^ חחח מואהההההההההה 3>
ImACookie- איזה חמודה =]]
אני מצטער ליאת"
"על מה?" שאלתי "על זה שנעלמת לי? או על זה שהדאגת אותי? תבחר בין השניים למרות ששניהם זה כמעט אותו דבר"
"לא, לא על זה" אמר עמית "אני לא מסוגל"
"אתה מדבר שטויות, עדיין לא התחלת אפילו חצי מהטיפולים" אמרתי.
"זה מתחיל במוח עצם ואחר כך מרגישים חולשה, וצריך להשתיל כדוריות דם לבנות אדומות אני כבר לא זוכר מה! אין לי כוח לזה"
"מה אתה רוצה להגיד לי אז?" שאלתי.
"שאולי.."
"אל תחשוב על זה אפילו" אמרתי.
"אל תגידי שלא אמרתי לך על זה כלום לפני זה" אמר עמית "אני חושב שכדי שניפרד, זה פחות יכאב ככה לשנינו."
הוא הלך משמה, ולא הבנתי מה זה היה?
הוא נפרד ממני? או שהיה בדברים שלו עוד משהו שלא הבנתי?
פרק 17
כעבור שבוע מאז הפרידה עמית לא בא כבר לבית ספר, לפי השמעות הוא נשר מהלימודים], התקשרתי אליו אין ספור פעמים והוא לא ענה לי.
ניסיתי לחשוב למה הוא מכאיב ככה לשנינו לא מצאתי שום תשובה.
"יש לך אורחת" אמרה אמא שלי.
מעיין נכנסה לחדר שלי, מסתכלת עלי במבט עצוב ואז משנה אותו "בואי" אמרה מעיין.
"לאן?" שאלתי.
"לכל מקוום רק לא כאן! לא מגיע לך להישאר מכאן בגלל שהוא פחדן"
"אל תגידי את זה עליו, הוא עובר תקופה קשה" אמרתי.
"ליאת? כולנו עוברים תקופה קשה, כולל את, את מתה מדאגה ולא יודעת מה איתו, הוא נעלם כבר שבוע! את מבינה את זה?"
"הוא חולה"
"אני לא יכולה לראות אותך ככה" אמרה מעיין.
"אני מפחדת" אמרתי "הוא הולך לוותר את קולטת? ככה סתם בן אדם לא מחליט לוותר על המתנה הכי גדולה שאלוהים נתן לו"
"יש לך מכתב" צעקה אמא שלי מהסלון.
רצתי לסלון ולקחתי את המכתב, כמו תחושת הלב שלי צדקתי זה באמת היה ממנו.
בתוך המעטפה היה דיסק, שמתי את הדיסק במחשב שמה היה שיר לחצתי פלי.
תגידי לי את
האם בין כל ענני הסתיו
אפשר למצוא את מה שכבר אבד
תגידי לי את
כשעלה נושר, מה הוא אומר
ומה העץ
מה הוא מרגיש
ליאתי שלי,
אולי כבר לא כל כך שלך, בשבוע הזה לא יצא לי לראות אותך כל כך, אני נטרף, אני נמצא בטיפולים, אני נלחם על כל דקה בחיים שלי ומשתגע מזה, אין לי כמעט שערות על הראש, הן מתחילות לנשור לי, אני חושב על זה ושמח שאת לא רואה אותי, כי אני נראה נורא, לא כמו שאת זוכרת אותי.
את יודעת ליאת
כשאווירון ממריא ומתרחק מאיתנו
האם הדרך, האם היא כבר ברורה לו
שלא תחשבי שאני לא חושב עלייך, ואלי בגללך אני נלחם על כל רגע, החלטתי לחזור אלייך בריא, בגלל זה אני חוש שהכי טוב הפרידה, אני מבין אם לא תחכי לי…
"מה יש לו?" שאלתי עצבנית "מה כל הקטע של הדון ג'ואן הזה פתאום? לא אכפת לי באיזה מצב הוא" התחלתי לבכות.
"הוא רוצה שתזכרי אותו חזק" לחשה מעיין למרות שידעתי שגם היא לא הבינה מה עלה בדעתו.
אז גלי לי, ליאת
כשהשמש זורחת
לאן את בורחת, לאן
וכשהחורף מגיע
למי הוא מודיע, למי
שעוד מעט ירד קצת גשם
עוד קצת
אני יהיה חזק אני מבטיח לך טוב? שלא תחשבי שאני ככה מתרחק ממך, אני רואה אותך כל הזמן, מרחוק, בלי שתראי, מסתכל בלי לגעת, מתגעגע ללא דמעות כי אני הבטחתי לך שאני יהיה חזק.
