מדהים, מדהים מדהים ושוב מדהים!!!
את לא מבינה איך התרגשתי בהתחלה עם הקטע של עמית וליאת! =]
מוכשרת את!!!
אה ויש לי תחושה רעה שסטפני התקשרה אליו בגלל זה הוא היה ככה...:/
bobbi_16-תוודה מותק
karnusha_167- חיחי מרוקאית שלי 3> בלי עצבים =] אווווווווווווהבת אותך
ברוש- תוודה מאמי
ליזוש- תודה יפתי
לידורי- חחחחחחחח גאון את!! אין דברים כאלה! אני אומרת לך! אוהבת אותך תודה
טולי25- תוודה מאמי
נופרי- תווודה 😊
ImACookie- איך שאני אוהבת את התגובות שלך 3> תווודה מאמי נשיקות
ממשיכה עכשיו
גם אני אוהבת אותך
תודה על הכל 3>
מחר ני ימשיך אין לי כוח עכשיו
יופי , אני מחכה לו בקוצר רוח 🙄
"הו! מישהי פה מצחיקה" אמרתי.
"עזבי" אמרה הדר "הגעתי למסקנה שהכל בראש, הוא ידיד טוב שלי הרבה זמן טבעי שאני…"
"את לא באמת מאמינה בזה נכון?" שאלתי.
"ושלום לשדכנית שלנו להערב" אמרה הדר "לאף באמת מעיין, זה נראה לי מוזר לצאת איתו, אני מוותרת"
"שהיה." אמרתי.
"ככה? בלי לנסות לשכנע אותי? בלי להציק לי עד שלא תהיה לי ברירה?" שאלה הדר.
"אני מנסה להיות פחות קרציה" אמרתי.
"אהה" אמרה הדר "ישר כוח."
אחרי בית הספר שחזרתי הביתה, כלומר לבית של בן נשכבתי על הספא וראיתי טלוויזיה, משהו מוזר היה במבט שלו.
"קרה משהו?"
"לא, אני הולך לישון" אמר בן.
'מוזר.' חשבתי.
פרק 18
נשכבתי במיטה ליד בן שישן. נישקתי את עורפו, וריח גופו נגנב לאפי, מה אני יעשה בלעדיו?
הוא לא הגיב אבל הרגשתי שהוא ער. 'מה עובר עלייך בן? על מה אתה חושב?' כמובן שלא שאלתי זה מה שעושים שמפחדים לקבל את האמת בפרצוף.
עצמתי את עיני ונרדמתי.
בבוקר בן לא היה בבית. הלכתי למטבח ועל השולחן היה ארוחת בוקר ולידה היה פתק.
'מעיינוש,
מזל טוב יפה שלי,
אני בעבודה...תכונני להערב'
הצטערתי שהוא לא סגר את המכתב ב'אוהב' או משהו כזה. אבל זה היה לי כבר ברור שהוא לא אוהב אותי.
וזה היה הכי קשה לדעת שהוא שלי, אבל לא שלי.
סיימתי לאכול והלכתי לאמבטיה צחצחתי שיניים, הברשתי את שערי, לבשתי חולצת עם סמל ירוקה ומכנס קצר.
אחרי ששמתי נעליים לקחתי את התיק שלי והלכתי לבית ספר.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי, השענתי את ראשי על היד שלי.
"ההההההיום יום הולדת, הההיום יום הולדת היווום יום הולדת ל..." שמעתי את הדר וליאת שרות מאחורי ואז נעצרות "למי?" שאלה הדר.
הסתובבתי אליהן וחיוך עלה על פני.
"אהה כן.." אמרו שנהן ואז המשיכו לשיר "למעיייןןןן, וחג לה שמח, וזר לה פורח היום יום הולדת למעיין"
קמתי וחיבקתי אותן. "אין, אין, אין עליכן" אמרתי.
"ספרי לנו על זה" אמרה ליאת.
דחפתי אותה קצת. "את הורסת את הרגע" אמרתי והיה צחקה.
זוג ידיים כיסו את עיני.
"שלוש ניחושים"
"ערן?"
"נו באמת? את יכולה הרבה יותר מזה"
"טוב טל נמאס לי ממך! זה אמיר" אמרתי.
"אה?" שאל טל והסיר את ידיו מעיני.
"מזל טוב מעיין" אמר וחיבק אותי.
"תודה" אמרתי.
"אז איפה? איפה? איפה? איפה? איפה? איפה העוגה?" שמעתי את אורן, יפעת, אופק ויוני שרים לי מאחורה.
