא סמכתי
על אף אחד מאז בן.
"שחר"
"מה?"
"אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל"
"כן"
שתיקה.
"עשית רושם של ערס היום" אמרתי בשקט לאוזנו.
"את מתחילה להכיר אותי" אמר וצחק.
"אתה לא ערס, אתה פוזהיסט" אמרתי והוא חייך.

!@#$%^&**&^%$#@!
התחברתי למסן. אור היה מחובר. שלחתי לו הודעה.

ליאת אומר/ת
שתדע לך שאני לא פחדנית!!

אור אומר/ת
שקרנית

ליאת אומר/ת
תחשוב מה שאתה רוצה טוב?
אבל אני לא פחדנית....מה חשבת שאני יתנשק איתך כאילו כלום? שהכל יהיה בסדר?
אתה אח של החבר שלי למען השם!! צא מהבועה.

אור אומר/ת
בועה? את זאת שבבועה...רגע אחד אומרת אני ממשיכה הלאה, ורגע אחר מנשקת אותי בטרוף של החיים שלי
לא פעם אחת פעמים, אני יודעת שהרגשת משהו, אבל את פחדנית, ברחת.

ליאת אומר/ת
לא ברחתי!!

אור אומר/ת
אז מה עשית?

ליאת אומר/ת
הלכתי לפני שיקרה משהו יותר גרועה.

אור אומר/ת
את בדיחה ליאת! בשביל מה את עושה את כל החרא הזה?
את לא רוצה, אז ל צריך...אל תבואי אלי אחר כך בדמעות 'על כמה טעיתי'

ליאת אומר/ת
אני לא יבוא.

!@#$%^&**&^%$#@!
"למה?" שאלתי את ליאת בבית ספר שסיפרה לי כל מה שקרה.
"מה למה?" שאלה ליאת "אני לא יכולה!"
"בטח שכן" אמרתי "תסלחי לי אבל מה שהיה עם עמית....עבר כל כך הרבה זמן למה לפספס הזדמנות למשהו טוב?
עד שהיא באה...זה כל כך טעות"
"אני מפחדת" נשברה פתאום ודמעות זלגו מענייה.
"מסכנה שלי" אמרתי בקול אוהב "כל כך הרבה דברים..."
עיני קלטו את הדר נכנסת לכיתה, שוב הייתה לבנה כמו כל הימים בתקופה האחרונה.
"לפחות בקרוב החופש" אמרה ליאת וגם היא הסתכלה על הדר "ניסע רק שלושתנו לטבריה"
הדר שמעה אותה. "אני לא יודעת אם אני יסע" אמרה וקולה פתאום היה חלש.
"למה לא?!" שאלנו אני והדר כאחת.
"אין לי חשק" אמרה הדר.
"הדר מה קרה?" שאלתי.
"כלום" אמרה "אני סתם לא רוצה לנסוע."
שתקתי, פחדתי ללחוץ עליה, היא שנאה שלוחצים עליה.
טל נכנס לכיתה והיא הלכה עליו הוא חיבק אותה, והיא נאחזה בו כמפחדת שיעזוב, הוא נישק אותה באהבה.
"יהיה טוב" שמעתי אותו לוחש לה והיא הביטה בו במבט תוהה.
"אתה מוזר בזמן האחרון" אמרה הדר.
"לא הדר,את מוזרה בזמן האחרון" תיקן אותה "אולי באמת שכחת אבל אני לא יכול לשכוח את המבט שהיה לך באותו לילה, כל כך מפחדת,
כל כך חשוכה, אבל אם זה המשחק שלך, אני ישחק איתך" ואת זה לחש לה ובמאמץ רב שמעתי, רעד עבר בגופי מה עובר על אחת החברות
הכי טובות שלי שהיא כל כך רוצה לשכוח עד כדי כך שהיא לא רוצה לספר לאף אחד?
בהפסקה תפסתי את טל.
"דבר" אמרתי.
"מה?"
"מה קרה להדר?" שאלתי לא יכולתי לסבול יותר את זה שמשהו קורה, משהו נורא ואני לא יכולה לעשות כלום.
"אני מצטער מעיין, כל דבר אחר הייתי מספר לך אבל זה עדיין לא הזמן.."
"בבקשה טל" אמרתי "אם קורה משהו ממש, ממש נוראה להדר ספר לי"
"שאני יוכל אני יספר" בטיח ועזב אותי שמה מודאגת עד שד עצמותי.
------
הזמן פשוט התחיל לטוס בלי לשים לב סוף השנה הגע, לקחנו תעודות בלי שום דבר מיוחד שקרה.
הדר כאילו נעלמה, לא ענתה לטלפונים, לא השאירה סימן, הייתי הולכתי אליה ואמה הייתה אומרת שהדר חולה.
ידעתי שמשהו קורה לה, כולם ידעו, אבל טל המשיך לשתוק, למה הוא מחכה אלוהים יודע.
בשבוע השני של החופש התקשרה עלי הדר.
"הלו?"
"מעיין."
"הדר!!" אמרתי ספק שמחה ספק מודאגת.
"רציתי להגיד לך שתסעי עם ליאת, על תוותרו על החופשה שלכם, אני פשוט לא מרגישה טוב, שתחזרו הכל יהיהי יותר טוב, אני מבטיחה"
"אני לא יכולה לנסוע שאת ככה" אמרתי.
"בבקשה"
שתקתי, לבסוף אחרי מסע שכנועים נסענו בכל זאת.