תגידי לי את
איך נראים הדברים מהאופק
כשהם לא ממבטי
תגידי לי את
האם האנשים נראים כמו ילדים פה
והימים מה הם אומרים
את יודעת ליאת
כשאווירון ממריא ומתרחק מאיתנו
האם הדרך, האם היא כבר ברורה לו
קמתי על רגלי ויצאתי למרפסת, מעיין נעמדה מאחורי בפתחה של המרפסת.
אז גלי לי, ליאת
כשהשמש זורחת
לאן את בורחת, לאן
וכשהחורף מגיע
למי הוא מודיע, למי
וכשהערב יורד
והשמש שוקעת
לאן את בורחת, לאן
ואז ראיתי אותו, 'לראות בלי לגעת, להתגעגע ללא דמעות' עמד שמה מתח למרפסת נשען על עמוד ומסתכל על הבית שלי. ראשו שהיה מלא בשיער בלונדיני זהוב היא כעת מכריח, עורו השזוף כבר לא היה שזוף, אבל הוא היה הכי יפה בעיני.
והחורף מגיע
את מי זה מרגיע את מי
שעוד מעט ירד קצת גשם
עוד קצת.
"אתה לא תצליח להתרחק ממני ככה" צעקתי אליו הוא הביט לרגע מופתע ואז חיוך התפשט בראשו.
"שמתי את המכתב היום בבוקר בתיבת הדואר שלך, ובערב כל כך הצטערתי על זה, איך אני יכול להתרחק ממך לכל כך הרבה זמן?" שאל עמית.
יצאתי מהבית והלכתי אליו, באה לחבק אותה ואז נעצרת, במקום זה הוא קיבל סטירה.
"ועכשיו תשתוק!" אמרתי ונישקתי אותו.
!@#$%^&**&^%$#@!
אני לא יודעת איך הזמן עבר כל כך מהר. עמית וליאת זוג יונים של ממש, שניהם נלחמים במחלה של עמית ועד עכשיו הולך לו די יפה, הרופאים אומרים שהוא בהחלט חזק.
העניינים בין טל להדר מתחממים אבל מרחוק לא יותר.
ואני ובן הכל כרגיל, כבר שכחתי מסטפני או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי כל פעם בלב.
ולמה אני מספרת לכם את זה? לא יודעת סתם קטע מבר בשביל להסביר לכם שיש לי מחר יום הולדת ובלי ברירה אני חוגגת אצלי בדירה, כי היא טיפה בודדה מאז שנטשתי אותה.
"בו.."
"לא נבהלתי" אמרתי.
הדר התיישבה לידי בשולחן בכיתה.
"מתרגש?"
"מלראות אותך?" שאלתי "ליבי מחסיר פעימה אהובתי".
"חה חה, מחר מומולדת?"
"לצערי קשה לי לשכוח" אמרתי בציניות.
"יש בגדים?"
"כן, אתמול בן לקח אותי לקנון וקנה לי כמה דברים" אמרתי.
"מתנה?"
"אין לי מושג, הוא אמר שיש לו בתכנון עוד משהו" אמרתי "אבל מה זה משנה?"
"משנה, בטח שמשנה" אמרה הדר.
"עזבי שטויות, מה אם טל?"
"איזה טל?"
"הו! מישהי פה מצחיקה" אמרתי.
"עזבי" אמרה הדר "הגעתי למסקנה שהכל בראש, הוא ידיד טוב שלי הרבה זמן טבעי שאני…"
"את לא באמת מאמינה בזה נכון?" שאלתי.
"ושלום לשדכנית שלנו להערב" אמרה הדר "לאף באמת מעיין, זה נראה לי מוזר לצאת איתו, אני מוותרת"
"שהיה." אמרתי.
"ככה? בלי לנסות לשכנע אותי? בלי להציק לי עד שלא תהיה לי ברירה?" שאלה הדר.
"אני מנסה להיות פחות קרציה" אמרתי.
"אהה" אמרה הדר "ישר כוח."
אחרי בית הספר שחזרתי הביתה, כלומר לבית של בן נשכבתי על הספא וראיתי טלוויזיה, משהו מוזר היה במבט שלו.
"קרה משהו?"
"לא, אני הולך לישון" אמר בן.
'מוזר.' חשבתי.
אוווו =]]
מדהים!!!
ומה שלא יתחיל לעצבן אותי הבן הזה אני מחבבת אותו
מה הוא עושה לה פרצופים???
QUOTE (karnusha_167 @ 12/05/2008) אוווו =]]
מדהים!!!
ומה שלא יתחיל לעצבן אותי הבן הזה אני מחבבת אותו
מה הוא עושה לה פרצופים???
😊
הבנתי את הקטע שלו (: הוא משחק אותה עצבני וביום הולדתה הוא יפתיע אותה. אה? איך ראשי פועל? חחח, תגידי לי שאני לא הוזה.😉
הכי יפה בעוווווולם אהובה 3>
אתר האהבה הישראלי