ולפני שמו עוגה.
"אתם הכנתם?" שאלתי.
"כן" אמרה יפעת.
"אהמ...אני יוותר" אמרתי.
"תירגעי, אמא שלי הכינה" אמר יוני "זה אכיל"
"נרגעתי"
המורה נכנסה ולצערי נאלצתי לחלוק את העוגה עם כל הכיתה וכל חדר המורים שמשום מה כמה צפוי נהנו מהעוגה. אבל שיהיה....
"מה בן עשה לך?" שאלה ליאת.
"כלום, חוץ מארוחת בוקר ופתק שהוא בעבודה שום דבר מיוחד" אמרתי "עובר עליו משהו"
"הוא בטח מתכנן לך משהו" אמרה ליאת "תנשמי עמוק"
"אני רגועה" אמרתי 'כן בטח' אמרתי לעצמי בלי קול.
חזרתי הביתה, כלומר לבית של בן שהוא הבית שלי. בובו הזדחל בין רגלי. הרמתי אותו.
"אוו...אתה מנסה להגיד לי מזל טוב?" שאלתי.
ואז בובו הפנה את מבטו על קערת האוכל שלו. "אתה חתיכת נצלן" אמרתי ושמתי אותו על הרצפה.
"לא מגיע לך אבל...יש לך מזל שסיוון החריכה אותי להאכיל אותך ולשמור עלייך" אמרתי ונתתי לו לאכול.
"אז מה לדבר עם חתולים זה התחביב החדש שלך?" שאל בן.
"אמ...זה לא מה שאתה חושב" אמרתי "בובו מנצל אותי"
הוא חייך, ונישק אותי.
"אני באתי לחמש דקות שחי משהו בבית" אמר בן.
הרגשתי דקירה בבטן, מה כבר יכולתי לצפות?
הוא הלך ואז הפלאפון צלצל.
"מזל טוב אחות קטנה" אמר דרור.
"תודה אח גדול" אמרתי וצחקתי.
"רגע, לא גמרתי את הברכה" אמר דרור.
"למעיין הילדה והאגדה,
שהיה לך המון, המון, המון, המון בריאות!
כי זה מה שחסר לך,
ואז שתהיי מאושרת" אמר דרור "אהה,רגע...סיוון אומרת שיהיה לך הרבה נחת מאחיך...והמון המון נשיקות.."
"דרור, זה עולה כסף השיחה הזאת" הזכרתי לו.
"זה הכל בשבילך...
הביטי לשקיעה..."
"בבקשה דרור תפסיק לשיר אתה עוד תקרע לי את עור עטוף"
"אה נכון ועד איחלתי לך בריאות" אמר דרור.
"איזה נפילה!" אמרתי.
בערב בן חזר הביתה, הוא נישק אותי. "מזל טוב יפה שלי" אמר.
הוא הביא לי קופסא אדומה קטנה של תכשיט, פתחתי אותה ובטוחה הייתה שרשרת עם תליון של דולפין.
"זה מדהים" אמרתי וחיבקתי אותו.
לאחר מכן סידרנו את הבית למסיבה. שמעתי צליל של הודעה, הסתכלתי בפלאפון שלי.
'מזל טוב, מחכה לראות אותך'
זה שוב פעם היה מאותו מספר, רעדתי...'מחכה לראות אותך?'
השתלטתי על עצמי. ב 11 בלילה כולם כבר באו. מוזיקה חזקה נשמעה מהבית.
עברנו כבר סבב של כמה משקאות, והרגשתי חופשייה לרקוד. כמעט שכחתי שבן לא נמצא איתי רוב המסיבה.
כל מה שהוא עשה זה לשבת בצד.
אבל לא היה לי אכפת. הדר שהייתי שפוכה מצאה את עצמה רוקדת צמוד,צמוד לטל. שתחכה שאני יספר לה על זה מחר!
"שלום לילדה שלנו" אמר עמית וחיבקתי אותו.
"אבא?" שאלתי וצחקתי.
"כן! עלית עלי, אני אבא שלך" אמר עמית.
"ואני חשבתי שאבא שלי מת" אמרתי וצחקתי.
עמית לא הגיב על זה, אני יודעת שלאנשים קשה לקבל לפעמים את הקלות בה אני צוחקת על המשפחה שלי.
ליאת באה אליו ונישקה אותו על שפתיו.
"שלום זוג יונים" אמרתי וצחקתי.
"הכל בסדר?" שאלה ליאת.
הסתכלתי על בן, ראיתי שהוא מסתכל עלי אבל אז הוא סובב את מבטו.
"הבנתי" אמרה ליאת.
היא לקחה בקבוק ריק וסגרה את המוזיקה.
"אי.." צעק מישהו.
"מה אי? אמת או חובה" אמרה ליאת.
"עזבו אני עברתי את הגיל הזה ילדים" אמר בן.
"לקנות לך מקל סבא?" שאלתי. רציתי לראות באיזה מבט הוא יסתכל עלי אבל הוא רק חייך חיוך קלוש והתיישב מולי.
ליאת סובבה את הבקבוק. יצא על יוני שואל את הדר.
"את אמת או חובה?" שאל יוני.
"חובה" אמרה הדר.
"חובה עלייך להדביק לי נשיקה" אמר יוני.
הסתכלתי על טל שהחזיק את עצמו בכוח כדי לא להרביץ לו, הרגשתי פתאום תחושה רעה. משהו רע יקרה במסיבה הזאת, אני יודעת.
הנשיקה הייתה קצרה אבל מספיק כואבת בשביל טל למרות שניסה להסתיר את זה.
יוני סובב שוב את הבקבוק.
וכאילו רצה הגורל יצא עלי ועל ליאת. ליאת שואלת.
"אמת או חובה?" שאלה ליאת.
"חובה"
"נועזת" צחקה ליאת "חובה עלייך ללכת עם בן ל 7 דקות בגן עדן בחדר שלך"
הסתכלתי על בן שקם והלך לכיוון החדר הלכתי אחריו.
הוא הסתכל עלי ואז התקרב מצמיד את שפתיו לשלי. התרחקתי ממנו.
"מה אתה עושה?"
"7 דקות בגן עדן בואי ננצל את זה" אמר בן.
"זה כל הקטע!" אמרתי "כל היומולדת התעלמת ממני ועכשיו אתה טיפה מרגיש אהמ...חרמן אז בוא נשתולל?!"
"מה יש לך?"
"מה יש לך?" שאלתי.
"אני לא יודע על מה את מדברת" אמר בן.
הסתכלתי עליו במבט שאומר 'תעשה לי טובה'
ואז הבנתי. "היא התקשרה?"
"מי?"
עמדתי לבכות לא יכולתי לומר את השם שלה.
"כן, אבל איך?.."
"מה היא רצתה?" שאלתי.
"לומר לי שהיא אוהבת אותי" אמר בן.
"ו..?"
"אמרתי שאני יחשוב על זה" אמר בן.
"מה?! בן אתה לא רציני נכון?" שאלתי.
"אני תכננתי להגיד לך את זה מחר" התעלם בן מהשאלה שלי.
"מה זה משנה מחר או היום?" שאלתי.
"לא רציתי להרוס את היומולדת שלך" אמר בן.
"כבר הרסת" אמרתי "תהנה איתה"
"7 דקות נגמרו" אמר עמית שפתח את הדלת. 'בדיוק בזמן אה?'
יצאתי מהחדר והלכתי על פני כל האורחים לבית של בן, נכנסתי לחדר שלו שכמה ימים הפך גם לשלי וארזתי את כל הבגדים במזוודה.
"תעצרי שנייה"
"עזוב" אמרתי.
"לא עזבי את" אמר בן.
"בן אני אוהבת אותך" אמרתי.
הוא שתק.
"עכשיו אתה מבין?" שאלתי "תעשה טובה אל תחזור למסיבה שלי"
חזרתי הביתה ושמתי את המזוודה בחדר. "את בסדר?" שאלה הדר.
לקחתי עוד לשתות בלי לענות לה על זה.
מישהו דפק בדלת, הלכתי כועסת לדלת. "אמרתי לך ש..."
לא היה אף אחד, יצאתי החוצה ואז ראיתי אותו...'מקווה לראות אותך' אה?
מווושלם !! (:
מחחכה להממשך ,
בואנה בן יצא מזה מגגגגגגגגעיל ..
מסכנה ..
עוד שניה בכיתי במקומה :|
מדהים (:
מחכה להמשך ..
QUOTE (koka15 @ 14/05/2008) בואנה בן יצא מזה מגגגגגגגגעיל ..
מסכנה ..
עוד שניה בכיתי במקומה :|
מדהים (:
מחכה להמשך ..
איזה!@#$%^&**)&*((צונזר!)
מה זה השטויות האלה??
דפוק!!
ויאא מי זה???
מי זה היה???
יפה שלי המשך ומהר!!
אני כבר לא צעירה וכל המתח הזה לא מטיב עימי
אתר האהבה הישראלי