!@#$%^&**&^%$#@!
זה לא קרה פתאום, שבוע וחצי הצלחתי לחיות בסרט שהכל חלום, נראה היה כאילו באמת שכחתי, היה פחד ממגע עם זר,
פחדתי ממילים, פחדתי מעצמי ומחוסר שליטה. ושנאתי את הגוף שלי.
אבל החיים היו נורמלים.
אבל זה חזר שהלכתי אני וטל להסתובב סתם, זה היה הוא שהביט בי אותו בחור שהעביר בי בחילה, ושיתק אותי שוב רק ממבט נוקב שנעץ בי מנסה
להבין אם זאת אני או לא אני, אני לא יכולתי לשכוח את פניו
הן היו חרוטות לי בזיכרון.
"הכל בסדר?" שאל טל.
"כן" לחשתי שהכל חזר עלי, המגע, העינוי, השיתוק, וחוסר שליטה.
בלילה של אותו יום נשכבתי על המיטה ואור בחדר, האור הכאיב לעיני אז סגרתי את האור, ובחושך? בחושך רעדתי מפחד,
כי בחושך פניו נראו לי בררות יותר מהכל.
והמילה אונס לא עלתה משפתי ולא נאמרה מפי אפילו פעם אחת.
הייתי ישנה עם סכין מטבח מתחת לכרית, מלטפת את הצד החד של הסכין ואז בועה בידי ממנה זלג דם.
ושונאת את כולם, כי לא היה לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי שברחתי ככה מהבית של טל.
התחמקתי מכולם, לא רציתי לראות אף אחד, הייתי מזיעה במיטה ורועדת מקור. הייתי חיוורת יותר ויותר מיום ליום
יום אחד אמא שלי שלחה אותי אפילו לבית חולים, הרופאים ראו את לובן פני ולא ידעו מה לעשות איתי אז שחררו אותי הבייתה.
ושוב פחדתי מכל מבט,מכל מגע, מכל מילה, מכל צלצול בטלפון או דפיקה בדלת.
הכל הפחיד אותי, לא יכולתי לסמוך על איש מכיוון שברגע שהייתי צריכה לא הצלחתי לסמוך על הגוף שלי.
שכנעתי את מעיין ואת ליאת לנסוע, לא רציתי להעניש אותן.
הן חזרו ופגשתי אותן, הן ספרו לי כמה כיף היה ואני לא מקשיבה לכלום, הפסקתי להקשיב היה לי יותר מידי כאב משל עצמי.
ולא הפסיקו לשאול אותי מה קרה, אילו רק הייתי יכולה לגלות מה קרה, אילו רק היה האומץ להגיד את המילה הארורה שזרקה אותי לתהום גדול כל כך.
והפחד גדל מיום ליום עד שהייתי מכניסה סכין מטבח לתוך כיסי, זה לא עזר במיוחד להרגשה, אבל עשה לי טוב למשש את הסכין ולדעת
שאם רק מישהו יעיז יש לי כלי הגנה.
אף אחד לא יכל להבין את ההרגשה הנוראה, שזה לא עניין של אונס, זה עניין של כבוד, שהדבר היחיד שהוא שלך ויש לך שליטה עליו
הופך לסכנה ואין לך שליטה עליו, וללא ספק הרגשתי שאין לי שליטה על הגוף שלי.
ואז שהבנתי שאני נשברתי, שאני כבר לא מסוגלת, הלכתי עם טל והוא היה שמה אותו איש עם הפנים שהיו יכולות להיות יפות
אבל אותי הן הגעילו.
"זה הוא" לחשתי לטל.
"מי ?" שאל.
"זה שהרס לי את החיים" אמרתי.
טל פתח בריצה, ואותו איש התחיל לרוץ גם, טל היה אחוז זעם ותפס אותו, שהגעתי ראיתי את האיש על הרצפה, כמעט מדמם.
"את.." אמר אותו איש.
"כן" אמרתי "אני"
"אני..."
"אתה בן זונה!!" אמרתי "ומי יתן ותרגיש השפלה, כי זה מה שאני מרגישה בכל יום מאז ש...מאז ש..." שום מילה לא התאימה "אנסת אותי"
ופרץ של דמעות יצאו מעיני, האיש נעצר, וכולם ידעו שהדר ארד נאנסה.

מדהיםםםם
אהבתי מאמי
חח פעם שנייה שאני הראשונה שמגיבה
פעם שלישית גלידה
חיחחיחי

חח באמת שאין לי כבר מה לומר מרוב שזה יפה 😊

אין פשוט מדהים
אין מילים לתארר
פרק סוף הדרך
מחכה להמשך😊

QUOTE (lidorushit @ 18/06/2008) חח באמת שאין לי כבר מה לומר מרוב שזה יפה 😊
מסכימה^^

יפה שלי השלמתי פרקים מדהימים!!!
איזה שלמוות!

מחכה להמשך נסיכה (:
לאביווו 3>

זה פשוט מווווושלם !
הכתחבה שלך מדהימה !
תמשיכי

השלמתי את הפרקים שפיספסתי..
פשוט מהמם (: